1.  בפניי בקשת המבקש לתשלום קרן הקנסות שהושתו עליו במסגרת שני דו"חות שנערכו כנגדו על ידי המשיבה, כדלקמן:

א.  דו"ח מס' 06882575 מיום 27.9.19, במסגרתו הושת על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ בגין חניית רכב בחניית נכים.

ב. דו"ח מס' 08070476 מיום 1.1.20, במסגרתו הושת על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ בגין חניית רכב בחניית נכים.

2.  נכון להיום, החוב בגין הדו"חות הנ"ל עומד על סך של כ-3,953 ₪, כאשר לקרן בסך 2,000 ₪ התווספו רכיב הוצאות ורכיב פיגורים.

3.  המבקש טוען כי הוא גרוש ואב לשתי בנות קטינות אשר עבר הליך פשיטת רגל (צו כינוס ניתן ביום 2.6.21 והפטר ניתן ביום 18.6.24) וכי עבר דרך ארוכה לשיקום חייו, לרבות תכנית שיקום כלכלי.

4.  לטענת המבקש, הוא משתכר כיום סך של כ-8,000 ₪ (נטו) מדי חודש, משלם מזונות חודשיים בסך 3,000 ₪ וכן סך של 386 ₪ במסגרת הסדר עם המרכז לגביית קנסות.

5.  המבקש טוען כי כשנודע לו על הדו"חות, פנה למשיבה על מנת לברר פשר הקנסות אך לא קיבל תשובות הולמות. עוד טוען כי הדו"חות לא נכנסו להליך פשיטת הרגל וכי אם היה יודע על קיומם, היה מבקש מבית המשפט "להורות על הורדת הקרן ולשלם את הקנסות".

6.  המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא מדגישה כי מדובר בדו"חות חלוטים שנשלחו למבקש בהתאם לדין ואף נמסרו לו. זאת, כאשר המבקש לא הגיש כל בקשה בעניינם.

7.  המשיבה מבהירה כי הדו"חות נערכו כנגד המבקש לאחר שכבר היה בהליך חדלות פירעון ומשכך ההליך אינו חל עליהם. עוד מוסיפה המשיבה כי דו"חות שנערכים בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") אינם ברי הפטר.

8.  המשיבה צירפה לתגובתה מכתבים שנשלחו למבקש בגין עיכוב ההליכים עד הפטר תוך הסבר שדו"חות אלה אינם חלק מההליך. כמו כן, המשיבה צירפה מכתב שנשלח למבקש לאחר ההפטר.

9.  באשר לרכיב הוצאות הגבייה, המשיבה טוענת כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון ברכיב זה ואינו מוסמך להפחית הוצאות אלו. לשיטתה, נושא הוצאות הגבייה מצוי בסמכותו של בית המשפט האזרחי. לתמיכה בטענה זו, מפנה המשיבה לעפ"א 20663-07-16 עיריית רעננה נ' בדיר ואח' (3.1.17) (להלן: "עניין בדיר").

10.  לטענת המשיבה, בית משפט זה אינו מוסמך לדון גם ברכיב הפיגורים. זאת, בהתבסס על הוראת סעיף 229(ב) לחסד"פ והוראת סעיף 69 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

11.  לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

12.  באשר לרכיב הוצאות הגבייה, מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה מדובר בסוגיה אשר הסמכות לדון בה מסורה לבית משפט אזרחי (ראו לעניין זה עניין בדיר וההפניות שם וכן רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש (21.8.08)).

13.  באשר לרכיב הפיגורים, סעיף 69 לחוק העונשין, העוסק בפטור מתשלום תוספת פיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים, קובע כי:

"(א)  בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום תוספת הפיגור, הריבית השקלית ודמי הפיגורים, כולם או מקצתם, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.

(ב)  הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד" (ההדגשה אינה במקור, ג.ג).

14.  בענייננו, לא רק שהבקשה לא נתמכה בתצהיר מאת המבקש, אלא שהמבקש אף נמנע מלהעלות כל טענה לעניין הסיבה בגינה הקנס לא שולם במועד שנקבע. ודוק, אף אם אצא מנקודת הנחה כי הסיבה הייתה נעוצה בהליך הפש"ר, הרי שמאז ניתן ההפטר, ביום 18.6.24, ועד להגשת הבקשה דנן חלפה כשנה והמבקש לא העלה כל סיבה המצדיקה את אי תשלום הקנס בפרק זמן זה.

15.  לא זו אף זו, הרי שבהתאם לסעיף 229(ב) לחסד"פ קובעת כי הוראת סעיף 69 לחוק העונשין לא תחול במקרה בו לא שילם אדם את הקנס במועד ולא הודיע שיש ברצונו להישפט על העבירה. זאת, כאשר בענייננו לא נטען על ידי המבקש כי הודיע על רצונו להישפט על העבירה ואף עתה הוא אינו עותר להארכת המועד להגשת בקשה להישפט (ואף לא הועלתה כל טענה שיש בה כדי להצדיק הארכת מועד כאמור).

16.  לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשפ"ה, 25 יוני 2025, בהעדר הצדדים.