החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעת הקנס, בשל מספר טעמים מצטברים, אשר המכנה המשותף הניבט מהן הינו כי נפל פגם בעצם רישום הודעת הקנס, ובהתנהלות המשיבה לאחריה.

בתמצית, המבקשת טוענת כי ביום 29.6.16, כחודשיים לאחר ביצוע העבירה הנטענת, נשלחה הודעת הקנס לכתובת מגורי אימה, ובשל כך, לא הסתייע בידה להגיש בקשה לביטול הודעת הקנס במועד הנקוב בהוראות הדין.

כן נטען כי היקף הסכום הכלול בהודעת הקנס גבוה מזה הנקוב בהוראות הדין, שכן, המבקשת העמידה את רכבה עם שני גלגלים על המדרכה, ולא היה מקום להשית עליה כפל הקנס הקבוע בצד העבירה.

המבקשת הוסיפה וטענה כי נאלצה להעמיד את רכבה במקום, נוכח תקלה ברכב, וכי יש בידה אסמכתאות המעידות כי הרכב נלקח לטיפול במוסך.

לבסוף, הלינה המבקשת כי לא ראתה הודעת הקנס המקורית, והיא חפצה לעיין בתוכנה.

בתגובת המשיבה נטען כי המבקשת העמידה את רכבה במקום אסור לחניה, עם שני גלגלים על המדרכה, כאשר אבני המדרכה צבועים באדום-לבן. בנסיבות אלה, העבירה הושתה בגין העבירה שעניינה העמדת הרכב במקום בו אבני השפה צבועות אדום-לבן, ולא בגין העבירה שעניינה העמדת רכב עם שני גלגלים על המדרכה.

כן טענה המשיבה כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתה הרשומה של המבקשת במשרד הרישוי ובמשרד הפנים, ועל כן, חלה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות התעבורה, התשל"ד-1974.

בנסיבות אלה, טענה המשיבה כי הודעת הקנס הפכה חלוטה, ומאחר שהמבקשת לא פעלה להגשת בקשה להישפט תוך 90 ימים מיום ביצוע העבירה, כהוראת סעיף 229(א)(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1982, אינו דין כי ביהמ"ש יאפשר למבקשת לעקוף את מגבלת המועדים הקבועה בהוראות החוק.

חרף כל אלה, המשיבה ציינה כי ביום 18.5.17 הבהירה למבקשת כי אם תמציא אסמכתאות המעידות על תיקון הרכב באותו מועד, כי אז הודעת הקנס תבוטל.

אחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת והמשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה במתכונתה להידחות.