פסק דין

1. בחודש פברואר 2012 התכנסה ועדת רשות הפועלת מכוח תקנה 18 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956; וקבעה כי לא היה בנכות הזמנית מהעבודה שהוכרה לתובע, כדי לשלול את כושרו לעבוד (להלן: "ההחלטה").

2. בעקבות ההחלטה, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה בתביעה טען התובע כי החלטת וועדת הרשות נגועה בשיקולים זרים וחוסר סבירות.

3. בדיון שהתקיים בתביעת התובע ביום 7.11.12 הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מסכים לקבלת התביעה בדרך של החזרת ענינו של התובע לועדת הרשות (ראה: הודעת ב"כ הנתבע בפרוטוקול בית הדין מיום 7.11.12 עמוד 5 שורות 5-6 שם הצהירה ב"כ הנתבע לפרוטוקול כי "מעיון בתיק נמצא כי אכן ניתנה הסכמה של המוסד להחזיר את עניינו של התובע לועדת הרשות").

4. כידוע בשעה נמצא פגם בהחלטת ועדת הרשות דרך המלך היא להחזיר את עניינו של המבוטח לועדת הרשות, וזאת בניגוד למתן פסק דין לגופו של עניין (ראה: דב"ע נו 0-114 הרוש אברהם בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי).

5. אשר על כן, ובעניננו ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הנתבע להחזיר את עניינו של התובע לועדת הרשות לדיון מחדש להכרה בתובע כנכה נזקק ביחס לתקופה בה הוכרה לאחרון נכות זמנית כתוצאה מהפגיעה בעבודה.

6. משהתקבלה התביעה ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 1,500 ₪.