הוועדה מתעלמת מבדיקת השמיעה מיום 29.07.11 בה צוין במפורש כי קיימת הרעה בספי השמיעה ביחס לבדיקה קודמת מחודש 04/09, וכן איננה מתייחסת לבדיקה שנערכה למערער ע"י רופא א.א.ג. ביום 01.08.11 אשר מצא כי קיים ליקוי שמיעה נוסף מבדיקת שמיעה קודמת מיום 24.03.09.

ג. לפיכך, הועדה טעתה טעויות משפטיות המחייבות דיון חוזר בעניינו של המערער.

4. להלן תמצית טענות ב"כ המשיב-

הועדה פעלה כדין והחלטתה בהתאם לממצאי המסמכים אשר הונחו בפניה.

הועדה הסתמכה על תוצאות הבדיקה במכון מאוניברסיטת חיפה לפיהן יש ירידה בשמיעה של 35 דציבל באוזן מימין ו 25 דציבל באוזן משמאל.

הממצאים האמורים טובים מאלה שצוינו בהחלטת הוועדה מדרג ראשון וגם מאלה שצוינו באישור לפי תקנה 36 לתקנות.

5. דיון והכרעה-

המערער התייצב בפני הוועדה והתלונן על כך ש"אינו שומע טוב, לא מבין מה מדברים. עונה לא לעניין-דפיקות באוזניים ורעשים"

הוועדה ציינה בסעיף 12 לפרוטוקול דיוניה את המסמכים שעמדו בפניה, ובכללם גם בדיקת שמיעה מיום 03.10.11, ממכון השמיעה באוניברסיטת חיפה, את טופס התביעה להחמרת מצב מיום 12.09.11, האישור הרפואי בהתאם לתקנה 36 לתקנות שנערך ע"י ד"ר אליו פלמה -מומחה ברפואה תעסוקתית, ואודיוגרם (בדיקת שמיעה מאילנה הולדשטיין מכון אודיולוגי בע"מ) מיום 28.07.09.

הוועדה גם ציינה כי המערער עובד כעצמאי בקיבוץ מסילות.

בפרק ממצאים ונימוקים כתבה הוועדה כך:

"עובד בנגרות כ-45 שנה לאחרונה עובד עם אוזניות, מוסר על בעיות באוזניים מזה כ-20 שנה.

בתיקו מעקב בדיקות שמיעה מ-1997 כשבבדיקה האחרונה מ- 3.10.11 ישנה ירידה חושית עצבית בטונים הגבוהים.

בטונים של דיבור ישנו פער הולכתי של עד 15 דציבל ממוצע שמיעה בטונים של דיבור בהולכת עצם 35 דציבל מימין ו25 דציבל משמאל.

לגבי הטנטון, מוסר על רעשים ודפיקות באוזניים כשחוזר הביתה מהעבודה. בבדיקת אפייניו מ3/10/11 אותר בתדרים נמוכים של 500 ו-1000הרץ וללא תגובה שיורית.

בפרק אבחנות ציינה: "נזק שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש."

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן-

"לפי הממצאים כפי שפורטו בסעיף 21 הוועדה דוחה את הערר וקובעת שאין החמרה"

6. על הועדה הדנה בטענה בדבר החמרת מצב, לערוך השוואה בין הממצאים אשר נקבעו ע"י וועדה קודמת - לבין ממצאיה היא.

בענייננו, אכן הוועדה לא ציינה את ממצאיה של הוועדה מדרג ראשון ומשכך כמובן לא ערכה השוואה בין ממצאיה העכשוויים לבין ממצאי קודמתה.

יחד עם זאת, ממצאי בדיקת השמיעה שנעשתה במכון אובייקטיבי, אותם העדיפה הועדה ליישם, ובחירה זו היא בתחום שיקול דעתה הרפואי-מקצועי - כפי שצוטטו ע"י הועדה - אינם מאפשרים קביעת אחוז נכות גבוה מ - 10%, בהתאם לפריט ליקוי 72(1)(ד)(3).

משכך, אין כל נפקות מעשית לעובדה שהועדה לא התייחסה לרמת השמיעה שהייתה למערער בעבר.

7. למעלה מן הצריך, ככל שהדבר נוגע לטענה לפיה הוועדה לא התייחסה לאישור הרפואי לפי תקנה 36 לתקנות, של ד"ר אליו פלמה -

ההלכה היא כי תכליתו של האישור הרפואי, היא לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הוועדה הרפואית, אך אין האישור קובע ולא כלום לעניין פעולתה של הוועדה (ראו, דב"ע לג/0-130 גבריאל וינר- המוסד לביטוח לאומי פד"ע ה73, מיום 20.11.73; עב"ל 167/99 אורי רשתי-המוסד לביטוח לאומי, מיום 08.03.2000)

זאת ועוד - גם באישור עצמו אין השוואה מעשית של רמת השמיעה לזו שנמצאה ע"י ועדה קודמת, וודאי שלא לדרגת הנכות המתחייבת ממנה.

8. אשר על כן, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה - דין הערעור להידחות.

9. הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום ( כ"ו שבט תשע"ג, 06 פברואר 2013 ) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.