3. לאור תשתית עובדתית זו מונה פרופ' יוסף שנקר כמומחה מטעם בית הדין(להלן - המומחה) וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א. המומחה מתבקש לציין מהו המצב הרפואי ממנו סבלה התובעת בתקופה 10.3.10 - 9.5.10.

ב. על בסיס התשובה לשאלה ב' לעיל, יציין המומחה האם המצב הרפואי כאמור בסעיף ב' לעיל היה כזה הנובע מההריון ומסכן את התובעת או את עוברה?

ג. ככל שהתשובה לשאלה ג' היא חיובית, האם חייב המצב הרפואי כאמור היעדרות מהעבודה, ואם כן - לכמה זמן?"

4. המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 21.10.12 (להלן - חוות הדעת), השיב לשאלות כך:

"דיון:

בבדיקת רשומות רפואיות של גב' להב, ביקורים אצל רופא משפחה ובמיוחד בביקורים חוזרים אצל רופא נשים המטפל ד"ר א. יגודה[,] שבעת הריונה לא צוינו תלונות או ממצאים הסוטים ממהלך הריון תקין. ברשומה הרפואית לא צויינו תלונות או ממצאים בבדיקה התואמים את האבחנה של סמפזיוליוזיוס.

מסקנה:

לאור בדיקת המסמכים שבהם לא צוינו כלל תלונות או תחלואה ספציפית בזמן הריון כולל אבחנה של סמפזיוליוזיוס (ראה רשומה רפואית של ד"ר יגודה) אין בסיס לתביעה לשמירת הריון בתקופת 10.3.2010 - 09.05.2010."

5. הצדדים לא ביקשו להפנות למומחה שאלות הבהרה והגישו סיכומיהם בכתב.

6. בסיכומיה טוענת התובעת, בין היתר, כי המומחה הרפואי חרג מסמכותו שכן לא הוציא תחת ידיו חוות דעת רפואית אלא חוות דעת תיעודית ראייתית שבה הסיק מסקנות מקיומן או אי קיומן של ראיות; אין בחוות הדעת קביעה האם סבלה התובעת מסימפיזיוליזיס; המומחה מתעלם מקביעת דר' יגודה כי התובעת סבלה מסימפיזיוליזיס; וכי על בית הדין להתעלם מחוות הדעת של המומחה שכן אין למומחה יתרון במקרה כזה - של הערכת טיב הראיות ומשקלן - על פני בית הדין.

הנתבע טוען בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה לאור חוות דעתו של המומחה.

7. לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. בבסיס תביעתה של התובעת אשר הוגשה לנתבע, עומדת המלצת דר' יגודה לשמירת הריון החל מיום 10.3.10 בשל חשד לסימפיזיוליזיס. התובעת מבקשת לבסס על חוות דעת זו של דר' יגודה את תביעתה ומבקשת שנתעלם מחוות דעתו של המומחה. אין לקבל זאת. לאישור רפואי - אשר התובעת מחוייבת לבסס עליו את תביעתה מכח הוראת סעיף 58(1) לחוק - יש משקל נכבד. אך באישור רפואי כאמור אין כדי להקים אוטומטית זכות לגמלת שמירת הריון, והנתבע רשאי לא להכיר באישור כזה מטעמים רפואיים. במקרה כזה, תוכרע המחלוקת בבית הדין, תוך הסתייעות בחוות דעתו של מומחה רפואי הממונה על ידי בית הדין (עב"ל (ארצי) 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי - קסטיאל (טרם פורסם, 12.12.2012)). במקרה דנן מציין המומחה כי אין עדות ברישומים הרפואיים לתלונות או לתחלואה ספציפית בזמן ההריון, גם לא אבחנה של סימפיזיוליזיס, בגין התקופה 10.3.10-9.5.10. משכך, יש לדחות את טענת התובעת לפיה המומחה לא התייחס לשאלה האם סבלה מסימפיזיוליזיס או לא. לא מצאנו עילה כלשהי שלא לאמץ את מסקנות המומחה, בשים לב לאוביקטיביות שלו ולמשקל הגבוה הניתן ככלל לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין. אין כל פסול שהמומחה השתית את מסקנותיו על הרישומים הרפואיים - לרבות מה שאין בהם. היעדר תיעוד של תלונות בהחלט עשוי להוות בסיס למסקנה רפואית, ויש לדחות את טענת התובעת לפיה לא היה מוסמך המומחה להסיק מסקנות מהיעדרן של ראיות. במקרה דנן, גוברת מסקנת המומחה - שהיא מפורטת ונסמכת על בחינה מעמיקה של תיעוד רפואי כפי שפורט בחוות הדעת - על פני חוות דעתו של דר' יגודה.

8. העובדה שהנתבע כן הכיר בזכאות התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה 10/5/10 עד 14/7/10, אינה מקימה לה זכאות לגמלת שמירת הריון לתקופה שבמחלוקת. ראשית, יתכן - מבלי לקבוע ממצא כלשהו בענין זה - שלא היה בסיס לגמלה ששולמה. שנית, גם אם הגמלה שולמה כדין, היא שולמה על בסיס אישור רפואי של האורטופד דר' בוירסקי. המומחה מתייחס לאמור באישורו של דר' בוירסקי (סעיף 5 לחוות דעת המומחה) ומציין כי לא נרשמה שם אבחנה כלשהי, אלא אך נרשמו התלונות. הנתבע הסתפק באישור זה לתשלום הגמלה, אך אין הדבר מביא למסקנה - במיוחד לאור הסתייגות המומחה מהאמור באישור דר' בוירסקי לאור היעדרה של אבחנה - כי על בסיס אישור זה יש לקבל את התביעה דנן. לכך יש להוסיף כי כעולה מחוות דעת המומחה, אין ברשומות הרפואיות המתייחסות לתקופה שבמחלוקת תלונות דומות לאלה שהועלו על ידי התובעת בפני דר' בוירסקי. לאור זאת, אנו קובעים כי לא הוכח על ידי התובעת כי מתקיימים בה התנאים הנקובים בסעיף 58(1) לחוק לתקופה 10.3.10-9.5.10, ומשכך דין התביעה להדחות.

9. איננו עושים צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ­­­­­­­י' בשבט התשע"ג, 21 בינואר 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.