6. א. כעולה מאישורי המעסיק, בכל חודשי העבודה עבד התובע מספר ימים ולא חודשי

עבודה מלאים;

ב. במרבית החודשים התובע עבד ימים ספורים בלבד ובחודשים אחרים עבד, לכל היותר, 18 יום;

ג. אין ספק שלא מדובר במשרה מלאה ואף התובע בעצמו מוסר כי לא יכול היה לעבוד במשרה מלאה שכן נרשם ללימודים גבוהים;

ד. הפסיקה קבעה שאין די בעבודה בחצאי משרות ובימים מועטים מדי חודש על מנת שתקום זכאות למענק, אלא יש צורך שהעובד יעבוד חודשים מלאים דווקא;

ה. עבודה חלקית ביותר לא משרתת את תכלית החקיקה.

דיון והכרעה -

7. סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995 (להלן - החוק) עניינו מענק למי שעובד בעבודה מועדפת.

סעיף 174 (ב) לחוק קובע -

"(ב) מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק בסעיף קטן(ג).

(1) ...

(2) הוא עובד שישה חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת...".

8. בעב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן) (ניתן ביום 7.1.00). נקבע, בין היתר -

"משתכלית מתן מענק העבודה המועדפת או הנדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה בסוגי העבודות ובמקומות העבודה, כמפורט בתקנות ובלוח ח', החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה - בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת שישה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף.

על פני הדברים ברור, כי עבודת יומו הרגילה של העובד הבלתי מקצועי באתר גידול חקלאי - אינה מתמצית בשעתיים עבודה ליום. יעיד על כך האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, כי העובד התאילנדי שאותו החליפה המשיבה בעבודה במשק הוריה שבמושב "הועסק במשרה אחרת במשך חקלאי שכן" ועבודתו במשק הוריה היתה רק לשם השלמת הכנסתו. לאור האמור, אין לפסוק, כי בעבודה החלקית במשך שעתיים ביום במשק הוריה מילאה המשיבה אחר התנאי שבחוק של עבודה בעבודה נדרשת באופן המזכה במענק, ולפיכך ראויה תביעתה להידחות.

הצורך למלא את החסר בעובדים בעבודה מועדפת או נדרשת שבעטיו ניתן המענק על מנת לעודד את החייל המשוחרר לעבוד באותן עבודות - אותו צורך מחייב, כי תקופת ששת חודשי העבודה המועדפת או הנדרשת תימנה, פשוטו כמשמעו, החל מאותו יום בחודש בו התחיל החייל המשוחרר לעבוד בעבודה המועדפת או הנדרשת ועד לאותו יום בחודש השישי לעבודתו, שתאריכו הוא יום לפני היום בחודש בו הוא התחיל עבודתו ".

9. בעב"ל 1073/01 המוסד לביטוח לאומי - גלעד רועי (ניתן ביום 5.1.04)נאמרו בין היתר, הדברים הבאים -

"ג. מתוך גירסתו של המשיב עצמו כמצוטט לעיל, עולה כי הוא עבד למעשה במשק אביו בתקופת לימודיו בחצי משרה בהשוואה לעבודתו לאחר סיום לימודיו.

ד. תכלית מתן מענק עבודה מועדפת או נדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה, בסוגי עבודתו ובמקומות עבודה .. החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה. בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן), לא פורסם ניתן ביום 7.11.00).

ה. לאור האמור אין המשיב, שעבד חלקית בעבודה נדרשת, זכאי למענק עבודה נדרשת על - פי תכלית החוק. קביעה הפוכה לפיה, די בעבודה בחצי משרה כדי לזכות במענק עבודה נדרשת, משמעותה הבלתי מסתברת אפשר שתהא זכאות לכפל מענק, אילו למשל היה המשיב עובד במקביל בחצי משרה נוספת בחקלאות ברמת השרון" (ההדגשה הוספה - א.ס.).

מן הכלל אל הפרט -

10. א. מנ/2, אישור המעביד על עבודה ושכר עבודה נדרשת/מועדפת עולה שהתובע עבד כעובד שעתי בא.ר. שירותי כוח אדם ופרוייקטים בחודשים 9/09 ו-10/09 בלבד כאשר בחודש אחד עבד 10 ימים ובחודש השני - 17 יום. סה"כ עבד התובע בחודשים אלה 27 ימים.

ב. מנ/3, אישור המעביד על עבודה ושכר עבודה נדרשת/מועדפת, עולה שהתובע עבד בדנאל (אדיר יהושע) בע"מ בחודשים 1/10, 2/10 ו-3/10 כאשר בחודש אחד עבד 15 יום, בשני - 16 יום ובשלישי 18 יום וסה"כ עבד התובע בחודשים אלה 49 יום.

ג. מנ/4, אישור המעביד על עבודה ושכר עבודה נדרשת/מועדפת, עולה שהתובע עבד אצל אסל שגיא מחודש 7/10 עד 5/11 (סה"כ 11 חודשים) כאשר 8/10 היה החודש בו עבד התובע מספר רב ביותר של ימים - 18 ובחודשים אחרים עבד בין 3 עד 10 ימים לחודש בלבד. סה"כ עבד התובע בחודשים אלה 81 יום.

11. כעולה מן הפסיקה שהובאה לעיל, אין די בעבודה בחצאי משרות וימים מועטים מידי חודש על מנת שתקום זכאות למענק אלא יש צורך כי העובד יעבוד חודשים מלאים דווקא, שאם לא כן, קובעת הפסיקה, יכול להיווצר מצב בו העובד יזכה בכפל מענק.

12. זאת ועוד, ככל שנקבל את עמדת התובע כי אין צורך בחודשים מלאים או משרה מלאה דווקא ודי בכך שבסה"כ התקופה התובע עבד 150 ימים, הרי שתסוכל מטרת החקיקה שהיא שילוב חיילים משוחררים במקומות עבודה ובסוגי עבודה שנקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק. עבודה חלקית ביותר באופן בו עבד התובע לא משרתת את תכלית החקיקה.

13. לטענת התובע שהדרישה ל-6 חודשי עבודה מלאים לא הובאה בפניו על ידי גוף צבא כלשהו והוא לא ידע עליה - הלכה פסוקה היא שהדין הוא המקור הבלעדי לקביעת זכאות המבוטח למענק עבודה מועדפת או נדרשת. קבלת טענת התובע, פירושה כי עקב טענה בדבר התנהגות גורם כזה או אחר ובמקרה שלנו הצבא - עשוייה להיווצר עילה לזכאות שאינה קיימת בחוק ואשר המחוקק לא התכוון להעניקה -תוצאה שהינה בלתי מתקבלת על הדעת ומנוגדת לבסיס עקרונות כל זכות המוענקת על פי החוק ובכלל זאת זכות על פי חוק הביטוח הלאומי (ראו דב"ע נג/0-78 פייגלשטנק - המוסד לביטוח לאומי; פד"ע כו' 287).

14. סוף דבר - התביעה נדחית.

15. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג, (20 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.