1

 

 

 

 

 

1. התובע, מכונאי רכב, הגיש תביעה להכיר בפגיעה בגב וברגל שמאל, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, מכח תורת המיקרוטראומה.

 

2. כך נאמר בתצהיר התובע:

"1. אני בגיר, יליד 1952, נשוא ואב ל- 3 ילדים בגירים. החל משנת 1972 ובמשך כ- 40 שנה עבדתי כמכונאי רכב במוסך של אבי "מוסך האצטדיון" ואשר נמצא בבני ברק.

2. עיקר עבודתי כמכונאי, הייתה תיקון רכבי משא כבדים וטנדרים תוך ביצוע החלפת תיבות הילוכים, ראשי מנוע, סרגים וגלגלים כפולים. כל החלקים הללו הינם בעלי משקל רב והרמתם בוצעה על ידי ללא כל אמצעי הרמה.

3. פעולות אלו בוצעו על יעדי כאשר הנני רוכן מעל מכסה המנוע בתנוחות קיצוניות, תוך שגופי מוטה קדימה ואני אוחז בחלק המוחלף ותוך הפעלת המאמץ רב על עמוד השדרה המותני. פעולות אלו ארכו מספר שעות בכל פעם ובוצעו על ידי מידי יום ביומו.

4. בכל העבודות המפורטות לעיל עבדתי במשך רוב שעות העבודה ובכל יום עבודה, כשאני מבצע את אותן פעולות באופן חוזר ונשנה.

5. בנוסף, הייתי מחליף גלגלי משאית כפולים תוך שהנני כורע על רגל אחת ונעזר בפטיש כבד תוך כדי הפעלת מאמץ רב על עמוד השדרה ופלג הגוף התחתון וזאת על מנת למשוך את הגלגל הכבד החוצה".

2

 

3. בחקירה נגדית התובע הבהיר שבשמונה השנים האחרונות, הוא עוסק יותר בעבודת ניהול ופחות בעבודה פיזית.

 

4. התובע התבקש לתאר את עבודתו בתקופה בה עבד בעבודה פיזית והשיב:

   

"... אז לא היה הרמה כמו היום. לא היו ליפטים. היו שוכבים. מנוע בנוי מראש (מעליו בלוק. בשביל לעשות עבודה על המצמד למשל צריך להוריד את תיבת ההילוכים ששוקלת אולי 40 ק"ג. ראש מנוע יכול לשקול 50, 60 ק"ג.

היום יש מנופים וליפטים. אז היו עובדים או למטה בשכיבה או דרך הקבינה, במשאיות וטנדרים.

 

לפרק גלגלים צריך להתכופף ולפרק ואם עובדים מלמעלה צריך גם להתכופף ולהרים. זה כל יום. יום גלגלים, יום ברקסים, יום גיר.

לשאלת בית הדין על כמה משאיות אני עובד ביום אני משיב משאית ביום ולפעמים גם לא מסיימים באותו יום.

 

לבקשתך שאתאר את הפעולות שעשיתי על המשאית אני משיב שנכון אני פותח את מכסה המנוע ומאתר את הבעיה. יש כמה סוגים של בעיות. לא כל יום יש מנוע ולא כל יום יש מצמד.

 

לכל חלק יש פעולות אחרות של תיקון אבל זה כולם פעולות מסיביות. הכוונה בפעולה מסיבית שצריך להרים ולהתכופף. למשל, להרים ראש מנוע שזה דבר כבד מרימים בעזרה של מישהו וזה נעשה בעמידה כפופה. להרים ראש מנוע יכול לקחת שבע דקות אבל לפעמים זה נתקע ולוקח יותר זמן. אח"כ צריך לנקות מלמעלה את המנוע ולהכין אותו, להכין את השטחים שבהם הוא היה מונח. אח"כ צריך לבוד על הראש מנוע שנמצא בחוץ, לשפץ אותו ולפרק ולהחזיר אותו. יש כלי עבודה, מפתחות, ברגים. מפתחות פתוחים, מפתחות סגורים, רטשט. למשל, הכנה לטסט יכולה להיות כל יום. אני הייתי עושה את זה. אני לא זוכר אם כל יום כל יום. אולי יום כן יום לא.  

 

עשינו החלפת גיר. שוכבים למטה. הגיר מחובר למנוע. צריך לפרק אותו מהמנוע ולהוציא אותו. עובדים עם המפתחות ומוציאים את הברגים ואח"כ אחד שוכב מלמטה ואחד מלמעלה ומוציאים את הגיר וזה יכול לקחת עשר עד עשרים וחמש דקות ואז מחליפים את המצמד ומחזירים את הגיר. הכנה ל טסט, צריך ברקסים, לפרק גלגלים, במשאית זה דאבל.

 

בתיקון ברקסים, עובדים בשפיפה כדי להוציא את הגלגל החוצה ולהרכיב אותו ולפרק את הברקס. יש גם דברים אחרים כמו משאבת מים שזה גם בכפיפה. גם החלפת פלגים.

 

נכון שהיה יום שהייתי עושה את זה ויום שהייתי עושה את זה.

 

3

נכון שעבדתי בצורה הזאת עד לפני שמונה שנים.

עבדתי גם על מכוניות נמוכות כמו טנדרים.

 

לשאלתך אם היו פעולות שחזרתי עליהן במשך היום אני משיב שכן. אם יש כל יום משאבת מים אז זו אותה הפעולה. אם יש כל יום משאבת ברקס אז זו אותה הפעולה.

 

לשאלתך אם יש פעולות שהייתי עושה גם בהכנה לטסט וגם בגיר וגם במשאבת מים אני משיב שכל פעולה היא שונה מהשניה".

 

5. מטעם התובע הוגשו שני תצהירים של אנשים שעבדו עמו.

  העדים לא נחקרו על תצהיריהם.

  כך נאמר בתצהיר העד שקד ניסים:

 

"1. אני בן דודו של התובע, ענסי אהוד. בין השנים 1970-1971 וכן בין השנים 1974-1977 עבדתי כמכונאי רכב ב"מוסך האצטדיון", אשר נמצא בבני ברק.

2. במהלך התקופה השנייה לעבודתי במוסך, עבדתי יחד עם התובע, אשר החל לעבוד במוסך בשנת 1972.

3. עיקר עבודתנו כמכונאים, היית התיקון רכבי משא כבדים וטנדרים תוך ביצוע החלפת תיבות הילוכים, ראשי מנוע סרנים, וגלגלים כפולים. כל החלקים הללו הינם בעלי משקל רב והרמתם בוצעה על ידינו באמצעות הידיים וללא כל אמצעי הרמה.

4. פעולות אלו בוצעו על ידינו כאשר אנו רוכנים מעל מכסה המנוע בתנוחות קיצוניות, תוך שגופנו מוטה קדימה ואנו אוחזים בחלק המוחלף ותוך הפעלת מאמץ רב על עמוד השדרה המותני. פעולות אלו ארכו מספר שעות בכל פעם ובוצעה על ידינו מידי יום ביומו.

5. בכל העבודות המפורטות לעיל עבדנו במשך רוב שעות העבודה בכל יום עבודה, כשאנו מבצעים את אותן פעולות באופן חוזר ונשנה.

6. בנוסף, היינו מחליפים גלגלי משאית כפולים תוך שאנו כורעים על רגל אחת ונעזרים בפטיש כבד תוך כדי הפעלת מאמץ רב על עמוד השדרה ופלג הגוף התחתון וזאת על מנת למשוך את הגלגל הכבד החוצה".

 

6. לאחר הדיון, הוגשו סיכומים בכתב.

  לאחר עיון בחומר הראיות ובסיכומים, להלן החלטתנו.

 

7. מחומר הראיות עולה שהתובע מבצע עבודה פיזית קשה, במשך כ- 40 שנה שבהן הוא עוסק כמכונאי רכב.

 

4

8. נקבע לא אחת כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, אין די בהוכחת מאמץ פיזי אלא יש להוכיח סדרה של פעולות החוזרות על עצמן, באופן זהה או דומה.

 

9. מעדות התובע עולה כי בתקופה שבה התובע עסק כמכונאי (עד שנת 2004) התובע ביצע פעולות רבות, שונות אחת מהשנייה.

  התובע אישר שאין פעולה הדומה לרעותה.

  בראש ובראשונה, ציין שבכל יום הוא עובד על משאית אחת.

  אמנם נכון שבכל משאית יש לבצע סדרת פעולות ביממה - עבודה על המצמד, הרמת ראש מנוע, הכנה לטסט, פירוק גלגלים, החלפת גיר ועוד.

  אלא, שכאמור, התובע עובד על משאית אחת ליום ולכן, כל אחת מהפעולות שתוארו לעיל, הוא ביצע לכל היותר פעם אחת ביום.

 

  כך אישר התובע:

  "לשאלתך אם היו פעולות שחזרתי עליהן במשך היום אני משיב שכן. אם יש כל יום משאבת מים אז זו אותה פעולה. אם יש כל יום משאבת ברקס אז זו אותה הפעולה.

 

  לשאלתך אם יש פעולות שהייתי עושה גם בהכנה לטסט וגם בגיר וגם במשאבת מים אני משיב שכל פעולה היא שונה מהשנייה".

 

  וכך אמר:

  "לשאלת בית הדין על כמה משאיות אני עובד ביום אני משיב משאית ביום ולפעמים גם לא מסיימים באותו יום".

 

10. התובע אישר שהוא עושה שימוש בכלי עבודה רבים ושונים - מפתחות, ברגים, מפתחות פתוחים וסגורים, רטשט, פטיש.

 

11. התובע אישר שחלק מהעבודה נעשתה מתחת לרכב וחלקה מעל הרכב תוך רכינה. חלק מהעבודה, בגין החלפת גלגל, נעשית תוך שפיפה.

  התובע לא ציין בתצהירו מה משך הזמן, מתוך יום עבודה, שבו הוא עובד בכריעה על הרגל ומה משך היום שבו הוא עובד במנח של כפיפה לתוך המנוע. מכל מקום, על פי עדותו, מדובר בפעולות רבות שנעשות במהלך יום עבודה, כל אחת שונה מרעותה.

 

12. כפי שנאמר, הוכח שהתובע עבד בעבודה פיזית קשה.

5

  יחד עם זאת, לא הוכר כי קיימת סידרה של פעולות שהתובע מבצען מידי יום, בצורה חוזרת ונשנית.

 

13. דברים בעניין זה נכתבו בבית הדין עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח נ' המל"ל (מיום 28.7.02).

  שם נאמר:

"ד. עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה ברוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון "מנועים גירים בק - אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים", בקיצור, כל עניין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

 

ה. משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

 

ו. אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבדותו על פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת "הגדרת הסיכון"; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו". (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה 1 עמ' 72)".

 

 

  וראו גם עב"ל (ארצי) 112/05 גולן בכור נ' המל"ל (מיום 13.6.06).

 

14. לאור האמור, בהעדר תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, דין התביעה להידחות.

 

15. סוף דבר, התביעה נדחית.

  לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

 

6

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, (09 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.