2. ביום 21.7.20 בוצע הצו ובמסגרתו נתפסו במקום 12 כלבים (להלן: הכלבים) על ידי צוות לוכדים של משיבה 1. הכלבים הועברו למתקן מוגן ברשות. הכלבים צולמו ונערכו להם בדיקות רפואיות, שממצאיהן הוגשו הן במענה לבקשת המבקשת והן במסמך מש/1 מיום 10.11.20. במסגרת זו נתפסה גם כלבתו של מבקש 2 (להלן: המבקש).

3. ביום 23.7.20 מסר המשיב לב"כהמבקשת הודעה על העברת בעלי חיים למתקן מוגן, בהתאם להוראת סעיף 9(א) לחוק צער בעלי חיים, על יסוד החשד שבבעלי החיים נעברה עבירה, או שעומדים לעבור בהם עבירה. המבקשת פנתה ביום 23.7.20 אל המשיב בבקשה להשיב אליה הכלבים.

4. ביום 2.9.20 דחה המשיב את הבקשה, מהטעם שהכלבים הוחזקו בתנאי החזקה קשים ביותר, במבנה הרוס, סגור ומגודר, המלא בחפצים וחומרים, המהווים סכנה ממשית לבריאותם, לגופם ולרווחתם של הכלבים. במקום נמצאה כמות פסולת עצומה מסוגים שונים, צואה והפרשות של בעלי חיים. במקום התרוצצו חולדות ומקקים רבים והמקום הדיף ריח צחנה עזה. במקום נמצא סיר מים אחד בלבד ולא נמצאו כלי מזון, מזון המשמש לכלבים, או כל ציוד אחר לשם רווחתם. צוין, כי בדיקה רפואית שנערכה לכלבים העלתה כי מרביתם במצב גופני ירוד ביותר, לא זכו לטיפול וטרינרי, ולמעט כלב אחד - כל הכלבים לא היו מחוסנים למחלת הכלבת. בין היתר צוין גם, כי אין זו הפעם הראשונה בה נתפסים כלבים, המוחזקים על ידי המבקשת, בתנאי הזנחה קשים ותוך גרימת צער בעלי חיים, כי ננקטו נגד המבקש מספר הליכים ונתפסו אצלה כלבים, שסבלו מבעיות בריאותיות קשות. משכך, סברה משיבה 2, כי לא התקיימו התנאים המנויים בסעיף 9(ב) לחוק צער בעלי חיים, שכן בנסיבות העניין, נוכח מצבם הרפואי הקשה של הכלבים בעת תפיסתם, התנאים הקשים בהם הוחזקו והחשש כי אם יוחזרו לידי המבקשת - תבוצענה כלפי הכלבים עבירות בניגוד לדין - החליטה הממונה לפי חוק צער בעלי חיים, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק צער בעלי חיים, שלא להשיב לידי המבקשת את הכלבים.

השתלשלות ההליכים בתיק שלפני

5. ביום 13.9.20 הוגשה בקשת המבקשת, שנתמכה בתצהיר המבקשת. לבקשה צורפו ההליכים הקודמים שפורטו לעיל ומכתבים של מכריה של המבקשת.

6. תגובת משיבה 1 הוגשה ביום 13.10.20 ונסקרו בה הליכים והחלטות קודמות.

7. ביום 27.10.20 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיבה (להלן: התשובה). לתשובה צורפו תצהירים ומכתבים. אחד התצהירים שצורף הוא של המבקש. המבקשת טענה, בין היתר, כי לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר ומטעם זה יש למחוק תגובתה וכי המשיב לא הגיש תגובה.

8. בתגובה לטענה האחרונה דלעיל הגישה המשיבה, ביום 1.11.20, תצהירים של גב' פוחיס ושל דר' רומן זינגר, רופא ווטרינרי של הרשות במחלקה הווטרינרית של המשיבה (להלן: דר' זינגר) וכן טבלת נתוני הכלבים שנתפסו וצילומים שצולמו בבדיקתם.

9. ביום 2.11.20 התקיים הדיון הראשון (להלן: הדיון הראשון). בדיון הראשון מסר ב"כ המשיב תגובתו לבקשה, תוך שציין כי תגובתו לא נמסרה קודם לכן משום שלא הוגדר ב"נט המשפט" ומשכך לא הועברו אליו ההחלטות בתיק. בדיון הראשון העידו המבקשת, חלק מהמצהירות, שתצהיריהן צורפו לתשובה, וכן דר' זינגר, ודר' איילת שמואלי - רופאה וטרינרית ממשלתית, סגניתה של דר' חן הנינג, הממונה על פי חוק צער בעלי חיים. בתום הדיון המליץ בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה באשר לאופן סיום התיק.

10. ביום 29.10.20 הגיש המבקש בקשה להשבת כלבתו, שהיא אחת מ-12 הכלבים שנתפסו במקום. המבקש לא פנה עובר לבקשתו לממונה.

11. ביום 10.11.20 הודיעה המבקשת כי היא מעוניינת להמשיך בהליכים ונקבע דיון נוסף בתיק.

12. ביום 9.12.20 התקיים דיון נוסף (להלן: הדיון השני), בו נתנו הצדדים הסכמתם לאיחוד הדיון בשתי הבקשות, במהלכו נשמעו עדויות המבקש וגב' פוחיס.

13. ביום 10.12.20 הגיש המבקש בקשה, בה ציין כי הוא מתגורר בדיור מוגן, בו אין היתר לגלד כלבים והוא מעונין למסור את הכלבה לאימוץ על ידי משפחה המתגוררת במשוב ליד אופקים. לבקשה זו לא צורפו פרטי המשפחה המאמצת ולא צורפה התייחסותם לבקשה זו.

14. בנוסף לבקשה שלפני, אשר הוגשה על ידי ב"כ המבקשת, בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2020 הגישה המבקשת בעצמה, באמצעות אחרים או בשמם, עשרות בקשות, הודעות ופניות (להלן יקראו כולן: הפניות). חלקן מהפניות היו מודפסות, אך מרביתן נכתבו בכתב יד צפוף ולא קריא. לחלק מהפניות צורפו עשרות דפי נספחים. על חלק מהפניות הגיבו המשיבים, בצירוף נספחים. כך שסך הפניות והתגובות להן, על צרופותיהן, כולל מאות עמודים.

טענות המבקשת

15. טענות המבקשת מתחלקות לשני סוגים. האחד - טענות באשר לחוקיות תפיסת הכלבים והשני - טענות באשר לאופיה הטוב ויחסה המיטיב לכלבים שנתפסו ולבעלי חיים בכלל.

16. חוקיות תפיסת הכלבים - לטענת המבקשת, נציגי המשיבה פרצו שערי החצר ודלתות יחידות הדיור הפנימיות במקום, חטפו הכלבים ללא התראה קודמת וללא צו. נטען כי הצו שהיה ברשות נציגי המשיבה לא התיר כניסה לבית, אלא אך כניסה לחצר. נטען כי את הצו שהיה ברשותם - לא הראו למבקשת.

נטען כי המשיבים לקחו הכלבים תוך ביצוע עבירה פלילית של כניסה לבית מגורים ללא צו ותוך התנהלות בריונית ומזלזלת. נטען כי המשיבים גרמו למבקשת נזק בריאותי ועגמת נפש בהתנהגותם, וכי המבקשת הייתה חולה תקופה ממושכת בשל התנהגותם. נטען כי המשיבים פגעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פגעו בקניינה ובזכותה לשמור על כבודה, על רכושה ובזכותה להחזיק בכלבים.

נטען כי זו לא הפעם הראשונה בה המבקשת פורצת לביתה ולוקחת את כלביה. כך ב-10.7.19 נפרץ ביתה ונחטפו כלבים בשנתם, חלקם היו בבעלותה וחלקם ניתנו לה לשמירה. לאחר נסיונות לשחררם בצורה חוקית הוצע שיוחזרו לה ותוציאם אל מחוץ לעיר באר שבע. המבקשת שכרה להם בית במושב פעמי תש"ז והתבקשה להוציאם עד ליום 15.9.19. בתאריך זה הגיעה לוטרינר שמכירה למעלה מ-30 שנה ושילמה 40,000 ₪ עבור הוצאות הכלבים, שכללו הובלות, חיסונים, עיקור וסירוס. ביום 16.9.19 הגיעה עם הכלבים למושכר בפעמי תש"ז.

17. אופיה הטוב ויחסה המיטיב של המבקשת לכלבים שנתפסו ולבעלי חיים בכלל - המבקשת טענה כי המקום הוא ביתה מזה 20 שנה והכלבים הוחזקו בו במצב מצוין. המבקשת טענה כי הקדישה חייה לטיפול בכלבים, דאגה לכל מחסורם ולמתן איכות חיים לכלבים. בנוסף טענה המבקשת הטענות הבאות:

א) המבקשת טענה כי היא מטפלת במסירות מזה 42 שנה בבעלי חיים, החל משנת 1978 ועד היום. עוד טענה כי היא מוכרת בעיר כ"מצילת בעלי חיים" ועוזרת במיוחד לאנשים שידם אינה משגת לשלם לרופאים וטרינרים.

ב) עובר ליום 21.7.20 הגיע עובד של המשיבה, בשם ביטון, שבדק את חצר המקום ואמר שמצב החצר תקין. בענין זה גם נטען כי תצהירה של גב' פוחיס אינו אמת ולא צורפו כל התמונות שצילמה, שכן החצר מסודרת, נקיה, וצומחים בה צמחים שונים, המפיצים ריח נעים.

ג) 4 גורי כלבים ללא שבב נמסרו לה מפנחס סבג, שאף פנייתו הוגשה בתיק. סבג, שהיה בבידוד, והם הוחזקו כשבועיים בחצר הבית עם כניסה חופשית לאחת מיחידות הדיור, שהייתה פתוחה, והיו אמורים לקבל חיסון ושבב.

ד) את הכלבה של המבקש, ששמה "חירות", הצילה מתחנת הסגר. המבקש אימץ אותה לפני כשנתיים ושמונה חודשים. המבקש נפל בביתו מסולם בחודש מאי ושהה חודשיים בבית החולים סורוקה ולאחר מכן נכנס לשיקום במושב אביעזר. כשהכלבה פיתחה אלרגיה בעור, שכניו של המבקש, שידעו כי המבקשת מתגוררת בעיר העתיקה - מסרו לה את חירות, על מנת שתטפל בה.

ה) 9 כלבים הוחזקו במושב ליד אופקים, בבית עם חצר מרווחת מגודרת במושב פעמי תש"ז. הכלבים הובאו למקום בלילה שבין ה- 20.7.20 לבין ה-21.7.20 לצורך בדיקה רפואית וטיפול רפואי, משום שפתחו אלרגיה בעור. הווטרינרית המטפלת בכלבי המבקשת הסכימה להגיע לביקור בית רק אם יהיו במקום למעלה מחמישה כלבים ומטעם זה הובאו למקום תשעה מהכלבים, יום לפני התפיסה.

ו) בינואר 2020 נמסרו שני כלבים, זכר ונקבה לאישה מנתיבות, אשר הגיעה למושב וביקשה לקבלם לידיה. לכלבים החלו בעיות עור רציניות כשהיו בחזקתה והמבקשת החזירה אותם בליל ה-20.7.20 לביתה ברחוב החלוץ 12 בבאר שבע, על מנת שיקבלו טיפול עד להגעת הוטרינרית. באותו לילה הביאה עמה 3 כלבים נוספים לבאר שבע, שהגיעו ממושב פעמי תש"ז. להם לא היתה בעיה בעור. הם לא היו רזים.

ז) שני כלבים נוספים, הובאו מבית הוריה שממוקם בשכונה א' בבאר שבע. שניהם בני 9 שנים וכל שנה קיבלו חיסון כנדרש. הם חיו במקום 9 שנים ואף פעם לא התקבלה כל תלונה עליהם. המבקשת הביאה אותם למקום בכדי שהוטרינרית תחדש להם את החיסונים ויוחזרו לבית הוריה.

ח) ארבעת הכלבים האחרים גידלה בבית סבתה בשכונה ג' בבאר שבע, כשאנשים הפקירו אותם ליד צער בעלי חיים. המבקשת מצאה לארבעתם בית, משק במושב גילת, השייך לאדם המתגורר באופקים, אשר סיכמה עמו שיקח לידיו את הכלבים בתחילת חודש יולי. בטרם לקח אותם התקשר ומסר כי נכנס לבידוד ואין הוא יכול לטפל בהם. לכלבים הללו לא היה שבב. כוונת המבקשת היתה לחסן אותם על שמו של אותו אדם ולהעבירם למושב גילת והם "נחטפו" כשאותו אדם היה בבידוד. למבקשת לא היתה מטרה לחסן אותם על שמה.

ט) כל הכלבים, מלבד ארבעת הכלבים הנ"ל, היו מחוסנים נגד כלבת, מעוקרים מסורסים ובמצב מעולה.

י) הכלבים נהנו מאוד משהייתם במושב, אך משידעה כי הכלבים עם נגע בעור והטיפול בהם עלול להימשך כחודש ימים לפחות, הביאה אותם עמה לבאר שבע. שני הכלבים טופלו יותר משלושה חודשים בכלביה. בכל יום התעניינה לשלומם ומטרתה היתה להעביר את שלושת הכלבים האחרים למושב גילת בו שכרה דירה.

יא) המבקשת מטפלת בחיות, דואגת לתנאי מחייה מצוינים, האכילה הכלבים פעמיים ביום מכף ידה, על מנת שלא יריבו על אוכל, שהוא אוכל מגוון ומשובח.

יב) הטענה שמצאו קערת מים אחת לא נכונה ולו היו בודקים היטב - היו מוצאים עוד מספר קערות מים.

יג) טענה כי בידיה 6 אישורים על חיסונים, רוב הכלבים היו מחוסנים נגד כל המחלות, לרבות כלבת.

יד) הכלבים לא שוטטו בחוץ ולא היוו סכנה לשלום הציבור או לאדם.

טו) הכלבים היו במצב תקין, לרבות הגורים, אשר היו מפותחים לגילם, באופן המלמד על טיפולה המסור בהם.

18. בתיק הוגשו מכתבי ממליצים של המבקשת, הן כנספחים לבקשתה והן במסגרת הפניות שפורטו לעיל. עיון במכתבים מעלה כי המבקשת מוכרת כחובבת בעלי חיים ונטען בהם כי המבקשת מעניקה לכלביה שפע אהבה וזמן, ופועלת לאורך השנים בשמירה על חתולים וכלבים וכי הקדישה חייה לטיפול בכלבים. בין היתר נכתב כי היא מאכילה הכלבים באופן סדיר והתכוונה להביא שניים מהם לווטרינר בשל בעיות עור.

טענות המבקש

19. המבקש טען כי עבר להתגורר בעיר העתיקה, עסק במחקר בעלי-חיים והתעניין באימוץ כלבה. המבקש התרשם כי המבקשת משקיעה מאוד בבעלי חיים ומתעסקת בכל הנוגע לכלבים וקיבל לחזקתו את הכלבה מהמבקשת ואימץ אותה לפני כשלוש שנים. מדובר בכלבה ממושמעת וידידותית. המבקש טען שהוא אוהב את הכלבה בכל לבו. הכלבה מחוסנת בכל החיסונים ויש לה רישיון בתוקף.

כעולה מהתיעוד הרפואי שצירף לבקשתו מיום 22.10.20 - עקב נפילה מסולם בחודש מאי, אושפז המבקש בבית חולים סורוקה ביום 22.5.20. לדבריו שהה שם למעלה משלושה חודשים ולאחר מכן המשיך לשיקום ביתי בבית בנו במושב אביעזר. בהיותו מאושפז טופלה כלבתו על ידי שכניו ברחוב חבקוק בבאר שבע. הכלבה פיתחה בעיית עור וחלק מהפרווה נשרה לה בבטן ובגב. הכלבה חיה בביתו, אולם לאחר מכן חיה בחצר וכך נוצרה לדעתו הבעיה העור. מששכניו הרימו ידיים - הביאו הכלבה אל המבקשת ביום 20.7.20. נטען כי הכלבה נחטפה לאחר מכן על ידי עובדי העירייה ומשרד החקלאות ללא צו בעת שישנה ובהיותה בדירה האמצעית בבית סגור עם מזון ומים. עוד צוין כי המבקש אוהב את הכלבה וקשור אליה. צורף מכתב נוסף מיום 8.10.20 בו ביקש השבת הכלבה.

20. בדיון השני, חזר המבקש על טענתו כי במהלך אישפוזו ושיקומו טופלה כלבתו על ידי שכניו, שמסרו אותה יום לפני התפיסה למבקשת. אולם חרף הטענה בבקשתו, לפיה כי כעת הוא משוקם ורוצה להשיב את הכלבה אליו - בדיון השני העיד כי הוא מעוניין שהכלבה תטופל על ידי המבקשת, אם וכאשר תוחזר לידיו, שכן נמצא בזמנים אלו בדיור מוגן ולא יכול להחזיק שם את הכלבה, אך בכוונתו להשיבה לידיו בעתיד (עמ' 22 ש' 15-17 לפרו').

לשאלת בית המשפט, השיב כי גוף הבקשה נכתב על ידי המבקשת כשהיה לידה, למעט פרטי המבקש והמשיב, שנכתבו בכתב ידו. המסמך מיום 22.10.20 נכתב בכתב ידו. המסמך מיום 8.10.20 נכתב על ידי המבקשת כפי שהכתיב לה כשהיה בבידוד ושיקום.

טענות המשיבים

21. במסגרת הבקשה למתן צו כניסה למקום לצורך תפיסת הכלבים שהוחזקו במקום התייחסה המשיבה להליכים השונים שנוהלו וננקטו בעבר כנגד המבקשת, לרבות הוצאות צווים במקרים דומים כגון: אירועי נשיכה, כליאה, שוטטות, הזנחה והחזקה בתנאים בלתי סבירים, תוך גרימת צער בעלי חיים.

22. הכלבים נמצאו כשמוחזקים בתנאי הזנחה קשים ביותר, במבנה הרוס, סגור ומגודר, מלא בחפצים וחומרים המהווים סכנה ממשית לבריאותם, לגופם ולרווחתם. במקום נמצאה כמות עצומה של פסולת מרקיבה והמקום כולו הדיף ריח צחנה.

לכלבים שהועברו למתקן המוגן של המשיבה נערכו בדיקות רפואיות, מהן עלתה תמונה קשה של תנאי החזקה קשים. למרבית הכלבים היו בעיות רפואיות שנבעו מהזנחה מתמשכת וניתן היה לראות את הזיהום הכולל שנמצא בבדיקות הדם. בבדיקות הרפואיות עלה כי הכלבים סבלו מרזון קיצוני, דלקות עור מפושטות, פצעים וגלדים ובעיקר מפוחדים. ניכר היה כי הכלבים לא זכו לטיפול רפואי וטרינרי חרף מצבם הקשה.

23. נוכח החשש כי אם יוחזרו למבקשת תבוצענה כלפיהם עבירות - החליטה הממונה שלא להשיב את הכלבים לידי המבקשת, שכן המבקשת לא עומדת בתנאים המקדמיים המנויים בסעיף 9(ב) לחוק צער בעלי חיים. על כן החליטה הממונה לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיף 10(א) לחוק צער בעלי חיים ולא להשיב לידי המבקשת את הכלבים, בשל החשש כי יבוצעו כלפיהם עבירות נוספות.

החלטת הממונה נבעה מכך שהכלבים הוחזקו בתנאים לא סבירים וניתן לראות זאת בתמונות שהוגשו. החלטת הממונה בעניין הזה לא נסתרה על ידי המבקשת ולא צורף תיעוד שהכלבים הוחזקו במצב תקין, כנטען על ידי המבקשת. מלבד אמירה כללית כי הכלבים הוחזקו במצב מצוין, לא צורפה כל אסמכתה לטענותיה או חוות דעת נגדית. לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה, שהתקבלה משיקולים מקצועיים ענייניים, והתבססה על ראיות מוצקות לתנאי החזקה קשים, בניגוד לחובות שמטיל חוק צער בעלי חיים על הבעלים, היעדר דאגה מספקת לבריאות הכלבים, שהובילה למצבם הגופני הירוד.

למעט כלב אחד - מרבית הכלבים לא היו מחוסנים כנדרש, לא היו משובבים והוחזקו ללא רישיון.

24. בעניין סמכות הכניסה למקום - ניתן צו שיפוטי, במסגרתו הותר לפרוץ ולהפעיל כוח סביר כדי לפרוץ שער החצר. המשיבה פעלה כדין ונכנסה לחצר הנכס בהתאם לצו שיפוטי בו ניתן אישור לשימוש בכוח סביר לצורך הכניסה. לא נפל כל פגם בכניסה לנכס ובפעולת הרשות והגורמים המוסמכים.

בניגוד לטענות המבקשת - גורמי הפיקוח הזדהו בפני המבקשת באמצעות תעודה ובהצגת הצו השיפוטי, אך למרות זאת המבקשת סירבה לכניסתם ועל כן נאלצו לפרוץ את שער הכניסה.

25. השבת הכלבים לידי המבקשת היא השבת הכלבים לתנאי החזקה בלתי סבירים. ההתנגדות לא מתייחסת רק להשבת הכלבים למקום, בו אין תנאי מחיה נאותים - אלא גם בשל התנהגות המבקשת וקיומו של יסוד סביר לחשש, כי לא ניתן למנוע הישנות התנהגות זהה של המבקשת בעתיד. אופן התנהלות המבקשת לאורך השנים מעיד כי המבקשת לא מבינה את המורכבות של טיפול בבעלי חיים והצרכים המיוחדים הדרושים בטיפולם. משכך, לא ניתן להבטיח בריאות הכלבים והחזקתם בתנאים נאותים תחת פיקוחה של המבקשת. נוכח ריבוי ההפרות בתנאי החזקת כלבים, כעולה מהליכים קודמים שננקטו ונוהלו נגד המבקשת, היעדר רישיונות וחיסון כלבת, היעדר טיפול רפואי, העדר מתקן ראוי - קיים יסוד סביר להניח שהמבקשת תשוב ותבצע עבירות לפי חוק צער בעלי החיים.

26. הכלבים מוחזקים במתקן מוגן אצל המשיבה מחודש יולי 2020 והיא נושאת בעלויות ההחזקה והטיפול בהם ממועד התפיסה ועד סיום ההליך. בית המשפט התבקש לחייב המבקשת לשאת במלוא הוצאות ההחזקה של הכלבים ממועד תפיסתם ועד סיום ההליך וכן הוצאות ההליך.

גב' ליאת פוחיס, מתאמת רווחת בעלי חיים במחלקה הווטרינרית בעיריית באר שבע

27. מתצהירה עלה, כי בעקבות תלונות על החזקת כלבים בתנאים בלתי סבירים יצאה לבדוק מהות התלונות ולאחר שהתרשמה, כי הכלבים סובלים מהזנחה מתמשכת ומוחזקים בתנאים לא סבירים - נתבקש הצו. ב-21.7.20 הגיעה למקום בהתאם לצו, שניתן לצורך תפיסת בעלי החיים מהמקום והובלתם למקום מוגן, יחד עם צוות לוכדים ופקחים של המחלקה הווטרינרית, מחלקת האחזקה, משטרת ישראל ויחידת הפיצוח של משרד החקלאות. המבקשת סירבה לפתוח שער הכניסה ונדרש סיוע משטרתי לצורך כניסה על ידי צוות אגף האחזקה. במקום נחשפו תנאים שלא ראויים למגורי בעלי חיים או אדם. המבנה עמוס בפסולת, המכסה את הרצפה, כך שעל מנת להיכנס לשטח הנכס יש לדרוך על כמויות אדירות של פסולת מסוגים שונים - צואה, שתן, בגדים. במקום התרוצצו חולדות ומקקים. המקום הדיף ריח צחנה. בכל המקום נצפה רק סיר אחד, האמור לשמש למים. הכלבים היו מפוחדים וחרדתיים, בעלי עור מגורה, וסבלו מהזנחה מתמשכת. רק 3 כלבים מתוך 12 הכלבים היו רשומים על שם המבקשת. מרבית הכלבים לא היו מחוסנים לכלבת. בבדיקה רפואית שנערכה לכלבים בתחנת ההסגר עלה, כי הם סבלו מהתקרחות חריפה, כתגובה אלרגית לפרעושים וקרציות, רובם היו במצב רזון קיצוני ונזקקו לטיפול רפואי בסיסי. אין זו הפעם הראשונה בה נתפסים אצל המבקשת כלבים, המוחזקים בתנאים דומים, תוך הזנחה מתמשכת. בעבר ניתנו צווים לתפיסת כלבים וננקטו מספר הליכים בשל אירועי נשיכה, שוטטות, כליאה, הזנחה והחזקה בתנאים בלתי סבירים.

28. גב' פוחיס העידה בדיון השני. מעדותה עלה כי במועד התפיסה הכלבים היו מאוד מפוחדים. הכלבים הגיעו חסרי פרווה לחלוטין. ההתקרחות נבעה מהזנחה ממושכת ובגלל חוסר טיפול בפרעושים וקרציות. ניתן להשוות מצב הכלבים בעת התפיסה, כשרובם סבלו מהתקרחות מפושטת - לעומת מצבם בתחנת ההסגר, אשר השתפר פלאים. הכלבים קיבלו טיפול בסיסי לפרעושים וקרציות והיום הם בלתי ניתנים לזיהוי בהשוואה ליום התפיסה. כיום יש לכלבים ביטחון רב יותר. בני שירות עובדים עמם, מטיילים איתם, משחקים איתם בחצרות ומנעימים את שהייתם ככל הניתן. לכלבים יש מקורות מים ומזון זמינים ומשטח או מיטה לרבוץ עליהם.

גב' פוחיס זיהתה כלבים שצולמו על ידה עובר לתפיסה וציינה אילו מהם הם הכלבים שנתפסו. ראתה בחצר בין 8 לבין 10 כלבים. על גבי התמונות שצולמו על ידה בתחילת חודש יוני 2020 ואשר צורפו לתצהירה מיום 2.7.20 זיהתה את אותם כלבים שנתפסו במהלך תפיסת הכלבים מיום 21.7.20 וסימנה אותם לפי התאים בהם הם נמצאים. התמונות סומנו מש/2-מש10. עיון בתמונות מלמד שניתן לראות בהן הכלבים שנתפסו וכיום מוחזקים בתאים 5, 7, 9, 10, 11, 12 ו-40. בחקירה נגדית העידה כי בסרט שצילמה בחודש יוני 2020 היא מזהה שבעה כלבים מהכלבים שנמצאים בתחנת ההסגר (עמ' 26 ש' 32 עמ' 27 ש' 6). מעדות זו עולה למעשה, כי בניגוד לטענת המבקשת, לפיה תשעה מ-12 הכלבים הובאו למקום יום עובר לתפיסתם - בפועל למצער שבעה כלבים היו בנכס כבר בתחילת חודש יוני 2020, ולא כפי שנטען על ידי המבקשת.

כלל הכלבים היו במצב רזון קיצוני "...מבחינתי בהיותי מתאמת רווחת בעלי חיים, כשאני רואה כלב ואת לשד עצמותיו, מבחינתי הוא נמצא במצב רזון קיצוני" (עמ' 25 ש' 2-3). ראתה את הכלבים רבים ביניהם, כשאחד תקף אחר, ושאחד מהם היה קשור בשרשרת וסבל מהתקרחות חריפה. בחצר לא ראתה כלי מים ואוכל ואילו בבית ראתה סיר אחד עם מים עומדים. ביחס לטענה כי היו מספר סירי מים השיבה כי היא נתקלה רק בסיר אחד.

העריכה שיש במקום 4-5 חדרים "היה לי קשה להתמצות שם בגלל הפסולת, הטינופת והזוהמה. התרכזתי בעיקר בלהוציא את הכלבים ולא בלספור את החדרים"(עמ' 24 ש' 19-21), כאשר "כל החדרים היו מלאים בפסולת וטינופת, כולל השירותים..." (עמ' 24 ש' 23). לשאלה אם היו במקום 3 יחידות דיור השיבה "מאוד קשה להבין איך זה מחולק בגלל המצב התברואתי של המקום, בגלל הפסולת, הזוהמה, ערימות הפסולת" (עמ' 24 ש' 29-30).

נושא ניקיון החצר לא רלוונטי לשאלת החזקת הכלבים מבחינת התנאים הרפואיים וחוסר הטיפול הרפואי. החצר לא משקפת את פנים הבית. החצר הייתה פנויה ופסולת היתה מוערמת בצידה.

במענה לטענת המבקשת כי 6 כלבים היו מחוסנים השיבה כי בדקה מספרי השבבים באתר משרד החקלאות, במאגר שבבים ארצי, ונמצא בו כי רק 2 כלבים היו מחוסנים לכלבת. עת הוצגו לה האישורים שהוגשו לתיק בדבר ביצוע חיסוני כלבת ל-6 כלבים - הסבירה כי כלבים אלו נמצאים בסעיף 8 לתצהירה. מדובר בכלבים שנתפסו בחודש יולי 2019, ואשר טרם שחרורם חוסנו בחיסון כלבת בתחנת ההסגר, על ידי המשיבה, ושובבו בשבב - אך על בעל הכלבים היה להסדיר רישיונם במקום וברשות אליה הם נלקחו. הסדרה זו לא נעשתה. על מנת שהחיסון שנעשה לכלבים אלו יירשם במאגר של משרד החקלאות - היה על המבקשת להסדיר הרישיון שלהם ולשלם האגרה. מאחר שהמבקשת לא הסדירה רשיונם ולא שילמה אגרה, ועל אף שהכלבים חוסנו בתחנת ההסגר - הכלבים לא הופיעו ככלבים מחוסנים במאגר משרד החקלאות כשהיא בדקה אותם לאחר התפיסה (עמ' 26 ש' 19 ואילך, עמ' 27 ש' 19-20). תפקידו של הווטרינר המחסן לדווח למשרד החקלאות על ביצוע החיסון.

דר' רומן זינגר, הוטרינר הראשי של עיריית באר-שבע

29. מתצהירו עלה כי בבדיקה רפואית שנערכה לכלבים בתחנת ההסגר נמצא שהכלבים סבלו מהתקרחות חריפה, כתגובה אלרגית לפרעושים ולקרציות, רובם היו במצב רזון קיצוני ונזקקו לטיפול רפואי בסיסי. כמו כן, צויין כי חוות דעת עדכנית המסכמת את פעולות המחלקה ממועד התפיסה ועד למועד זה הועברה ללשכה המשפטית. עיון בטבלה שצורפה לתצהירו מלמד, כי הוא ערך בדיקה ביום התפיסה לכלל הכלבים שנתפסו, רשם מסקנותיו וצילם הכלבים.

תמצית רישום הכלבים שנתפסו:

כלב בתא 5 - קירח עקב מחלת עור, סובל מנגיעות גדולה של פרעושים והתקרחות מפושטת על כל עור הגוף, עם גלדים, ככל הנראה בעקבות אלרגיה לפרעושים;

כלבה בתא 7 - סובלת מהתקרחות של העור, ככל הנראה בשל מחלת עור, נגיעות גדולה בפרעושים, התקרחות מפושטת על כל הגוף, עם גלדים, ככל הנראה בשל אלרגיה לפרעושים;

כלבה בתא 8 (שהמבקש רשום כבעליה) - סובלת מהתקרחות של העור, ככל הנראה עקב מחלת עור, רזה קרע באוזן שמאל, בעקבות נשיכה מכלב אחר, קרע בנחיר שמאל, נגיעות גדולה בפרעושים, התקרחות מפושטת על העור, כל הגוף עם גלדים, ככל הנראה בשל אלרגיה לפרעושים;

כלב בתא 9 (המבקשת רשומה כבעליו) - סובל מהתקרחות העור עקב מחלת עור;

כלב בתא 10 - מפוחד, בעל שברי עצמות עוף בצואה יבשה, נגיעות גדולה בפרעושים;

כלב בתא 12 - בעל נגיעות גדולה בפרעושים;

כלב בתא 18 - כלב עם נגיעות בפרעושים;

כלבה בתא 37 (יצחק סבטון רשום כבעליה) - עם נגיעות בפרעושים;

כלבה בתא 38 (המבקשת רשומה כבעליה) - בעלת הפרשות שחורות מהאוזניים ונגיעות גדולה בפרעושים;

כלבה בתא 39 - העור מגורה באזור אגן ובסיס הזנב, נגיעות גדולה בפרעושים וככל הנראה נגיעות בתולעים;

כלב בתא 40 - נגיעות גדולה בפרעושים, עם התקרחות והיפרטרופיה של העור בבסיס הזנב.

בתמונות שצורפו לטבלה נראים חלק מהכלבים קירחים ורזים מאוד, בעלי גלדים על העור (ראו תמונות תא 5; תא 7; תא 8; תא 9; תא 10; תא 39; תא 40).

30. בעדותו בבית המשפט, סיפר כי מכיר את המבקשת קרוב ל-30 שנה. גם בעבר החזיקה המבקשת כלבים בתנאים לא ראויים וזו הסיבה שתמיד תפסו אותם בנכסים בהם החזיקה אותם, רובם בעיר העתיקה בבאר שבע, ברחוב החלוץ וברחובות הסמוכים לו. עד שנת 2019 שחרר הכלבים ומסרם למבקשת או לאנשים שהציגה כבעלים חדשים, אך כעבור מספר ימים, שבועות או חודשים הם היו חוזרים לידי המבקשת. בשנת 2019 נתפסו במקום 11 כלבים, שהוחזקו בכלביה העירונית כשלושה חודשים. הם היו במצב פיזי קשה. הכלבים נלכדו, טופלו על ידי המחלקה הוטרינרית, גם פיזית וגם נפשית, סורסו, עוקרו ובהסכמה עם עורך הדין של המבקשת, בהסכם עם הלשכה המשפטית של עיריית באר שבע - הכלבים שוחררו בתנאי שהמבקשת תוציא אותם מחוץ לבאר שבע. המבקשת שילמה אגרות ממשלתיות והציגה הסכם עם אדם ממושב גילת.

ביום 29.4.20 התקבלה במוקד העירייה תלונה על החזקת כלבים לא נאותה.

ב-3.6.20, באישור המתלונן, צולמו הכלבים בתוך החצר. הכלבים היו רזים, ללא פרווה, עם פצעים בכל חלקי הגוף ומשכך הוגשה פנייה ללשכה המשפטית בעיריית באר שבע להוציא צו לתפיסת הכלבים.

בעת כניסתם לחצר הזדעזעו מהמקום בו היו לכלוך רב, גרוטאות, צואה, עכברים וחולדות, אשר הוגדר על ידי העד כ"מזבלה". הכלבים היו מבוהלים והסתירו עצמם בכל חלקי המקום. משנכנסו לחדרים הזדעזעו עוד יותר ועל כן החליטו לקחת את כל הכלבים. היו 13 כלבים. 1 ברח ו-12 נלקחו. הכלבים היו מאוד רעבים. במקום תפיסתם לא נמצאו מים ומזון לכלבים. הכלבים אכלו עצמות בעלי חיים אחרים.

דר' זינגר התרשם ממצבם הקשה של הכלבים, בהם טיפל בעצמו, נתן להם תרופות וזריקות. הכלבים היו מורעבים, אכלו שאריות עצמות יבשות. לכלבים היובעיות רפואיות כגון טפילים חיצוניים ופנימיים ונראה כי היו במצב זה לפחות 5 חודשים. הכלבים היו ללא פרווה עם פצעים על העור ורק כחודשיים לאחר טיפול ממושך הכלבים חזרו לעצמם. מבחינה נפשית הכלבים היו מבוהלים, עברו סטרס בלכידתם וגם לפני כן. הכלבים לא היו רזים, להבדיל מרזים מאוד. נכון להיום, לאחר שעלו כ-20% - משקלם תקין. תיעדו בטבלת אקסל כל כלב בנפרד, בדיקות דם, אולטראסאונד, משקל וכל בדיקה רגילה שמבצעים בעת לכידה של כל כלב.

גם אם כל הכלבים היו מחוסנים לכלבת, ולא רק 6 מהם כפי שנטען - עדין מדובר היה בהחזקה ללא רישיון ובאופן לא חוקי. חיסון נחשב בתוקף אם לא חלפו 12 חודשים, אם יש חתימה של רופא מטפל ואם יש דיווח למשיב על החיסון. 12 הכלבים לא היו רשומים במדור רישום כלבים במשיב. בנוסף, חלפו 12 חודשים ממתן האישור על חיסון הכלבת. 6 הכלבים, שהאישורים על חיסונם הוגשו לתיק והוצגו לעד, אכן היו מחוסנים ביום התפיסה. הם חוסנו בטרם הושבו למבקשת, בתנאי שהם יהיו במושב פעמי תש"ז.

לגבי מפקח בשם ביטון השיב דר' זינגר כי יודע שהגיע לאגף איכות הסביבה תלונה על סירחון במקום. אגף איכות הסביבה שלח פקח לבדיקה, שהוציא הנחייה לבצע ניקיון בחצר. הפקח לא נכנס לתוך הנכס. הוא היה אך ורק במקום שאישרו לו להיכנס בחצר.

בנוגע לטענה כי הכלבים הובאו למקום בשל דרישת הוטרינרית השיב כי לא ידוע לו על כך מהוטרינרית ולא שמע על כך מאיש מלבד המבקש. זאת ועוד, הכלבים היו במקום מספר חודשים עובר ללכידתם, כפי שעולה מהסרטון, מתוכו הוגשו התמונות, שצורפו לבקשה להוצאת הצו.

רק הכלבה בשם "חיותה" רשומה על שם המבקשת.

דר' זינגר מתנגד להחזרת הכלבים לידי המבקשת. בידיהם הסכם עם עמותות שונות בארץ, שהסכימו לקבל את הכלבים אליהן. נוכח ניסיונו - קיים חשש כי הכלבים יחוו שוב צער בעלי חיים אם יוחזרו לידי המבקשת.

עלות החזקת כל כלב היא 36.5 ₪ ליום, לא כולל בדיקות רפואיות וטיפול רפואי.

דר' איילת שמואלי, רופאה וטרינרית ממשלתית, סגנית הממונה על פי חוק צער בעלי חיים

31. רופאה וטרינרית ממשלתית באגף רווחת בעלי חיים, שירותים וטרינריים במשיבה. מתוקף תפקידה יש לה סמכות להחרים בעלי חיים המוחזקים בתנאים, המהווים סכנה ממשית לחייהם ולבריאותם, ולהשיב לבקשות החזרה על פי ממצאים בשטח ועל פי הנתונים שנמסרים לה. בעת בחינת הבקשה להחזרת בעלי חיים עליה להתרשם מבחינה מקצועית אם מדובר באדם היכול להחזיק את בעל החיים.

המבקשת מוכרת לה משנת 2018 מאירוע אחר שנכחה בו, שלא היה שונה בהרבה מהאירוע הנוכחי. לכן כשקיבלה את הסיכומים, הדו"חות הרפואיים והחומר של האירוע כבר ידעה במה מדובר. הבקשה להחזרת הכלבים סורבה נוכח ממצאים רפואיים והתנהגות הכלבים. הכלבים נמצאו כלואים במקום המהווה סכנה לחייהם, ללא מים, מזון או אפשרות לדרוך על הרצפה במקום מזוהם, שגרם להם לחלות. המקום בו היו לא ראוי להחזקת בעלי חיים אף לא לדקה אחת. מהתמונות שצולמו בזמן התפיסה ומהדו"חות הרפואיים עלה כי מדובר בהזנחה ארוכת זמן, חוסר טיפול שגרתי שכלב צריך לקבל, מעבר לטיפול הרפואי שאמור לקבל, ככל שיש צורך בכך. בהתאם למצבם נראה כי הם לא טופלו זמן רב והיו צריכים לקבל טיפול רפואי קודם לכן, שבועות אם לא חודשים. הכלבים נמצאו במקום זמן רב ולא הגיעו למקום יום לפני כפי שנטען על ידי המבקש. ראתה את הכלבים בכלביה רק לאחר התפיסה. לא בדקה את הכלבים באופן אישי, אך מכוח היותה רופאה וטרינרית יש לה יכולת להבין מה מצבם הן מהתמונות והן מהדוחות הרפואיים שנשלחו אליה מהרופא שבדק את הכלבים.

לאחר השיקום והטיפול במתקן המוגן הכלבים מועברים לעמותות ידועות וכל הכלבים נמסרים לאימוץ ללא יוצא מן הכלל.

המסגרת הנורמטיבית

32. סעיף 2א1(א) לחוק צער בעלי חיים עניינו "בחובת בעלים או מחזיק לטפל בבעל החיים ולמנוע התעללות בו" בהתאם לסעיף "בעלים של בעל חיים או המחזיק לו חייבים לספק לו את צורכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו". מטרת החוק היא להביא לשיפור רווחתם של בעלי החיים ובעיקר למנוע את סבלם תוך מתן כלים משפטיים לחובה להגן על בעלי החיים. החוק נועד להכוונת התנהגות הציבור והרשויות ולהפרתו עלולות להיות תוצאות עונשיות. בין היתר, החוק מעניק הגנה לבעלי החיים באמצעות מתן סמכויות פיקוח לממונה או למפקח ובהן, כניסה לחצרים, תפיסת חפצים, חקירה ותפיסת בעלי חיים. חלק מהסמכויות עצמאיות וחלקן דורש אישור בית המשפט מראש או כפופות לביקורת שיפוטית או להחלטה גוברת של בית המשפט בדיעבד (ראו סעיפים 5א, 6, 8 לחוק צער בעלי חיים). בבסיס החוק עומד ערך ההגנה על בעלי החיים מפני הפוגעים בהם ואילו החובה להגן עליהם מושתת על חמלה כלפי בעלי חיים, אשר עת נפגעים לא יכולים להגן על עצמם, וכן על טעמים חינוכיים ואקולוגיים [ראו בג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עיריית ערד, פ"ד נה(1) 769].

33. סעיף 9 לחוק צער בעלי חיים עניינו בהודעה על תפיסה ושחרור של בעל חיים, אשר נתפס והועבר למתקן מוגן. סעיף קטן (ב) מגדיר התנאים להחזרת בעל חיים שנמצא במתקן מוגן לבעליו או למחזיקו וזו לשונו:

ב) ביקש הבעלים או המחזיק של בעל חיים הנמצא במתקן מוגן להחזירו לרשותו, יוחזר בעל החיים אליו לאחר שהתקיימו כל אלה:

(1) הממונה שוכנע שבעל החיים נמצא במצב גופני ראוי להחזרה וכי במקום שאליו יועבר בעל החיים מתקיימים תנאים נאותים להחזקתו; ואולם אם הוחזק בעל החיים במתקן מוגן שהוא מאורת רשות כהגדרתה בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002, יתייעץ הממונה לעניין פסקה זו עם הרופא הווטרינר העירוני האחראי על מאורת הרשות;

(2) המבקש שילם את ההוצאות שהוטלו עליו לפי סעיף 11;

(3) המבקש הפקיד אצל הממונה, התחייבות בנוסח שקבע המנהל, כי לא יעבור על הוראות חוק זה.

(ג) לא התקיים תנאי מהתנאים לפי סעיף קטן (ב), לא יוחזר בעל החיים והודעה על כך תימסר לבעלים או למי שהיה מחזיקו."

34. סעיף 10 (א) לחוק צער בעלי חיים קובע, כי על אף האמור בסעיף 9(ב) דלעיל, הממונה רשאית להורות שבעל חיים לא יוחזר לבעליו או למי שהיה מחזיקו, אם היא סבורה שעקב הנסיבות בהן נתפס בעל החיים לפי סעיף 8 (תפיסה כשיש יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה או עומדים לעבור עבירה בבעל החיים) - אין להחזירו לבעליו או למי שהחזיקו, אם יש לה יסוד סביר להניח שהבעלים או המחזיק יעברו עבירה לפי חוק צער בעלי חיים. בהתאם לסעיף קטן (ב) תימסר הודעה על כך לבעלים או למי שהיה מחזיקו של בעל החיים אשר נתפס.

35. עניינו של סעיף 10א לחוק צער בעלי חיים הוא בפני לבית המשפט בעקבות החלטת ממונה שלא להשיב את בעל החיים. וזו לשונו:

(א) הבעלים של בעל חיים או מי שהיה מחזיקו רשאים לפנות לבית משפט שלום בבקשה לקבל בחזרה את בעל החיים בתוך 10 ימים מיום קבלת ההודעה לפי סעיפים 9(ג) או 10 או בתוך 20 ימים מיום קבלת ההודעה לפי סעיף 9(א), לפי המאוחר.

(ב) הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יוחזק בעל החיים במתקן המוגן עד לסיום ההליכים בבית המשפט.

(ג) בית המשפט יהיה מוסמך לפסוק בעניין הוצאות החזקתו של בעל החיים במתקן המוגן.

(ד) פסק בית המשפט כי אין להשיב את בעל החיים למבקש, יחולו הוראות סעיף 12.

36. בסעיף 52 לפסק דינו ב-עפ"א 33135-08-18 משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' ניסני (4.12.18) (להלן: ענין ניסני) קבע כב' השופט אינפלד, כי בית המשפט, הדן בבקשה בהתאם ל-סעיף 10א לחוק צער בעלי חיים, לא פועל בכובעו כמבקר ההחלטה המנהלית של הממונה - אלא כפוסק, המחליט לגופו של עניין. בסעיף 56 לפסק הדין ב-ענין ניסני, קבע כב' הש' אינפלד דברים הרלוונטים לענייינו:

"אם כן, שיקול דעתו של בית המשפט רחב, ואין הוא מחויב באיפוק ובזהירות הנוהגת בעת ביקורת שיפוטית על החלטת רשות מנהלית מוסמכת, ואפילו לא במידת הריסון המחייבת ערכאות ערעור. אם שוכנע בית המשפט שראוי להשיב את בעל החיים, רשאי הוא להחליט לעשות כן. זאת, גם אם בית המשפט סבור כי ההחלטה של הממונה היא במתחם הסבירות. וזאת, בדומה לשיקול דעת בית המשפט בדיון על השבת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, עם כל ההבדלים בין ההליכים".

37. בסעיפים 55-57 לפסק הדין ב-ענין ניסני קבע כב' הש' אינפלד, כי בשים לב למטרות חוק צער בעלי חיים - הקטנת סבל בעלי החיים ולאור לוח הזמנים הקצר, המלמד על הליך מהיר ויעיל - רשאי בית המשפט להכריע על יסוד הראיות בכתב, מבלי לגרוע מסמכותו לחקור מצהיר או עד מרכזי, אם יש נימוק המצדיק זאת. עוד נקבע, כי אין ב-חוק צער בעלי חיים התויה להליך נוסף לגיבוש ראיות מעבר למה שננקט על ידי הממונה, אף אם ניתנת למבקש אפשרות להוסיף ראיות בכתב מטעמו. מדובר בהליך בלתי הפיך, אם הבקשה להשבת בעל החיים לא תתקבל.

דיון והכרעה

38. לאחר שקראתי את הבקשות, הפניות והתגובות ולאחר שקיימתי שני דיונים במעמד הצדדים - הגעתי למסקנה כי דין שתי הבקשות להידחות. הכל, כפי שיפורט להלן.

39. באשר לאופן ביצוע התפיסה - ביום 8.7.20 ניתן צו כניסה לנכס המבקשת, תוך שימוש בכוח סביר על מנת לתפוס הכלבים. הצו הוצג לעיוני. עיון בו מעלה כי ניתן צו "כמבוקש" וכן ניתן אישור לשימוש בכוח סביר לצורך הכניסה לחצר הנכס. מעבר לכך שהחלטת כב' הש' פס ברורה ולא משתמעת לשתי פנים - בהינתן כי הכלבים הוחזקו בחצר הבית, ברי כי נדרש שימוש בכח סביר לצורך הכניסה לחצר, שהמבקשת סרבה לפתוח. המבקשת לא הציגה, ולו בדל ראיה, לכך שהיה צורך בשימוש בכוח סביר לצורך הכניסה לבית עצמו, אליו ברחו הכלבים, בעת הכניסה לחצר. אולם גם אם נדרשו מבצעי הצו לעשות שימוש בכוח סביר לצורך הכניסה לבית - הם פעלו כדין, מכוח הצו שניתן ומכוח הוראות הדין, ובכלל זה - סעיף 5א(4) לחוק צער בעלי חיים, הנותן סמכות "להיכנס למקום, ..., ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט", סעיף 15(א) ל-חוק הפיקוח, לפיו "היה לרופא וטרינר עירוני, למפקח או לשוטר, יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי חוק זה, רשאי הוא להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפוש, ובלבד שלא ייכנס...למקום המשמש למגורים אלא לפי צו של בית משפט",סעיף 13 ל-חוק העזר, לפיו "...אם ראה הרופא הוטרינר כי בעל חיים מוחזק בתחומי העיריה ללא היתר או בניגוד לתנאי ההיתר או בניגוד להוראות חוק עזר זה, רשאי הרופא הוטרינר, בנוסף לכל סמכות והוראה שבחוק עזר זה - ... לתפוס או להורות לתפוס את בעל החיים,..., ולשם כך להיכנס לאלתר לחצרי בעלו" ולפי סעיף 18 לחוק העזר, לפיו "ראש העיריה, הרופא הוטרינר ומפקח רשאים להיכנס בכל עת לנכס או למקום אחר בתחום העיריה, כדי לבדוק, לעשות ולבצע את הדרוש על מנת לברר אם קוימו הוראות חוק עזר זה ולפי שיקול דעתם, לנקוט צעדים הדרושים לקיומן". מלשון הצו עולה כי הצו ניתן לצורך הכניסה למקום, כפי שהתבקש בבקשה לגופה והן לשימוש בכוח סביר, לצורך הכניסה לחצר הנכס. זאת ועוד, אף אם הצו הציר כניסה בכוח לחצר, בה הוחזקו הכלבים - מטרת הצו היתה תפיסתם ומשכך, עת רצו הכלבים לתוך הבית, ברי כי היתה ללוכדים סמכות גם להיכנס לתוכו, שכן מטרת הצו היתה תפיסת הכלבים.

40. על יסוד חומר הראיות שהונח לפניי מצאתי שהוכח קיומו של "יסוד סביר להניח שהבעלים או המחזיק יעברו עבירה" וכי רמת הסיכון להישנות עבירות וגרימת צער לכלבים - גבוהה. המבקשים, אשר מעוניינים להשיב אליהם את הכלבים, לא עמדו בנטל לשכנע, כי למרות הנתונים שבתיק, אשר עמדו לפני הממונה ובבסיס החלטתה, אין "יסוד סביר להניח" שהכלבים מצויים בסיכון לביצוע עבירות כלפיהם אם יוחזרו אליהם, או כי ניתן להקטין הסיכון באמצעי אחר, שחומרתו פחותה. ודוק, הנטל בהליך שלפני הוא לא הנטל הקיים בהליך פלילי, ועל כן די בקיומו של "יסוד סביר להניח" ואין צורך להוכיח מעבר לספק סביר. לצורך כך די באינדיקציות טובות, היכולות לשמש כראיות מנהליות, כמפורט להלן.

41. עיון בנספח שכותרתו "תפיסת כלבים - רח' החלוץ 12" אשר צורפו לו תמונות תנאי החזקת הכלבים מלמד כי מקום החזקת הכלבים היה נכס עמוס בפסולת. בשטח המבנה, הכולל מספר חדרים, 3 דלתות חדרים היו פתוחות ואפשרו לכלבים ששהו בהם יציאה חופשית אל החצר. חדר נוסף היה סגור, חשוך, לא מאוורר וללא אפשרות יציאת הכלבים אל החצר. התמונות, מדברות בעד עצמן ויש קושי לצפות בהן. המקום נראה מוזנח באופן שלא יכול להלום תנאי מגורים לאדם או לבעל חיים. פסולת רבה בכל מקום, לכלוך, זוהמה, שברי ריהוט. הרושם המתקבל מצפיה בתמונות הוא כי מדובר במקום נטוש, אשר איש לא מתגורר בו.

42. השילוב בין עדויות גב' פוחיס ודר' זינגר, עם התמונות שצולמו עובר לתפיסת הכלבים, תמונות המקום במעמד תפיסת הכלבים, התמונות של הכלבים בבדיקה הרפואית שנערכה להם והמסמכים הרפואיים של הכלבים לאחר התפיסה, המלמדים על מצבם הרפואי הירוד ועל תנאי החזקתם הקשים - מוביל למסקנה שהמבקשים פעלו בניגוד לחובות המוטלות עליהם לספק לכלבים צרכי מחייתם ולדאוג לבריאותם, באופן העולה אף כדי עבירה לפי חוק צער בעלי חיים. המבקשת לא פעלה להחזקת הכלבים בתנאים ראויים ולא דאגה לבריאותם. טענות המבקשת נטענו בעלמא, ללא תשתית ראייתית תומכת. למעשה מלבד אמירות מהפה לחוץ, כי הכלבים הוחזקו "במצב מצוין" וכי "החצר הייתה מבריקה והכלבים נראו טוב ומטופחים ושמנים" - לא רק שלא הובאה כל ראיה אובייקטיבית לתמיכה בטענות אלה, אלא שמראיות המשיבות עולה כי ההיפך הוא הנכון. גם בעדויות המצהירות מטעם המבקשת לא היה כדי לסייע, שכן הן ראו רק את חצר הבית ולא את תוכו. חלק מהמצהירות היו במקום זמן רב לפני תפיסת הכלבים, ומלבד ציון כללי בדבר התרשמותן מחיבתה של המבקשת לכלבים - לא העידו שראו כיצד טיפלה בהם ובאילו תנאים הוחזקו הכלבים במקום. הכלבים נראים רזים עד כדי שניתן לראות לשד עצמותיהם. הכלבים נראים מוזנחים במידה שקשה לתאר. הבית בו נתפסו הכלבים נראה כאתר פסולת, שהעזובה וההזנחה פשטו בו מכל עבר. ייתכן שהמבקשת אוהבת את הכלבים - אולם לא די בכך. מהראיות עולה בבירור, כי המבקשת לא דאגה לרווחת הכלבים, לתנאי מחייה נאותים, לטיפול רפואי נדרש ולהזנתם, בהתאם לחובות החלות עליה על פי חוק צער בעלי חיים, כבעלים או מחזיקה של בעלי חיים.

43. לא זו אף זו, מהראיות עלה כי גם בעבר ננקטו נגד המבקשת הליכים מנהליים להוצאת כלבים מחזקתה, משום שהחזיקה אותם בתנאים בלתי סבירים (פק"ח 26946-06-19; פק"ח 51524-04-18; ה"ת 75186-0719). חרף הליכים קודמים - המשיכה המבקשת להחזיק בכלבים בתת-תנאים, תוך הזנחה מתמשכת וחשש לבריאותם.

44. המבקשת לא הביאה לעדות מטעמה הווטרינרית, שלטענתה קבעה עמה כי תגיע לטפל בכלבים, או כל ווטרינר אחר אשר העניק לכלבים טיפול קבוע. המבקשת לא הציגה כל תיעוד רפואי המלמד על טיפול בכל אחד מהכלבים.

45. לא למותר לציין כי אני נותנת אמון מלא בעדויות העדים שהעידו מטעם המשיבים, אשר עדויותיהם היו קוהרנטיות, ברורות ומגובות בראיות רבות, לרבות תמונות ודו"חות רפואיים. לא מצאתי מקום לתת אמון בעדות המבקשת, שהיתה מבולבלת, רצופה בפרטים לא רלוונטיים ושוליים ועומדת בסתירה לכל הראיות בתיק.

46. עולה מן המקובץ, כי אם הכלבים יושבו לידי המבקשת - יש רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות כלפי הכלבים. המבקשת, אשר מכחישה האמור, לא נכונה כלל ללמוד ולתקן דרכיה. מקום בו המבקשת לא מכירה בסיכון הנשקף מהתנהלותה, לא מבקשת למנוע הסיכון ובהעדר דרך יעילה ומוחשית לפקח ולמנוע החזקתם הכלבים בתת-התנאים בהם הם הוחזקו - אין מקום להשיב הכלבים לידי המבקשת. כאן המקום לציין כי כל עדי האופי שתצהיריהם ומכתביהם צורפו לתיק, אשר חלקם העידו בבית המשפט, לא ציינו שראו את פנים הבית ולא ציינו שראו את הכלבים, אלא מסרו את שמסרו על סמך היכרותם עם המבקשת.

47. אין מקום להשיב את הכלבה למבקש, שכן זו כלבה אשר לא היתה ברשותו או בחזקתו חודשים רבים וכאמור לעיל, הודה בדיון כי לא יכול להחזיק בכלבה במקום בו נמצא כעת. הטענה כי הוא עתיד להתגורר במושב נטענה ללא כל תשתית ראייתית תומכת. זאת ועוד, מעדותו עלה כי אם תוחזר הכלבה לידיו - הוא יעבירה לטיפול המבקשת. כאמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות הענין - אין מקום להשיב הכלבה לידי המבקש או לידי המבקשת.

48. למעלה מן הדרוש אציין כי המבקשת לא הוכיחה שהיא מתגוררת במקום. העדות שמסרה בנוגע למקום מגוריה היתה מבולבלת וכללה פרטים רבים, הסותרים זה את זה. בין אם המבקשת מתגוררת במקום ובין אם לאו, עולה מהראיות כי ככל הנראה קיימים במקום מפגעי תברואה קשים וחמורים ומצופה מהמשיבה לבחון המצב התבראותי במקום ואף לשקול לערב גורמי הרווחה, ככל שהמבקשת או אנשים אחרים מתגוררים במקום.

49. סוף דבר, הבקשה להשבת הכלבים לידי המבקשים - נדחית.

50. לעניין הוצאות ההחזקה של הכלבים - מאחר שמדובר בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת (אליה הצטרף המבקש בשלב מתקדם של ההליך) ולא מדובר בבבקשה שהוגשה על ידי המשיבים - ראיתי לנכון לחייב המבקשת בעלות החזקת הכלבים מיום הגשת הבקשה (ולא מיום התפיסה) עד ליום בו הוגשה פנייתה האחרונה של המבקשת.

אשר על כן המבקשת תשלם למשיבה הוצאות החזקת 12 הכלבים, במשך 92 ימים בסך 40,296 ₪. לא למותר לציין כי החישוב נעשה על הצד המקל עם המבקשת, על פי עלות החזקה בסך 36.5 ₪ ליום, לא כולל כל הטיפולים הרפואיים והנוספים שבוצעו לכלבים.

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטה זו למבקשים ולב"כ הצדדים.

ב"כ המבקשת יעדכן את המבקשת.

ניתנה היום, י"ט שבט תשפ"א, 01 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.