1

לפני: כב' השופט  משה טוינה

נציג ציבור (עובדים) גב' אורטל חי

נציג ציבור (מעבידים) מר אלי מזרחי

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה תביעה שהגיש מר מיכאל מדינה (להלן: "התובע") להכיר באירוע תאונתי מיום 17.5.09 ובו נפגע בברך שמאל כתאונה בעבודה.

2. קודם שנדרש לטענות הצדדים בפנינו נקדים ונביא את העובדות שישמשו בסיס לדיון בטענות הצדדים והן כדלקמן:

  א.  התובע מר מיכאל מדינה הוא יליד 1948.

ב. במועד הרלוונטי לתביעה, חודש מאי 2009 עבד התובע במועצה הדתית באילת בחברה קדישא.

ג. במהלך עבודתו בבית העלמין, באמצע מאי 2009 מעד התובע, נפל על אחת המצבות ונחבל בברך שמאל.

2

ד. כתוצאה מעוצמת הפגיעה, סבל התובע מאובדן הכרה רגעי וסחרחורת.

ה.  בעקבות הפגיעה הפסיק התובע הליכות רגליות שהיה נוהג לעשות כן טרם הפגיעה, וסבל מכאבים וממגבלות בתנועה, עם זאת הוא המשיך לעבוד.

ו. במחצית חודש יוני 2009 פנה התובע לקבלת טיפול רפואי וסיפר על פגיעה בברך כתוצאה מהאירוע.

ז. ביום 6.7.09 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה המתייחסת לאירוע מחודש מאי 2009.

ח.  בהחלטה מיום 31.8.09 דחה פקיד תביעות את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בנימוק כי האירוע התאונתי לא גרם לנזק פיזיולוגי או לאי כושר בעבודה.

ט.  בעקבות החלטת פקיד התביעות הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה ובמסגרתה נקבע הדיון להוכחות ליום 20.6.11 שבסיומו הוסכמה על מסגרת עובדתית המתייחסת לאירוע התאונתי, ומונה מומחה רפואי מטעם בית הדין.

י. בתשובה לשאלות הבהרה שביקש ב"כ התובע להפנות למומחה הרפואי, השיב המומחה הרפואי כי:

"בהתחשב בממצאים הקלים מאוד בבדיקתו בתאריך 4.6.09 (הגבלה קלה בכיפוף) יש מקום להכיר במגבלה הזמנית וחולפת במצבו של התובע עקב החבלה בברך שמאל. ניתן לאשר חופש מחלה ל- 10 ימים החל מיום 14.6.09.

3

3. משאין חולק על האירוע בעבודה (הנפילה בבית העלמין) ובהמשך לתשובת ההבהרה של המומחה הרפואי, על הנזק שנגרם לתובע בעקבות הנפילה - טען ב"כ התובע כי התקיימו יסודותיה של התאונה בעבודה - גורם תאונתי במהלך העבודה מחד ונזק שנגרם כתוצאה ממנו, מאידך.

4. לטענת הנתבע דין התביעה להידחות בנימוק כי האירוע בעבודה, לא גרר בעקבותיו לנזק בברך שמאל ובהקשר זה מסתמך הנתבע על חוות הדעת המקורית של המומחה מטעם בית הדין. חוות הדעת המציינת כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה ממנה סבל התובע בברך שמאל לבין האירוע בעבודה.

  הנתבע הוסיף כי לא ניתן להסתמך על הרישום הרפואי מיום 14.6.09 ולקבוע מכוחו נזק שנגרם לתובע כתוצאה מאירוע בעבודה, מאחר ו"הרישום מיום 14.6.09 לא מהווה אבחנה רפואית אלא ממצאים שנרשמו על ידי רופא משפחה אשר הפנה את התובע לבדיקה אצל אורטופד כזכור לא נמצאו בבדיקה ממצאים לאבחנה כלשהי" (פיסקה 19 לסיכומי הנתבע).

  הנתבע טען עוד כי התשובה לשאלת ההבהרה סותרת את חוות הדעת, ואת קביעותיו של המומחה הרפואי עצמו, בחוות הדעת הראשונה שהוגשה על ידו.

  על רקע זה טען הנתבע כי אין לקבל את תשובת המומחה הרפואי לשאלת ההבהרה.

5. שאלות הבהרה מטבען נועדו לאפשר למומחה רפואי להבהיר את העמדה שהובאה בחוות הדעת הרפואית הראשונה, כמו גם לאפשר לאחרון לשקול את עמדתו בשנית, תוך הפניה לרישום רפואי רלוונטי.

6. אשר על כן מקום שחוות הדעת המקורית טוענת כי בבדיקה הרפואית הראשונה התובע ככל הנראה "לא סבל מכאבים ולא היה מוגבל בתנועות" - מחובתו של ב"כ התובע לבקש להפנות את המומחה לרישום רפואי, המפרטת ממצאי בדיקה מיום 14.6.09 של "נפיחות קלה רגישות... הגבלה קלה בכיפוף". ממצאים שחוות הדעת הראשונית שמפנה לבדיקת רופא אורטופד מיום 17.6.09, מתעלמת מהם.

4

7. אשר על כן אין מקום לפסול את עמדת המומחה הרפואי בתשובתו לשאלת הבהרה, המעדכן את חוות הדעת המקורית על סמך רישום רפואי אליו הופנה הסותר את ההנחה עליה מבוססת חוות הדעת המקורית.

8. הרישום הרפואי אליו הופנה המומחה הרופאי מטעם בית הדין (הרישום הרפואי מיום 14.6.09) הוא רישום של ממצאים של בדיקת רופא, ממצאים אלה הם מידע רפואי שצריך וחייב המומחה הרפואי להביא בחשבון בעת מתן חוות הדעת.

9. מקום שגם מומחה הרפואי סובר כי הפגיעה הייתה קלה העובדה שאותן ממצאים נמצאו ביום 14.6.09 בבדיקת רופא המשפחה ולא עלו בבדיקת מומחה אורטופד ביום 17.6.09, אין בה כדי לפסול את ממצאי רופא המשפחה בבדיקה מיום 14.6.09.

10. סוף דבר משנמצא כי נתקיימו בתובע יסודות התאונה בעבודה - גורם מחולל, אירוע תאונתי בעבודה; ונזק שנגרם בעקבותיו - דין התביעה להתקבל.

11. סוף דבר התביעה מתקבלת. ובהתאם יש להכיר באירוע מחודש מאי 2009 במסגרתו נפגע התובע בברך שמאל כתאונה בעבודה. מאחר והתובע יוצג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי אין צו להוצאות.

12. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, (13 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.