3. המערער טועןכי הוועדה הרפואית טעתה כאשר לא קבעה לו נכות צמיתה בגין הפגיעה בקרסול ימין. כן טוען המערער כי טעתה הוועדה כאשר קבעה דרגת נכות לפי סעיף 35(1)א ולא לפי סעיף 35(1)ב, בנוסף טוען המערער כי הוועדה התעלמה מתוצאות בדיקת מיפוי עצמות מיום 7.3.12.

4. ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין ומילאה אחר הוראותיו והסבירה מדוע המערער לא עומד בתנאים לקביעת נכות הן בהתאם לסעיף 35 והן בהתאם לסעיף 48. באשר לבדיקה מיום 7.3.12- מדובר בבדיקה מאוחרת להתכנסות הוועדה מיום 6.4.11 ולכן הוועדה לא אמורה היתה להתייחס אליה.

5. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל נ' המל"ל פד"ע כד 160).

6. הוועדה נשוא הערעור כתבה בפרק הסיכום והמסקנות:

"הוועדה עיינה בפסק דין מיום 13.2.12 ופועלת לפיו ומציינת שמבחינת צלקות מדובר בצלקות עדינות, לא רגישות שלא גורמות להפרעה קוסמטית ולכן תואמות נכות של 0% לפי סעיף 75(1)א.

מבחינת הקרסול קיימת הגבלה קלה מאוד בתנועות שתואמת נכות בשיעור 0% לפי סעיף 35(1)א, להבדיל בין סעיף 48(3)א' שתנאי לקביעת נכות או הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול, דבר שלא היה אצל התובע ולכן הוועדה מנועה מלדון בתוצאות בדיקת מיפוי עקביות מיום 7.3.12 מאחר וביצעה לאחר פסק הדין.

ממצאי ה-T.Cמיום 12.1.10 אינם מקנים אחוזי נכות וללא ממצאים בדיקה גופנית קליניות שהיתה הגבלה קלה מאוד בלבד."

7. הוועדה נשוא הערעור נתבקשה להסביר מדוע אין בממצאיה בבדיקה הקלינית ובבדיקת ה-CTבנוגע לקרסול ימין כדי להעניק אחוזי נכות. הוועדה הסבירה כי ההגבלה קיימת בקרסול היא הגבלה קלה מאוד בתנועות שתואמת נכות בשיעור 0% והסבירה מדוע הסעיף המתאים הוא 35(1)א ולא סעיף 48(3)א.

המערער טוען כי על הוועדה היה להעניק דרגת נכות לפי סעיף 35(1)ב הקובע: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". הוועדה קבעה בממצאיה כי קיימת הגבלה קלה מאוד. הוועדה לא מצאה שקיימת השפעה על כושר הפעולה הכללי או התנועות ולכן לא נפל פגם בהחלטתה כאשר קבעה את הנכות לפי סעיף 35(1)א שקובע: "אין השפעה כל כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות". מדובר בקביעה רפואיתואין מקום להתערב בהחלטה זו. קביעת דרגת הנכות היא בשיקול הדעת הבלעדי של הוועדה הרפואית, קביעותיה של הוועדה מתאימות לאמור בסעיף אותו קבעה שיש להחיל.

8. באשר לבדיקת מיפוי העצמות מיום 7.3.12- מדובר בבדיקה ממועד מאוחר להתכנסות הוועדה מיום 6.4.11, בערעור על החלטת ועדה זו ניתן פסק הדין בתיק 43441-06-11 מכוחו התכנסה הוועדה הנוכחית ולכן הוועדה לא היתה אמורה לדון בתוצאות בדיקה זו.

אין מניעה שהמערער יגיש תביעה להחמרה ככל שיש החמרה במצבו, הוא יצרף אליה את בדיקת מיפוי העצמות מיום 7.3.12.

9. לאור האמור, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה והסבירה מפני מה אין בממצאיה בבדיקה הקלינית ובבדיקת ה-CTכדי להעניק למערער אחוזי נכות.

10. הערעור נדחה, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, כ' בטבת תשע"ג, (02 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם בדואר רשום.