1

רקע

1.  לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

2.  למבקשת נרשמה בתאריך 8.6.15 הודעת קנס בגין השארת גזם ברשות הרבים.

3.  בתאריך 12.8.15 שלחה המבקשת למשיבה מכתב ובו בקשה לביטול הקנס יחד עם בקשה להישפט.

2

4.  בקשת המבקשת לביטול הקנס נדחתה על ידי המשיבה (משום מה, דווקא מכתב זה לא צורף על ידי המבקשת לבקשה הנוכחית).

5.  לטענת המבקשת, היא ציפתה לזימונה למשפט לנוכח בקשתה להישפט שצורפה לבקשת ביטול הקנס, אולם זימון שכזה לא התקבל וחלף זאת התקבל בתאריך 25.4.18 מכתב דרישה לתשלום הקנס בצירוף ריבית פיגורים והוצאות.

6.  המשיבה טוענת מנגד כי בהתאם לחוק, היה על המבקשת להגיש בקשה להישפט, לאחר קבלת הסירוב לבקשה לביטול הקנס ומשבקשה שכזו לא הוגשה, לא היה על המשיבה לזמנה להישפט.

דיון והכרעה

7.  לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי הצדק עם המשיבה.

8.  סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982, קובע כך:

(א)  מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצוין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה - אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט;

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

  מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול.

9.  החוק מגדיר כי באפשרות מי שנמסרה לו הודעת קנס לפעול באחת משתי דרכים ואף קובע לוח זמנים לכל אחת מהדרכים ומוסיף ונותן אפשרות לפעילות בשתי הדרכים תוך הגדרת לוחות הזמנים לכל אחת מהאפשרויות.

10.  במסגרת זו נקבע מפורשות כי מי שהגיש בקשה לביטול קנס לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט, אלא בתוך 30 יום מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול.

11.  איני מקבל את פרשנות ב"כ המבקשת כי סעיף זה קובע אך ורק מועד אחרון להגשת הבקשה ולא מועד ראשון.

3

12.  בהגדרת לוח הזמנים מצוי הן המועד האחרון :" בתוך 30 יום" והן המועד הראשון:" מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע".

13.  המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועדים אלו ולא מצאתי כי נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 230 ובסעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשרים לדון בבקשתה למרות שהוגשה באיחור. הגשת הבקשה באיחור לא נבעה מסיבות שלא היו תלויות בה ולא מצאתי בבקשה נימוקים מיוחדים אחרים שיש בהם על מנת להצדיק את הגשת הבקשה באיחור.

14.  לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.