החלטה

לפני בקשת המבקש לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שהוצא ביום 2.5.2013 כנגד בנייה בלתי חוקית.

לטענת המבקש, דיירים רבים בשכונה בנו מחסנים כאלה והעניין נמצא בתהליך הסדרה מול הרשויות, אך לאחר שהודע למבקש על הפסקת הבניה, ביצע זאת מיד, תוך שיתוף פעולה עם הפקח של העיריה. המבקש עותר בבקשתו לעכב את ביצוע ההריסה למשך 6 חודשים, לצורך הסדרת האישורים וכל הפרוצדורה הכרוכה בכך והיתר בניה כחוק.

המשיבה מתנגדת לביטול צו ההריסה, שכן לטענתה אין בבקשה כל נימוק המצדיק ביטול צו ההריסה. לטענתה, מטרתו של סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), הינה מתן מענה מיידי ויעיל לתופעת הבניה הבלתי חוקית וכי אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה היא האמצעי של צו הריסה מנהלי, כאשר התכלית היא לקטוע את הבניה הבלתי חוקית באיבה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין חולק על כך שהבניה בוצעה ללא היתר, שכן המבקש מודה שהמחסן נבנה מכיוון שלא ידע שצריך אישורי עירייה. זאת ועוד, לטענת המשיבה, לא הוגשה כל בקשה להיתר בניה על ידי המבקש ועל כן אין יסוד לקבוע, כי יינתן היתר בניה כדין ובוודאי שלא בעתיד הנראה לעין. יתרה מזאת, לטענת המשיבה, לצורך הכשרת בנייה כדוגמת הבניה נשוא צו ההריסה יש צורך בהליך של תב"ע, כך שלא ניתן לומר, כי מדובר בהיתר העתיד להתקבל בקרוב אם בכלל.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הניסיון המר של הגשת כתבי אישום, ללא הוצאת צווי הריסה מנהליים הביאה למצב אבסורדי בו עבירות הבניה מונצחות מזה שנים רבות ולנוכח התנהלות נפסדת זו, הוחלט כי יש מקום להחיל אמצעים מנהליים כנגד מבצעי עבירה מהסוג הזה.

סעיף 238 א' (ז) לחוק קובע, כי הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי, רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו, אולם הגשת הבקשה לא תתלה את תוקפו של הצו, אלא אם כן נתן בית המשפט צו זמני לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי.