ב. בשנת 1988 התחיל התובע לעבוד בבזק. משנת 88 ועד שנת 2000 עבד כעובד חוץ שתפקידו היה לתקן תקלות מעל פני הקרקע וחלק לעבוד בגובים הנמצאים מתחת לפני הקרקע. כמחצית מזמן עבודתו הוא עבד בגובים שונים אשר נמצאים מתחת לפני הקרקע. הגובים היו בנויים מבטון, במידות שונות, אשר העומק שלהם מ- 80 ס"מ ועד כשלושה מטרים. מדובר בגובים אשר היו נפתחים בפתח עליון רק כאשר בוצעה בהם עבודה בעוד במהלך השנה הם היו סגורים.

ג. כשהתובע עבד בגובים, טרם כניסתו היה עליו לפתוח את הגוב, בדרך כלל היו שואבים את המים שהצטברו בתוך הגוב, במשך כ- 10-15 דקות ולאחר מכן היו נכנסים לתוך הגוב לצורך העבודה. מדובר בגובים אשר חדרו אליהם מים באופן שוטף וכתוצאה מכך בדרך כלל נוצרו בהם תקלות שדרשו טיפול. גם בזמן העבודה נותרו בדרך כלל מים בתחתית הגוב בגובה נמוך אשר חדרו מצינורות פנימיים.

ד. בגובים היו ריחות שונים אשר מקורם הן ברטיבות ולחות אשר הצטברה במקום, אשר היה סגור במהלך השגרה, וכן ריחות אשר מקורם בבעלי חיים שונים שנמצאו מתחת לפני הקרקע בתוך הגוב, ולעיתים חומרים שונים שזרמו פנימה כדוגמת פסולת תעשייתית נוזלית, שאריות דלקים וכדומה.

ה. לעיתים העבודה אשר בוצעה בתוך הגוב כללה עבודה עם כבלי עופרת, שימוש בבלון גז, מבער ודבקים. בהתאם להודעת בזק שהוגשה לתיק היו בגובים הגזים הבאים: מימן גופרתי H2S, חד תחמוצת הפחמן CO, חמצן O2וגזים נפיצים LAL.

ו. התובע לא השתמש באמצעי מיגון כלשהם כדוגמת מסיכה בזמן שעבד בתוך הגובים.

ז. בנוסף לריחות שנדפו מתוך הגוב, גם שותפו של התובע אשר עבד עמו בתוך הגוב, עישן סיגריות בתוך הגוב. בזמן זה היה הגוב פתוח בחלקו העליון.

ח. משנת 2000 עד שנת 2002 התובע עבד כמפקח על קבלנים ולפעמים הוא נאלץ להיכנס לתוך הגובים, אבל לזמן קצר מאוד כדי לבדוק עבודה מסוימת של עובדי הקבלן או כדי להראות את מקור התקלה.

ט. משנת 2005 ועד שנת 2007 התובע עבד ככבלר שבמסגרת תפקידו נאלץ לפעמים להיכנס לגובים ולתקן תקלות בכבלים שנמצאים בתוך הגובים.

י. משנת 2005 עד שנת 2007 התובע חזר לעבוד באותה מתכונת שבה עבד לפני שנת 2000.

יא. מחודש יוני 2007 ועד חודש ינואר 2008 עבד התובע במרכזית נצרת. מדובר באולם רחב ממדים, ללא חלונות, אולם ממוזג, כאשר העובדים מרוכזים בשולחן עבודה באורך מספר מטרים, כך שיושבים אחד בסמוך לשני. בתקופה זו נחשף התובע לעשן סיגריות שנבע מעישון של חבריו לעבודה. כמו כן נחשף התובע לאבק שהצטבר על אלפי החוטים במרכזיה.

יב. מחודש ינואר 2008, ולמשך חצי שנה שהה התובע בחופשת מחלה עקב מחלת הריאות וגם אושפז, הכל כמפורט בחומר הרפואי שיצורף להחלטה על מינוי מומחה.

יג. לאחר מכן חזר התובע לעבודה במשך כשנה וחצי במרכזית טבריה.

4. שאלות:

א. האם בהתבסס על העובדות כפי שמתוארות לעיל, והליקוי ממנו סובל התובע, ניתן לקבוע כי מתקיימות אצל התובע אחת ממחלות המקצוע המפורטות בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד-1954, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצד אותה מחלה בתקנות כאמור (אשר לצורך הנוחות מצורפות להחלטה זו)?

ב. האם ניתן לקבוע, בהתבסס על העובדות המפורטות לעיל, כי תנאי עבודתו של התובע גרמו לו לפגיעות זעירות, דומות, חוזרות ונשנות, בעלות אופי בלתי הפיך, בעקבותיהן נוצר המצב הקיים?

5. תשומת לב הצדדים מופנית לכך שאין צד רשאי לפנות באופן ישיר אל המומחה בכל עניין שהוא, ובכלל זה אינו רשאי להמציא למומחה מסמכים באופן ישיר.

ככל שצד מסוים סבור כי יש מקום לפנות למומחה בעניין מסוים או להגיש לו מסמכים, עליו להגיש תחילה, בקשה מנומקת לבית הדין, תוך המצאתה לצד שכנגד, וכל פניה אל המומחה ובכלל זה המצאת מסמכים, תעשה על ידי בית הדין, זולת אם בית הדין הורה אחרת. ככלל, אין המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בודק את בעל הדין, שעניינו הופנה אליו, אלא אם המומחה מבקש זאת או בעל הדין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין ובית הדין נעתר לבקשה.

6. עם קבלת חוות הדעת היא תועבר לצדדים והם יקבלו ארכה בת 15 יום לבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ביחס אליה ותינתן ארכה בת 15 יום להגיב לבקשה כזו, ככל שתוגש.

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נ וספת בת 15 יום להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

7. לעיון ביום 17.2.13.

ניתנה היום, ו' בשבט תשע"ג (17 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.