מן הכלל אל הפרט, הודעת התשלום נשלחה למשיבה 5 חודשים אחרי ביצוע העבירת וזאת בהתאם לסעיף 9 ו-225א(א) לחוק סדק הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ועל כן אין התיישנות.

אשר לבקשת המבקש לשפיטה באיחור, טענה המשיבה כי המבקשת לא עומדת בתנאי סעיף 229 (ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"), וזאת בשל שיהוי ניכר של, לכל הפחות, 8 שנים מאז נודע לה על הדוחות, וללא כל הסבר לשיהוי. על כן, מבקשת המשיבה לדחות הבקשה.

ב"כ המבקשת הגיש תשובה לתגובת המשיבה וטען כי לאור העובדה שלא צירפה תצהיר אימות יש לדחות על הסף את התגובה.

דיון ומסקנות

בטרם אדון בבקשה לגופה, אתייחס לטענת ב"כ המבקשת להעדר תצהיר אימות.

ב"כ המבקשת סומך תגובתו על תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וזאת למרות שמדובר בבקשה לשפיטה באיחור לפי סעיף 229 ו/או התיישנות עבירה לפי סעיף 9 ו-225א(א) לחסד"פ. לפיכך, הטענה נדחית.

אשר לבקשה לגופה, המבקשת טוענת תחילה כי מעולם לא קיבלה הודעת תשלום, ועל כן העבירה התיישנה. אשר לנספחים ג'- ד' אין חולק כי נמסרו כדין וכי כתובתה של המבקשת לא השתנה, אך כדי לבחון אם העבירה התיישנה או לאו יש לבחון תחילה את נספח ב'.

כאמור בסעיף 9 ו-225א(א) לחסד"פ יש לשלוח למבצע העבירה את הודעת תשלום הקנס תוך שנה מיום ביצוע העבירה, אחרת העבירה מתיישנת.

מעיון בנספח ב' עולה כי מדובר ברשימה מיום 23.9.2005 של דברי דואר אשר נמסרו למשלוח בדואר רשום.

בגלגול הראשון של פס"ד ג'אברין נאמר כי מסמך אשר מצביע על רשימת דברי דואר שנמסרו גם אם יש על כך חותמת של הדואר אין בה כדי להעיד כי דבר הדואר נשלח, אלא רק שהגיע. עם זאת בערעור נקבע כי לאור העובדה שבנוסף לפלט המחשב של העירייה צורפו גם אישורים מפורשים של רשות הדואר כי דברי הדואר אכן התקבלו. לפיכך, "...לזכות העירייה חזקת התקינות, ההגיונית והמסתברת, כי רשות הדואר לא קיבלה את דברי הדואר "לשם שמיים"; אלא היא אכן שלחה בפועל את כל אותם דברי דואר."

במקרה שבפני ניתן לראות כי על הרשימה ישנה חותמת שאינה ברורה, אשר נחזית כחותמת של הדואר.

ביום 20.11.2014 ביקשתי מהמשיבה הבהרה אודות החותמת, וזו השיבה כי מדובר בחותמת של הדואר ואף הפנתה לנספח ה' שם החותמת זהה אך ברורה יותר וניתן ללמוד ממנה כי זו אכן חותמת של הדואר. כמו כן, המשיבה הגישה תצהיר של מר יקי יצחק המשמש כמנהל תפעול בחב' שוהר פתרונות בע"מ, לפיו נלמד כי הדו"ח אכן נשלח והחותמת מעידה על מועד המסירה למשלוח מסניף בת-ים.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי ההמצאה בוצעה כדין והעבירה לא התיישנה.

במצב דברים זה, בו המשיבה שלחה התראות כנדרש לכתובת המעודכנת של המבקש ואף שמרה תיעוד על כך, וזאת למרות כי מדובר בעבירה משנת 2005, אני קובע כי המשיבה עשתה את המוטל עליה והגבייה נעשתה כחוק.

אשר לבקשה לשפיטה באיחור, דעתי כדעת ב"כ המשיבה, הבקשהה מוגשת כיום בשיהוי ניכר ללא כל הסבר, ועל כן הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאותיה של המשיבה בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. לא ישולמו ישא הסכום ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ה, 28 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.