החלטה

בתיק זה הגישה ביום 6.9.18 העוררת ערר על צו חניה שהוצא מכוח חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987 (להלן: "צן החנייה").

ביום 14.10.18 ניתנה למשיבה ארכה להגשת תגובתה לערר בכפוף להתחייבותה שלא לבצע עבודות במקום.

ביום 1.11.18 ביקשה המשיבה ארכה נוספת להגשת תגובתה, ובאותו היום נעתרתי לבקשה בכפוף לכך שהמשיבה לא תבצע עבודות במקום.

התחייבות המשיבה שלא לבצע עבודות במקום משמעותה היא שלא לבצע עבודות מכוח צו החניה, והיא לא הוגבלה לעבודות הטעונות היתר בנייה. משהארכה להגשת תגובה לערר ניתנה על יסוד התחייבותה של המשיבה שלא לבצע עבודות פעול מכוח הצו שהוצא, אין משמעות לכך שהעבודות שבוצעו אינן טעונות היתר בנייה. מדובר בהפרת התחייבותה של המשיבה ועל כן אין מקום לשקול את הבקשה לאור סיכויי הערר או מאזן הנוחות.

לפיכך, ועל יסוד התחייבותה הקודמת של המשיבה, ניתן צו האוסר על המשיבה לבצע עבודות מכוח צו החניה עד להחלטה אחרת.

לא מצאתי מקום בשלב זה, להורות על מתן צו לפינוי מתקן השומר, שכן צו עשה יינתן במקרים חריגים ולא מצאתי כי ייגרם למעוררת נזק אם המתקן יוותר על כנו. עם זאת, יובהר כי אין באמור משום מתן היתר למשיבה להפעיל חניון בתשלום או לפעול למימוש הצו בדרך אחרת.

ניתנת למשיבה ארכה להגשת תגובה לערר עד ליום 26.11.18.