החלטה

לפני בקשת המבקש להורות על ביטול החלטתי מיום 19.6.19, בה הוריתי על מחיקת בקשתו להארכת המועד להישפט, זאת בשל אי התייצבותו לדיון שנקבע בעניינו.

המבקש אינו חולק בבקשתו, כי הוא זומן לדיון ואף ידע על מועד הדיון.

לטענתו, התבלבל במועד הדיון וסבר בטעות שהדיון קבוע ליום 19.7.19.

בקשת המבקש לא נתמכה בתצהיר ולא צוין בה כל טעם נוסף מלבד הטעם האמור לצורך קבלת הבקשה.

בקשת המבקש הועברה לתגובת המשיבה וזו הגישה התנגדותה המפורטת לבקשה.

עיינתי בטענות הצדדים שניהם ולאחר ששקלתי הטענות, לא מצאתי לקבל הבקשה.

לאורך הפסיקה נקבע, כי שכחה של מועד הדיון או בלבול במועד הדיון, אינם מהווים טעם לביטול החלטה או פסק- דין אשר ניתנו בהעדר, וראו בעניין זה לשם הדוגמא ובהליכים אחרים, עפ"ת 6357-04-09 טאהא נ' מ.י. תביעות חדרה (מיום 2.6.09), שם קבע בית המשפט המחוזי בחיפה:

"בשורה של פסקי דין נקבע כי טעות משרדית של ב"כ נאשם כמוה כטעות של לקוחו, וגם שיכחה של מועד דיון אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין וקיום דיון נוסף. (ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט (3), 279; רע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ' מ"י, (לא פורסם), ניתן ביום 29.6.03).

"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו". (רע"פ 9142/01 סוראיא איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6), 793)".

וכן ראו בר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ט (3), 279, בעמ' 280: