1. לפניי בקשה להישפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס (להלן - הדו"ח) שנרשמה לחובת המבקשת, בגין נסיעה שלא כדין בנתיב שיועד וסומן כנתיב תחבורה ציבורית בעיר בני ברק, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מועד ביצוע העבירה הנטען הוא 30.10.21.

2. המבקשת טענה כי לא קיבלה את הדו"ח וכי נודע לה לראשונה על קיומו רק בתאריך 28.1.24, עת קיבלה דרישת תשלום לפי נקיטה בהליכי הוצאה לפועל. עם קבלת דרישת התשלום פנתה המבקשת לבית המשפט להורות על הארכת המועד להגשת בקשה להישפט. בפנייתה ציינה המבקשת כי בשיח עם נציגי המשיבה הובהר לה כי הודעות לתשלום הקנס נשלחו לכתובת המגורים שלה בבית הוריה, אולם ההודעות לא נמסרו לה מעולם. לאחר מכן, לדבריה, בתאריך 10.1.22, עברה להתגורר בתל אביב, ואף שבשיח עם נציגי המשיבה נאמר לה שנשלחה אליה הודעה נוספת לתשלום, לכתובתה החדשה, בפועל ההודעה לא נמסרה לה. משכך, טענה המבקשת, אין לומר שההודעה לתשלום קנס נמסרה לה כדין, ולכן טרם חלף המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה להישפט. לגוף העבירה לא טענה המבקשת דבר. בסיכום, עתרה המבקשת לאפשר לה להישפט באיחור.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, הדו"ח נשלח כדין, ביום 25.11.21, בדואר רשום למענה של המבקשת, כפי שהיה מעודכן במשרד הפנים באותו זמן. המשיבה צירפה לתגובתה העתק אישור על משלוח הדואר הרשום ביום 25.11.21, כאמור, לכתובת מגוריה של המבקשת בבית הוריה; העתק אישור על כך שדבר הדואר לא נדרש בידי הנמען, ובחלוף התקופה הקצובה נמסר בחזרה לשולח, בתאריך 24.2.22; וכן אסמכתא לכך שהמבקשת שינתה את כתובתה רק ביום 13.12.22. לטענת המשיבה, הדו"ח נרשם לפני כ-3 שנים ובנסיבות אלה אין לאפשר הגשת בקשה להישפט באיחור.

4. סעיף 230 לחסד"פ קובע, כי בסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה להישפט באיחור, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 229(ח) לחסד"פ בשינויים המחויבים, כלומר: "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", או - "מנימוקים מיוחדים שיפורטו".

5. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לבקשה (על נספחיה), הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6. הודעת תשלום הקנס נשלחה אל המבקשת באמצעות דואר רשום לכתובתה כפי שהיתה מעודכנת בעת משלוח ההודעות במשרד הפנים. בהתאם לאישור שצורף לתגובת המשיבה ההודעה חזרה מהטעם שדבר הדואר "לא נדרש בידי הנמען".

7. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1977 (להלן - התקנות), קובעת חזקת מסירה, שזו לשונה: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

8. משהוכיחה המשיבה את המצאת הודעת תשלום הקנס אל המבקשת, חלה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות. במצב דברים זה עובר הנטל אל המבקש להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבה שאינה תלויה בו. במקרה זה המבקשת לא עמדה בנטל, וכידוע אין די בטענה בעלמא של המבקש כי דבר הדואר לא נמסר לו כדי שבית המשפט יקבל את טענתו. נקבע בפסיקה, כי חובתו של טוען טענה כזו להוכיח כי ביצע חקירה ברשות הדואר כדי להתחקות אחר גלגול דבר הדואר או להוכיח כי בסמוך למועד המצוין על דבר הדואר המבקש לא היה בארץ, או, חס וחלילה, היה מאושפז, או עזב את כתובתו, ולטענתו צירף מסמכים המאמתים את הטענה [עפ"ת (מרכז), 22734-09-09 אילוז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.11.09); ור' גם עפ"ת (ב"ש) 25448-05-22 זיני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.6.22), וכן רע"פ 8427/17 סאלם ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.3.18)].

9. אין חולק כי הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובתה של המבקשת וחזרה בציון "לא נדרש", דבר המקים את חזקת המסירה העולה מתקנה 44א לתקנות. יתירה מכך, המבקשת עצמה אישרה כי היא התגוררה בכתובת בית הוריה עד לתאריך 10.1.22, ולא הצביעה על הסבר משכנע במטרה להוכיח כי היא הודעת תשלום הקנס לא נמסרה לה מסיבות שאינן תלויות בה.

10.  לסיכום האמור, אין בידי לקבל את טענת המבקשת בנוגע לתקינות מסירת הדו"ח. המבקשת לא הצליחה לסתור את חזקת המסירה שקמה במקרה זה, ולכן אין לומר שהאיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות שאינן תלויות בה.

11.  בנוסף, לא מצאתי טעם מיוחד אחר שבעטיו יש להיעתר לבקשה. המבקשת לא הכחישה במכתב הפנייה את ביצוע העבירות, אלא טענה רק לכך שלא קיבלה עד היום את הדו"ח נשוא הבקשה. המבקשת לא העלתה טענת הגנה כלשהי, לא הצביעה על פונטציאל ממשי לשינוי התוצאה ככל שתתקבל בקשתה, ולא הצביעה על חשש לכך שייגרם לה עיוות דין אם לא ייעתר בית המשפט לבקשתה להארכת מועד להישפט.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' תמוז תשפ"ד, 16 יולי 2024, בהעדר הצדדים.