דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות, ואנמק.

עיון בבקשה מעלה כי טענתו היחידה של המבקש הינה כי הוא מתגורר באום אל פחם ומעולם לא נמסרה לו דרישה או התראה בגין הדו"ח ומשכך יש לקבוע כי התיישן.

המבקש לא הסביר כיצד "נודע לו ביום 30.12.13 שקיים כנגדו תיק", ועיון בתגובת המשיבה מלמד כי נודע לו על קיום הדו"ח, עת נמסר לידיו צו עיקול מטלטלין בביתו במעלה עירון (ראה נספח ו' לתגובה).

גם צילום תעודת הזהות של המבקש מלמד כי כתובתו הרשומה הינה "מוצמוץ - מעלה עירון" ולא באום אל פחם, כפי שטען.

הדו"ח מושא הבקשה ניתן למבקש ביום 6.3.12 והמועד להישפט בגינו חלף זה מכבר.

סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי במידה ולא הוגשה בקשה להישפט במועדים הקצובים בחוק יראו את הנאשם כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

עיון בנספחים ב' ו- ג' לתגובה מעלה כי המשיבה המציאה למבקש דרישת תשלום בגין הדו"ח בדואר רשום שנמסר למבקש ביום 23.9.12.

כך גם עיון בנספח ד' מלמד כי נמסרה למבקש התראה נוספת בדואר רשום ביום 6.9.13.

תקנה 41(ב) לתקנות קובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה".

תקנה 44 א לתקנות קובעת חזקת מסירה וזו לשונה:

"44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11.6.13) עמד בית המשפט העליון על הטעם העומד בבסיס חזקת המסירה בדואר בקבעו:

"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שאירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה - שהם בגדר החריג ויוצא הדופן - תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור החזקה...".

המשיבה המציאה אישורי משלוח דבר דואר רשום בהתייחס לדו"ח ומסמך המאשר כי דבר הדואר נמסר למבקש, תוך שנה מיום רישומו, כנדרש בסעיף 225א לחסד"פ (נספח ב' לתגובה), לכתובתו של המבקש, כפי שמופיעה במשרד הפנים, בה גם נמסר למבקש מכתב הדרישה.

על רקע האמור לעיל, סבורה אני כי טענת המבקש לפיה עד ליום 30.12.13 לא נתקבלה כל דרישה תשלום הקנס, אינה יכולה לעמוד שכן מסמכי המשיבה שצורפו למשיבה מעידים כי התמלאה חזקת המסירה לפיה הדו"ח נשלח ונמסר לידי המבקש בדואר רשום תוך שנה מיום ביצוע העבירה.

כי כך, ומשהמבקש לא הצליח לסתור החזקה, אני דוחה הבקשה.

המשיבה רשאית להמשיך בהליכי הגביה נגד המבקש.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר ב תשע"ד, 05 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.