החלטה

לפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שהוצא ביום 8.5.2013 כנגד בנייה בלתי חוקית.

לטענת המבקשת, השכנים בבניין בנו מחסנים לפני מס' שנים וכי "בתום לב" החלו גם הם לבנות, אך לאחר קבלת צו הפסקת עבודה הופסקה הבניה. המבקשת עותרת בבקשתה לעכב את ביצוע ההריסה למשך 6 חודשים, שכן לטענתה, פנתה לאדריכל שיטפל בהעברת אחוזי הבניה לאישור עבור המחסן.

המשיבה מתנגדת לביטול צו ההריסה. לטענתה, מטרתו של סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), הינה מתן מענה מיידי ויעיל לתופעת הבניה הבלתי חוקית וכי אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה היא האמצעי של צו הריסה מנהלי, כאשר התכלית היא לקטוע את הבניה הבלתי חוקית באיבה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין חולק על כך שהבניה בוצעה ללא היתר, שכן המבקשת מודה שהבניה החלה "בתום לב". זאת ועוד, לטענת המשיבה, לא הוגשה כל בקשה להיתר בניה, לא על ידי המבקשת ולא על ידי אחר ועל כן אין יסוד לקבוע, כי יינתן היתר בניה כדין ובוודאי שלא בעתיד הנראה לעין. יתרה מזאת, לטענת המשיבה, לצורך הכשרת בנייה כדוגמת הבניה נשוא צו ההריסה (דירות בקומת עמודים) יש צורך בהליך של תב"ע, כך שלא ניתן לומר, כי מדובר בהיתר העתיד להתקבל בקרוב אם בכלל.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הניסיון המר של הגשת כתבי אישום, ללא הוצאת צווי הריסה מנהליים הביאה למצב אבסורדי בו עבירות הבניה מונצחות מזה שנים רבות ולנוכח התנהלות נפסדת זו, הוחלט כי יש מקום להחיל אמצעים מנהליים כנגד מבצעי עבירה מהסוג הזה.