ד"ר אנג'ל קבע בחוות דעתו:

"א. התובעת סבלה בתקופה הנידונה מכאב גב תחתון שקרן לעכוז וירך שמאל וכן מדלקת בבורסה שליד הטרוכנטר שטופלה בזריקה מקומית (טרוכנטריק בורסיטיס). בבדיקתCTשל הגב נמצא בלט בדיסק 4-5L.

ב. לתובעת רישומים קודמים שמציינים כאב גב תחתון קודם לאירוע בשנים 94, 96, ו-2004. גם ההתקף הנוכחי החל קודם לאירוע. טיפול באטופאן לכאב גב ורגל שמאל החל כבר ב-1.5.2011.

על פי ההחלטה גם ברישום בחדר מיון יומיים אחרי האירוע רשום שהכאב הוא מזה 3 שבועות.

ג. האירוע המתואר בהחלטה היה תפיסת מטופל שהחל ליפול, כשבמהלך הפעולה הורגשו כאבים עזים בגב וברגל שמאל. אירוע כזה מתאים בהחלט לגרום להחמרה במצב קודם.

הבורסיטיס אינה קשורה כלל לעבודתה. יש מקום להכיר באחריות האירוע בעבודה להחמרה במחלה שהחלה עוד לפניו".

בתשובה לשאלות הבהרה התייחס ד"ר אנג'ל לתקופת אי הכושר, כאשר לתובעת תעודות אי כושר ממועד האירוע - 5.5.11 עד ליום 31.10.11. ד"ר אנג'ל סבר בעניין זה כי:

"החלטה איזה חלק מתקופת אי כושר יש לשייך למצב קודם ואיזו להחמרה בתאונה אינה קלה והיא יכולה להתבסס על התמונה המשתקפת ברישומים ועל המחלה. הרישומים עד וכולל חודש יולי מציגים תמונה של כאבים ניכרים וטיפול מתאים. הרישומים מחודש אוגוסט ואחריו לקוניים ולא מציינים תלונות או ממצאים ניכרים. אני ממליץ להכיר בתרומת התאונה לאי הכושר רק בתקופה שעד 31.7.11".

5. ב"כ הנתבע הודיע לבית הדין כי מסקנותיו של ד"ר אנג'ל מקובלות על הנתבע ועל כן בית הדין מתבקש לאמץ את האמור בחוות דעתו ולהכיר בקשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 5.5.11 לתקופת אי הכושר עד ליום 31.7.2011.

הודעה זו הועברה לתגובת ב"כ התובעת, שעמד על הטענה לפיה יש להכיר במלוא התקופה כמפורט בסיכומים המשלימים מיום 27.1.13.

6. דיון ומסקנות:

לאחר הודעת ב"כ הנתבע לפיה אין מחלוקת באשר להתרחשות של תאונת עבודה מיום 5.5.11 אשר גרמה להחמרה במחלת התובעת ולאי כושר, המחלוקת מצטמצמת לתקופת אי כושר כתוצאה מאותו אירוע בעבודה.

ד"ר יפה לא התייחס באופן מפורש לשאלה באשר לסבירות תקופת אי הכושר על פי התעודות שהוגשו על ידי התובעת. ד"ר אנג'ל אכן התייחס (בתשובה לשאלת הבהרה) לנקודה זו וקבע כי תקופת אי כושר סבירה כתוצאה מההחמרה בעקבות האירוע היא עד 31.7.11. אין סיבה לסטות מקביעת המומחה, שהיא מנומקת, ולא נסתרה על ידי התובעת. יש לציין כי המומחה הסביר כי לתובעת מחלה קודמת - שאינה קשורה לתאונת העבודה, וזו גרמה להחמרה במצבה.

לא מן המיותר לציין כי התקופה המקסימאלית לזכאות לדמי פגיעה, על פי סעיף 92 (ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995, היא שלוש עשרה שבועות.

התקופה שבה הכיר הנתבע, עד ל-31.7.11 היא 12 שבועות ו-3 ימים - 4 ימים פחות מן הזכאות המקסימאלית בלבד.

7. לסיכום:

לאור האמור לעיל, התביעה לדמי פגיעה בגין האירוע בעבודה מיום 5.5.2011 מתקבלת. ישולמו דמי פגיעה עד ליום 31.7.2011.

על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ"ז שבט תשע"ג, 07/02/2013 בהעדר הצדדים.