החלטה

לאחר עיון בבקשתה של המערערת מיום 19.12.12 ובתגובת המשיב מיום 15.1.13 לא מצאתי כי יש מקום לשנות מפסק הדין שניתן ביום 9.12.12 בעניינה של המערערת ולהלן אבאר החלטתי:

1. אכן ככל הנראה בשל טעות נשמט מעיני כי למערערת ניתנה זכות תגובה לסיכומים שהגיש המשיב, עם זאת, יש לציין כי פסק הדין ניתן בו ביום בו הוגשו סיכומי התשובה ואלה עלו לעיונו של ביה"ד עם הגשתם. אם הייתי סבורה כי יש מקום לשנות מפסק הדין שניתן בתיק בו ביום - הייתי מורה על ביטול פסק הדין, אולם ממקרא סיכומי התשובה שהגישה המערערת ניתן לראות כי הנאמר בהם הינו חזרה על הנאמר בסיכומי המערערת שהוגשו עוד ביום 22.11.12 לביה"ד.

2. כאמור, עיון בסיכומי התשובה מעלה, כי אין כל מקום לסטות מהנאמר בפסק הדין - כך, לעניין הטענה באשר לנכותה הרפואית של המערערת בשיעור 71% המהווה נקודת מוצא לקביעת דרגת אי הכושר - בעניין האמור, הוועדה מבהירה כמצוטט מפי הוועדה (סעיף 10 עמ' 5 לפסק הדין) כי היא ערה לכך שנקבעו למערערת 71% נכות רפואית משוקללת אולם קבעה את אי כושרה של המערערת ביחס לתקופה הנטענת בהתאם למסמכים שעמדו בפניה כמשקפים את המגבלות הרפואיות ובהם נקבע, כי המערערת מסוגלת לעבודה בת 4 שעות התואמת גם את דברי המערערת עצמה כי עבדה בהיקף מקוצר של 4-5 שעות. הדברים אף זכו להתייחסות בסיפא סעיף 18 לפסק הדין.