כפי שנפסק לא פעם, בית משפט שנדרש לבקשה להישפט על-ידי מי שלא הודיע על רצונו להישפט, או הודיע על רצונו להישפט, אך הודיע על כך לאחר הזמן שנקבע לכך, צריך לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. דהיינו, האם יש סיבה מוצדקת לאי הגשת בקשה להישפט במועד וכן האם יגרם עיוות דין אם הדיון בבית-המשפט, לא יתקיים. (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) ,793, להלן: עניין איטליא).

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את בקשת המבקש ואת תגובות המשיבה להן צורפו בין היתר הודעות דואר רשום שנשלחו למבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 237(א) לחוק קובע כי מסמך שיש להמציאו לאדם לפי החוק, המצאתו תהיה בין היתר במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם עם אישור מסירה. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד - 1974 קובעת חזקת מסירה ולפיה: " ... בעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

הודעת הקנס בענייננו נשלחה לכתובת שכונה 8 בית 85 בלקיה.

מדו"ח גחל"ת של משרד הפנים, שצורף לתגובת המשיבה מיום 08.08.24, עולה כי מדובר בכתובת שבמועד הרלבנטי למשלוח הודעת הקנס הייתה כתובת המבקש הרשומה במשרד הפנים.

משהודעת הקנס נשלחה לכתובת הרשומה במשרד הפנים, חלה חזקת מסירה אף ללא חתימה על אישור מסירה.

המבקש לא הפריך את חזקת המסירה. כמו כן, מתגובת המשיבה עולה כי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים נמסרה למבקש במסירה אישית ביום 05.07.23. המבקש לא הסביר את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ממועד משלוח הודעת הקנס או לכל הפחות ממועד מסירת התראה אחרונה לפני נקיטה בהליכים משפטיים (שנה לפני הגשת הבקשה). בנסיבות אלו, לא מתקיים התנאי לפיו הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו להגישה במועד.

כמו כן, המבקש לא טען כנגד הודעת הקנס ולא הוכיח שיגרם עיוות דין אם לא תתקבל הבקשה.

מתגובת המשיבה עולה כי המבקש חנה את רכבו עם שני גלגלים על המדרכה, המבקש לא כפר בביצוע העבירה.

בנסיבות אלה, משמדובר באיחור משמעותי לא מוסבר ומשלא מצאתי כי יגרם למבקש עיוות דין אם תידחה הבקשה, לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת המועד להישפט.

הבקשות לביטול הקנס בשל התיישנות העונש ולביטול הוצאות גבייה -

בהתאם להוראת סעיף 70 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 - "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המיסים (גבייה) כאילו היה מס".

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 3758/06 שאוליאן נ' חורש (נבו, 19.02.2008) נפסק-

" כל הקשור להשגות על ההרשעה עצמה מקומו בפני בית המשפט הדן בהליך הפלילי ולא בבית המשפט האזרחי.

להבדיל מכך, טענה לגבי התיישנות העונש ו/או הקנס, לרבות הטענה שלא ניתן לגבות את הקנס בשל התיישנות, או כל הקשור לעצם אופן פעולת הגבייה של הקנס, צריכה להתברר בבית המשפט האזרחי בלא קשר לביטול ההרשעה בעבירה.

טענה זו שונה מטענת התיישנות העבירה, כיוון שהיא מניחה את קיום ההרשעה וגזה"ד ולא תוקפת אותם, אלא את אכיפת העונש בלבד. כאשר העונש הוא קנס ניטל "אופיו" הפלילי והוא הופך לחוב "אזרחי". מדובר למעשה בתקופת הפעולה של הרשות".

לנוכח תחולת פקודת המיסים (גבייה) על קנס שלא שולם במועד והפסיקה, בקשה לביטול קנס בשל התיישנות העונש או בקשה לביטול הוצאות גבייה, דינן להתברר במסגרת הליך אזרחי.

סוף דבר

מהטעמים המפורטים לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להישפט ועל מחיקת הבקשות לביטול הודעת הקנס ולביטול הוצאות הגבייה.

בהסכמתה האדיבה של המשיבה, אני נעתרת לבקשה החלופית ומורה על ביטול תוספת ריבית הפיגורים, כך שהודעת הקנס תשולם בסכומה המקורי בצירוף הוצאות הגבייה.

הקנס ישולם עד ליום 01.10.24, הוצאות הגבייה ישולמו ישירות לחברת הגבייה (בכפוף לזכותו של המבקש להגיש תביעה אזרחית לביטול הוצאות הגבייה).

על המבקש מוטלת החובה לפנות למשרדי המשיבה לצורך קבלת שובר תשלום ולא תישמע מפיו טענה כי לא קיבלה את השובר בדואר.

המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תשפ"ד, 22 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.