פסק דין

1. התובעת, גב' אימאן טהה, הגישה תביעה זו נגד החלטות הנתבע מיום 27.7.11 ו-28.7.11, על פיהן הופסקה זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, אותה קיבלה החל מ-9/08, בשל שימוש קבוע ברכב, ונוצר לה חוב בסך 47,562 ₪ בשל קבלת הגמלה שלא כדין החל מ-9/08.

2. בכתב התביעה שהגישה טענה התובעת כי הרכב שנזכר בהחלטת הנתבע אינו שלה, כי היא השתמשה בו לצורך רפואי עבור אמה לאחר שזו עברה תאונת דרכים והיא נדרשה לקחתה לבדיקות ולטיפולים.

3. אין מחלוקת שהרכב שבעטיו נשללה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה היה רשום על שם אמה של התובעת, כי לאמה אין רישיון נהיגה, ואילו לתובעת יש רישיון נהיגה. כן אין מחלוקת שהתובעת נרשמה כמבוטחת בפוליסות הביטוח של הרכב. אף אין מחלוקת שבתקופה הרלוונטית לתביעה לאביה של התובעת היה רכב בבעלותו הרשום על שמו.

4. בהליך הובאו ראיות משכנעות המבססות את החלטות הנתבע שכנגדן הוגשה התביעה. התובעת אישרה בהצהרה שנתנה ביום 6.10.10 כי היא משתמשת באופן קבוע ברכב (נ/4). הוכח, ולמעשה אין מחלוקת, כי הרכב האמור חונה באופן קבוע ליד ביתה של התובעת. הסברה של התובעת ועדיה כי בשל מגורי הוריה באזור צפוף במרכז הכפר עיסוויה אין מקום להחנות את הרכב ליד בית הוריה, אינו משכנע ואינו אמין. לא למותר לציין שבמסגרת חקירה שביצע הנתבע, פגש חוקר הנתבע את בעלה של התובעת ועל פי קריאתו הטלפונית של בעלה הגיעה התובעת לביתה ברכב בגפה, בתוך מספר דקות, חרף העובדה שבעלה של התובעת טען בפני החוקר שהתובעת הסיעה את אמה לקופת חולים.