הוועדה קבעה שטווחי תנועות עמ"ש צווארי מצביעים על הגבלה קלה בתנועות הצוואר וכי ממצאים אלה תואמים את הגיל והמגדר.

הוועדה קבעה שאין אפשרות להתייחס לטענת החמרה רנטגנית ואף הוסיפה כי זו כשלעצמה, אינה קובעת נכות.

הוועדה התייחסה לבדיקת CTמלפני התאונה ולבדיקה שנערכה לאחריה.

הוועדה התייחסה לכך שמצוי בפניה חומר רפואי רב ממועדים שלפני התאונה ופרטה באיזה חומר מדובר והוסיפה שקיים חומר רפואי רב שאותו לא ציינה במפורש.

הוועדה קבעה לסיכום שהתובעת סובלת ממחלה ניוונית של עמ"ש צווארי והמותן וכי נכותה היא 10%.

עוד קבעה שיש להפחית 10% בגין מצב קודם.

הוועדה התייחסה פעם נוספת לחוות דעת דר' אורן והבהירה מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו.

8. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת המתייחסת לכל התיעוד הרפואי וכן לבדיקות דימות מלפני ואחרי התאונה.

הוועדה ציינה ופרטה כי לפני התאונה התובעת סבלה מעמ"ש צווארי ולהוכחה ציינה מספר רב של מסמכים רפואיים ממועדים שלפני התאונה.

9. לעניין בדיקת E.M.G., הוועדה התייחסה במפורש לבדיקה זו, במסגרת הבדיקה הנוירולוגית ובמסגרת התייחסות לחוות דעת דר' אורן והבהירה שאין קליניקה שמתאימה לתופעות המתוארות בבדיקה.

מדובר במסקנה רפואית.

10. החלטת הוועדה היא החלטה רפואית הנמצאת בשיקול דעתה.

לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת הוועדה.

הועדה התייחסה לכל הבדיקות וההדמיות, הועדה ניתחה את המצב הרפואי של המערערת והשוותה אותו למצב קודם לתאונה, הועדה התייחסה לחוות הדעת מטעם המערערת.

לא מצאתי שנפל פגם בהנמקה.

11. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, (15 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.