לאור כל האמור לעיל, משהוועדה נימקה החלטתה בנימוק המהווה תנאי אשר אינו מופיע בסעיף הליקוי הרלוונטי, הרי שיש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים.

על הוועדה לנמק האם סעיף 37(3) חל בעניינו של המערער. הוועדה תיקח בחשבון כי בסעיף זה אין דרישה לקיבוע של כל החוליות, וכן אין בו דרישה למידה כזאת או אחרת של הגבלה בתנועה הנובעת מהקיבוע."

3. המערער טוען כי הוועדה הרפואית חזרה על נימוקה מהוועדה הקודמת ולא פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה ולפיו עליה לקחת בחשבון כי בסעיף 37(3) אין דרישה לקיבוע של כל החוליות ואין דרישה כזו או אחרת של הגבלה בתנועה הנובעת מהקיבוע. לאור זאת, מבקש המערער להחזיר את עניינו לוועדה רפואית בהרכב אחר על מנת שתקבע את נכותו לפי תקנה 37(3) ותפעל על פי פסק הדין בתיק 49493-12-11.

4. ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה נדרשה לנמק האם סעיף 37(3) חל בעניינו של המערער והסבירה מבחינה רפואית את מהות ומשמעות הסעיף ואת הנסיבות בהן ניתן יהיה להפעילו. ב"כ המשיב טוענת כי מדובר בניתוח רפואי של מצבו הקליני של המערער ובכך מילאה אחר הוראות פסה"ד ולכן דין הערעור להידחות.

5. הוועדה הרפואית קבעה בהחלטתה:-

"הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 23.5.12 ופעלה לפיו.

הוועדה מציינת שסעיפים 37(1), 37(2), 37(3), 37(4) מדברים על מצב של איחוי או קיבוע של כל החוליות של ע"ש או חלק אנטומי ממנו קרי, כל ע"ש צווארי או כל ע"ש מותני או כל ע"ש גבי, בהסתכלות על סעיף 37(4) מצוין קיבוע מוחלט של כל ע"ש. בסעיף 37(1), 37(2) ו-37(3) מדובר על קיבוע ע"ש אזורי - צווארי, גבי, מותני כולו ולצורך הגדרה מדויקת גם הוסף הסבר בסעיף באנגלית ANKYLOSIS, שמדבר בקיבוע של כל החוליות כל האזור לא זז ונמצא במנח קבוע ולכן הנכות נקבעת לפי מצב המנח, מצב נוח או בלתי נוח או דפורמציה קשה, במקרה שלא כל החוליות מחוברות כפי שמדובר במקרה שלפנינו קיימת תנועה בזגמנט הגב המותני ולא ניתן לקבוע אסיגמנט מקובע במצב נוח או לא נוח כי הסיגמנט זז, ז"א יש תנועות בגב תחתון במקרה כזה, הנכות נקבעת לפי הגבלה בתנועות.

הוועדה מציינת שקיבוע בין חוליות בעצמו לא גורם לנכות, אך גם לא גורם להגבלה בתנועות ובמקרים רבים ניתוח קיבוע בין חוליות גורם להגבלה קלה או מזערית בתנועות, והנכות נקבעת לפי ההגבלה בתנועה. הוועדה חוזרת ומציינת שסעיפים 37(1), 37(2), 37(3),37(4) מדברים על קיבוע ע"ש לא במובן אנטומי ניתוחי אלא במובן אי יכולת אנטומית להניע את הגב כתוצאה של חיבור גרמי של כל החוליות או סיגמנט ממנה. הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מיום 6.9.11."

6. בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה נדרשה הוועדה לנמק האם סעיף 37(3) חל בעניינו של המערער. על הוועדה היה לקחת בחשבון לאור פסק הדין כי בסעיף זה אין דרישה לקיבוע של כל החוליות ואין בו דרישה למידה כזו או אחרת של הגבלה בתנועה הנובעת מהקיבוע. כלומר, הוועדה היתה צריכה לנמק האם סעיף 37(3) חל בעניינו של המערער ולהביא בחשבון את החלטת השופט יוספי כי אין דרישה לקיבוע של החוליות.

7. הוועדה בהחלטתה קבעה כי סעיפים 37 (1-4) מדברים על מצב של איחוי או קיבוע של כל החוליות של עמוד שדרה וחלק אנטומי ממנו והוועדה הסבירה שלסעיף הוסף הסבר באנגלית ANKYLOSISשמדבר בקיבוע של כל החוליות, כל האזור לא זז ונמצא במנח קבוע ולכן הנכות נקבעת לפי מצב המנח. בהמשך הסבירה הוועדה שבמצבו של המערער קיימת תנועה בסגמנט הגב המותני ולכן לא ניתן לקבוע שסיגמנט מקובע במצב נוח או לא נוח כסיגמנט זז, ז"א יש תנועות בגב התחתון ולכן הנכות נקבעת לפי הגבלה בתנועות. בהמשך ההחלטה הוועדה הסבירה שסעיפים 37 (1-4) מדברים על קיבוע עמוד שדרה לא במובן אנטומי ניתוחי אלא במובן של אי יכולת אנטומית להניע את הגב, כתוצאה של חיבור גרמי של כל החוליות או סיגמנט ממנה . לאור זאת החליטה הוועדה להשאיר את החלטתה מיום 6.9.11 על כנה.

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה היא נדרשה לנמק האם סעיף 37(3) חל בעניינו של המערער. הוועדה הסבירה מבחינה רפואית כי סעיף 37(3) לא חל בעניינו של המערער ויש להפעיל את הסעיף שעוסק בהגבלה בתנועה ולכן קבעה בעניינו של המערער את סעיף 37(7)(ב). מדובר בהחלטה רפואית ואין מקום להתערב בה לכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין.

9. אין צו להוצאות.

10. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, כג' בשבט תשע"ג, (3 בפברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.