החלטה

1. בפניי בקשה להישפט באיחור וזאת לאחר שהודעת קנס כנגד המבקש הפכה לחלוטה.

2. בבקשתו מעלה המבקש טענות לעניין הדו"ח עצמו וזכותו להישפט בעניינו וכן טענות לעניין הליכי הגביה.

3. המשיבה עותרת לדחיית הבקשה הן מחוסר סמכות עניינית והן מאחר ולטענתה לא קמה למשיב זכות להישפט באיחור.

4. בכל הנוגע לטענות לעניין הליכי הגביה ובכלל זאת הטענה כי על פי סיכום שולם על ידי המבקש סך של 200 ש"ח, הרי שצודקת המשיבה כי הסמכות העניינית לדון בטענות אלו אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים.

5. בכל הנודע לבקשה להישפט באיחור, הרי שלצורך כך על המבקש לעמוד בתנאים שנקבעו בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, דהיינו, על בית המשפט להשתכנע כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ואשר מנעו ממנו להגישה במועד.

6. לא מצאתי בנימוקי המבקש ביסוס לטענה זו. המבקש עצמו מציג את הדו"ח שנרשם לו, בדו"ח מפורטות דרכי הפעולה בהן יכול המבקש לפעול. המבקש בחר לפעול בדרך של הגשת בקשה לביטול הקנס אך לא מצא מקום לבקש להישפט. לא הוצגו בפני כל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו את הגשת הבקשה.

7. לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.