פסיקת ביה"ד אליה מפנה ב"כ המערער, מדברת על היקף שיקול הדעת המוקנה לועדה, כאשר היא בוחרת לבצע התאמה, ואז היא יכולה להיות סטייה קטנה, ולא משמעותית, בהתחשב למשמעות התפקודית.

שיקול דעת זה, אינו נתון לביקורת שיפוטית, כאשר הוא לא מופעל, אלא רק במקרה הפוך, בו מפעילה הועדה שיקול דעת להתאמה, וכנגד כך יש טענה.

3.2 בענייננו, הועדה המחוזית העניקה למערער את פריט ו'(א)(3) מותאם, ועל כך הוגש ערר ע"י המל"ל בטענה, כי אין הגבלה בטווח התנועה, כפי שהסעיף דורש.

הסעיף מציין, כי יש להפעילו במקרה של "הגבלה בכושר תנועת הברך מלווה כיפוף פחות מ-135 מעלות ויישור מ-160 מעלות".

מכל מקום, אין חולק כי אצל המערער לא נמצאה ההגבלה הנדרשת ביישור הברך ועל כן, קובעת הועדה, כי אין מקום ליישם בו את הפריט.

כאמור, משלועדה אין סמכות לבצע התאמות, לא נפל פגם משפטי בהחלטה זו.

3.3 יתרה מכך, פסק הדין האזורי אליו הפנה חברי, מדבר על סיטואציה שונה שבה הפער היה של 5 מעלות ולא 10, כמו בענייננו.

לכן, יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8. באשר לטענת המערער לפיה משנמצאה סטייה של 10 מעלות כאשר פריט הליקוי קובע כי במסגרת היישור על ממצא ההגבלה לעמוד על 20 מעלות ויותר - יש לציין כי הפסיקה בשנים האחרונות אכן רוככה כאשר כיום ניתן לקבוע סעיף מותאם כשמדובר בסטייה מזערית מסעיף הליקוי הרלבנטי. אולם, עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה בניגוד לנטען על ידי ב"כ המערער מצאה כי אין כל הגבלה ביישור כאשר עיון בתוספת להסכם הניידות קובע בהתייחס לפריט הליקוי אליו הפנה ב"כ המערער כי קיימת דרישה לכך כי היישור יהא פחות מ-160 מעלות, המדובר בסטייה של 20 מעלות בעוד שאצל המערער לא נמצאה כל הגבלה ביישור קרי: 0 מעלות. בניגוד לנטען על ידי ב"כ המערער לא ניתן להתייחס לאמור כאל פער מזערי כטענת ב"כ המערער המצדיקה התערבותו של ביה"ד ועל כן דין טענה זו להידחות.

9. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.

10. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות.

אין צו להוצאות.

11. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.