החלטה

בתאריך 4.7.17 פנה המבקש אל בית המשפט בבקשה להארכת מועד להישפט ולעיכוב הליכי גביית קנס שהוטל עליו בגין דו"ח חניה מס' 358381-7-6 מיום 20.8.15.

בבקשתו טען המבקש כי ביום 17.11.15 הוא פנה אל המשיבה בבקשה לבטל את הדו"ח וכי הפעם הראשונה בה נודעה לו החלטתה לדחות את הבקשה היתה ביום 30.6.16 עת קבל לידיו דרישה לתשלום הקנס בתוספת פיגורים והוצאות גביה. המבקש מוסיף וטוען כי לו היתה החלטת המשיבה נמסרת לידיו במועד, אזי הוא היה מגיש בקשה להישפט וכי בנסיבות שנוצרו נשללה ממנו זכותו לעשות כן.

בתגובתה טוענת המשיבה כי החלטתה לדחות את בקשת המבקש לביטול הדו"ח נשלחה בשעתה אל כתובתו הרשומה בדואר רשום אך לא נדרשה ולאחר מכן נשלחה בדואר רגיל פעם נוספת. משכך מתנגדת המשיבה לבקשה זו.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, בטענות המבקש לגופו של הדו"ח ובאישור מסירת החלטת המשיבה המלמד על כך שזו אכן לא נדרשה על ידי המבקש ומשהסיבה לכך לא נתבררה, אני מחליטה - לפנים משורת הדין, להעתר לבקשתו ולאפשר לו להישפט.

המאשימה תגיש לבית המשפט את כתב האישום עד ליום 30.4.17.

לאור גרסת המבקש העולה מבקשתו אינני מוצאת טעם בקביעת מועד להקראת כתב האישום ולכן קובעת התיק לשמיעת הוכחות ביום 6.6.17 בשעה 12:30.