2. ביום 29.7.12 הגיש העותר בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. לטענתו, מאז שנסגר התיק אמנם תוקן הצו, אך הנוהל החדש אשר פורסם לאחרונה, ואשר בא במקומו של הנוהל הקודם נגדו הוגשה העתירה - מונע ממנו לייבא את כלי התחבורה בו נהג להשתמש המכיל מקומות ליותר משמונה נוסעים (להלן: הנוהל החדש). לכן, סבור העותר שיש מקום לחייב את המשיב לתקן את הנוהל החדש כך שיאפשר לו לייבא את כלי התחבורה בו הוא חפץ, וכן להורות למשיב לפצות את המבקש בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו לו.

3. בתגובתו מיום 26.7.12, ביקש המשיב לדחות את בקשת העותר. לדידו, מילא אחר הצהרתו בבית המשפט בכך ששינה את הצו ותיקן את הנוהל אשר מאפשר במתכונתו הנוכחית לייבא בייבוא עצמי רכבי סיור ותיור כפי שהתבקש בעתירה. לטענתו, בקשת העותר איננה אפשרית, שכן הנוהל עולה בקנה אחד עם תקנות התעבורה בהן מוגדרים המאפיינים של רכבי הסיור והתיור המתאימים לעותרים ואשר נדונו במסגרת העתירה. מאפיינים אלו מתייחסים לרכב בו ניתן להסיע עד שמונה נוסעים בלבד, ולא לאוטובוס זעיר המאפשר להסיע מספר נוסעים רב יותר, כפי שעולה מבקשת העותר. כיוון שהעתירה התייחסה רק לרכבי סיור ותיור ולא לאוטובוס זעיר, מבהיר המשיב שפעל כדין וכי יש לדחות את בקשת העותר לפי פקודת בזיון בית המשפט.

4. לאחר שעיינו בבקשה ובחנו את תגובת המשיב, שקלנו ומצאנו כי דין הבקשה להידחות. ההליכים בתיק דנן הסתיימו זה מכבר, ולא מצאנו שהליך לפי פקודת בזיון בית משפט שייך לענייננו. העתירה נדחתה על בסיס תיקון הצו, מה שאכן בוצע ופורסם כדין ולא שונה עד היום. ככל שלעותר טענות כנגד הנוהל החדש שפורסם לאחר שהעתירה הקודמת נדחתה, הדרך פתוחה בפניו לפנות לבית משפט זה בעתירה חדשה, ככל שימצא לנכון לעשות כן. במסגרת התיק דנן לא ניתן לדון בטענות חדשות על בסיס מציאות חדשה שאין להן קשר עם העתירה שנמחקה בהסכמה וניתן פסק דין על פיה.

על בסיס האמור הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ"ז בטבת התשע"ג (‏9.1.2013).