7. המבקשת כי לחובתה דו"ח בודד משנת 2020 וכי לפני כשלוש שנים, כשגילתה שחשבונה עוקל, היא פנתה למשיבה אשר אפשרה שחרור העיקול וחלוקת הקנס למספר תשלומים.

8. לטענת המבקשת, מפאת מצבה הכלכלי גם חלוקת הקנס לתשלומים לא עזרה לה. בהקשר זה מפנה המבקשת לכך שהיא מתקיימת מקצבת נכות.

9. כמו כן, המבקשת טוענת כי כיום היא מחזיקה בתו נכה וכי העובדה שבמועד ביצוע העבירה לא היה לה תו מסוג זה נבעה מכך שתהליך איתור ובירור הבעיה הגופנית ארך זמן מה.

10. המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא מפנה להתנהלות בין הצדדים בראשיתה של שנת 2023, לכך שהעיקול הוסר, ריבית הפיגורים הופחתה ובוצעה פריסת תשלומים בהתאם לבקשת המבקשת אשר התחייבה לשלם את הקנס. המשיבה מדגישה כי חרף האמור המבקשת לא שילמה את הקנס אלא תשלום אחד בלבד בסך 41 ₪.

11. המשיבה התייחסה בתגובתה לשני דו"חות נוספים אשר נרשמו לחובתה של המבקשת - 03834140 מיום 11.7.22 בגין חניה בתחום תחנת אוטובוס במשך כ- 4 דקות, ודו"ח 04200846 מיום 30.11.22 בגין חניה בתחום תחנת אוטובוס במשך כ- 22 דקות. העבירות תועדו בסרטון וטענה כי המבקשת קיבלה גם דוחו"ת אלה.

ג. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

12. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

13. בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

14. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט.

15. אולם, ככל שהתשובה לכך היא שלילית, הרי שלא די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (ראו לדוגמה רע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012)).

16. בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמבקשת ידעה על קיומו של הדו"ח הראשון, לכל המאוחר, בינואר 2023 - אז פנתה למשיבה בבקשה לביטול הדו"ח. אולם, מאז ועד היום, במשך כשנתיים, המבקשת נמנעה מלהגיש כל בקשה, לגורם כזה או אחר, ואף נמנעה מלפנות בבקשה לבית המשפט כפי שעשתה כעת. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בכך שהמבקשת אף שילמה את אחד מהתשלומים, ביום 5.3.23. ודוק, המבקשת לא הצביעה על כל סיבה שמנעה ממנה להגיש בקשה כאמור במועד, כל שכן, על סיבה מוצדקת שאינה תלויה בה.

17. גם ביחס לדוחות המאוחרים הוצג אישור משלוח בדואר רשום ביחס לכל אחד מהם, ובהתאם לחוק ולתקנות המבקשת מוחזקת כמי שקיבלה את הדוחו"ת בחלוף 15 ימים ממועד המשלוח. יתר על כן, במסגרת ההתכתבויות הרבות עם המבקשת צוין בדוא"ל מיום 6.5.24 שעה 10:40 מאת אילה אינגבר קיומו של תיק גבייה חדש בגין דוחו"ת חלוטים. המבקשת השיבה לדוא"ל זה זמן קצר לאחר מכן באותו מועד בשעה 11:14.

18. באשר לשאלה האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין, סבורני כי התשובה לכך שלילית. זאת, הן בהתחשב בצילומים המתעדים את ביצוע העבירות (כפי שצורפו לדו"ח עצמם), הן בהתחשב בכך שהמבקשת לא העלתה בבקשתה כל טענת הגנה כנגד העבירות שיוחסו לה (למען הסק ספק - אין בטענה לפיה לא החזיקה בתו נכה באותו מועד מכיוון ש"תהליך איתור ובירור הבעיה הגופנית אך זמן מה" כדי להקים טענת הגנה) ובעיקר בהתחשב בכך שהמבקשת החלה בתשלום הקנס ואף אם מדובר בתשלום אחד מיני רבים, הרי שהלכה למעשה מדובר בהודאה באשמה (ראו סעיף 229(ח) לחוק) בגין הדו"ח הראשון.

19. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם היה בידי המבקשת תו נכה במועד ביצוע העבירות, אשר מתוכן בקשתה עולה כי התקבל אצלה רק לאחר מועד ביצוען, לא היה בו כדי לפטור המבקשת מאחריות לעבירות שיוחסו לה, כאשר בהתאם להוראות חוק חניה לנכים, תשנ"ד - 1993, אסורה חניה באופן הגורם הפרעה ממשית לתנועה, בניגוד להוראת סעיף 2(א)(4) לחוק ביחס לדו"ח הראשון, ובתחום תחנת אוטובוס, בניגוד להוראת סעיף 3(4) לחוק ביחס לדוחו"ת המאוחרים.

20. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

21. בצד האמור מצאתי לנכון לציין כי העיון בהתכתבויות הרבות בין המבקשת לבין ב"כ המשיבה וגורמים נוספים בעירייה מלמד כי המבקשת זכתה ליחס רציני, אנושי ומתחשב. ניכר כי הגורמים השונים בעירייה קיבלו בהבנה את הקשיים איתם מתמודדת המבקשת וניסו לסייע לה כמיטב היכולת בגבולות סמכותם. מתגובות המבקשת כפי שבאו לידי ביטוי בהודעות הדוא"ל ששלחה עולה כי בזמן אמת הכירה המבקשת תודה על היחס האדיב, המתחשב והמהיר לו זכתה.

22. כמפורט לעיל, שורת הדין אינה מאפשרת היעתרות לבקשתה של המבקשת ולפיכך זו נדחתה על ידי.

23. שלוחה בקשתי למשיבה לשקול בחיוב, לפנים משורת הדין, לאפשר למבקשת תשלום הקנסות המקוריים, בפריסת תשלומים איתה תוכל להתמודד בהתחשב בכך שהיא מתקיימת מקצבת נכות ושרויה במצב כלכלי קשה.

ניתנה היום, כ"א טבת תשפ"ה, 21 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.