1. השאלה שהועמדה לדיון בעתירה שלפנינו היא אם קיימת חובה לתרגם לערבית מסמכים שונים הנוגעים להליכים הפליליים המתנהלים בבתי המשפט הצבאיים באזור יהודה ושומרון: חומרי חקירה, כתבי אישום, פרוטוקולי דיון והחלטות בית המשפט. העתירה הוגשה על ידי עורכי דין העוסקים בייצוג חשודים בבתי המשפט הצבאיים, ונטען בה כי הדין החל באזור מחייב את תרגום המסמכים האמורים לערבית על מנת להבטיח הליך משפטי הוגן, וכי יש לעגן חובה זו בתחיקת הביטחון. ייאמר כבר עתה, כי במהלך ההליכים ויתרו העותרים לעת הזו על טענתם כי יש לתרגם את חומרי החקירה לערבית, וזנחו לעת הזו גם את טענתם בעניין תרגום פרוטוקולי הדיון. בעניינים אלה יפנו, ככל הנדרש, לערכאות הדיוניות. האמור להלן יתמקד אפוא בכתבי האישום ובהחלטות בית המשפט. עוד יצוין, כבר בפתח הדברים, כי בהתאם לסעיף 116(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו), ההליך המתקיים בבתי המשפט הצבאיים מתורגם סימולטנית לערבית על ידי מתורגמן:

2. העתירה התמקדה אפוא בתרגום מסמכים שונים, שאינם כלולים בסעיף זה. בתגובה המקדמית שהגישו הודיעו המשיבים כי בכוונתם לפעול לתרגום כתבי האישום לערבית, ועל כך חזר בא כוח המשיבים בדיון שהתקיים ביום 17.10.2012. בתום הדיון ניתנה על ידנו החלטה כדלקמן:

1. המדינה תודיע תוך 45 יום אם יש נכונות לעגן בצו את ההסכמה שקיבלה ביטוי בכתבי בית הדין שלפנינו לפיה כתבי האישום שיוגשו לבתי המשפט הצבאיים באיו"ש החל מיום 2.4.2013 יתורגמו לשפה הערבית.

2. בכל שאר הטענות שהועלו הסתיים דיון זה, ולאחר קבלת עמדת המדינה כאמור ניתן החלטה אם ליתן פסק דין או להוציא צו על תנאי.

3. לאחר הדיון בעתירה הודיעו המשיבים כי אכן קבעו את חובת תרגום כתבי האישום בסעיף 116(א1) לצו (תיקון מס' 24 מיום 28.11.2012), שזו לשונו:

נוכח הוספת הסעיף האמור, שבו וביקשו המשיבים את דחיית העתירה.

4. בהחלטתי מיום 19.12.2012 ביקשתי את התייחסות העותרים להודעת המשיבים, ולאחר שהוגשה ביקשתי את תגובת המשיבים להודעת העותרים. בהודעתם מברכים העותרים על עיגון החובה לתרגם את כתבי האישום לערבית בצו, אולם הם טוענים כי ההסדר שנקבע בסעיף 116(א1)(א) לצו, לפיו יכול הנאשם לוותר על תרגום כתב האישום לערבית, איננו ראוי. אשר לתרגום החלטות בתי המשפט לערבית, העותרים מוסיפים טענות שונות שלא הופיעו בעתירה המקורית, המחייבות לדעתם את תרגום ההחלטות לערבית.

5. המשיבים טוענים כי טענות העותרים בדבר הוויתור על תרגום כתבי האישום חורגות מן הצו על תנאי שהתבקש בעתירה זו - וטענתם בדין יסודה. בעת שהוגשה העתירה לא עמד בפני העותרים כל צו, וממילא הם לא יכלו לתקוף את האמור בו. מקומן של טענות העותרים בעניין זה, ככל שיש להן כאלה, הוא אפוא במסגרת עתירה נפרדת. על העותרים להעלות טענותיהם תחילה בפני הגורמים המוסמכים, ואם לאחר שימצו הליכים לא יבואו על סיפוקם - פתוחה בפניהם הדרך להגיש עתירה חדשה.

6. אשר לטענות בדבר תרגום החלטות בית המשפט לערבית: חובת התרגום של החלטות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של נאשם ספציפי קבועה בסעיף 116(א) שצוטט לעיל, לפיו "הוברר לבית המשפט הצבאי שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה בית המשפט הצבאי מתרגם, אשר יתרגם לו את הנאמר במהלך הדיון ואת החלטות בית המשפט". מדובר כאמור בתרגום סימולטני על ידי מתורגמן אשר נוכח בדיונים. אם אין הדבר נעשה, ניתן לפנות לערכאות הדיוניות ולבקש תרגום של ההחלטה הכתובה. עיון בעתירה מעלה כי בליבה עומדת הוגנות ההליך המשפטי הקונקרטי המתנהל בעניינו של כל נאשם ונאשם, ורוב הטענות מתמקדות בדרישה לתרגום כתבי האישום, פרוטוקולי הדיון ועיקרי הראיות לנאשם ספציפי. הטענה כי יש חובה לתרגם באופן כללי את הכרעות הדין של בתי המשפט הצבאיים, על מנת להשתמש בהן כתקדים שיסייע להגנת נאשמים אחרים נזכרה אמנם בשולי העתירה (ראו סעיפים 3 ו-19 לעתירה), אולם היא נטענה ללא כל תשתית עובדתית ובלא טענות משפטיות שיבהירו את הצורך בתרגום כאמור. העותרים הזכירו טענה זו אף בדיון על פה, והוסיפו טענות משפטיות בעניין זה בהודעתם מיום 6.1.2013. להוספת טענות זו לא היה מקום, ומקובלת עליי עמדת המשיבים שיש בכך משום הרחבת חזית. מכל מקום, אני סבורה כי שאלת הצורך בתרגום הכרעות הדין לצורך שימוש בהן כתקדים לא התלבנה בפנינו במלואה, ולא עומדים לפנינו מכלול הנתונים העובדתיים והטענות המשפטיות הדרושים להכרעה בה. כך, רק לשם הדוגמא, לא הובהר אם כוונת העותרים היא לתרגם את כלל הכרעות הדין שיינתנו בבתי המשפט הצבאיים, או שמא די בתרגום הכרעות דין מסוימות (ובפרט הכרעות דין תקדימיות) כדי למלא את מבוקשם.

7. בנסיבות אלה, אני סבורה כי עתירה זו מיצתה את עצמה עם קביעת חובת תרגום כתבי האישום בצו. טענות העותרים בעניין ההסדרים שנקבעו בצו חורגות כאמור מן העתירה המקורית, וטענותיהם בעניין תרגום של הכרעות דין לצורך שימוש בהן כתקדים לא התבררו די צרכן במסגרת זו. טענות העותרים בעניינים אלו שמורות להם, ואיננו מכריעים בהן. ככל שיהיה בכך צורך בעתיד - דלתות בית המשפט פתוחות.

8. בכך מסתיים הדיון בעתירה זו. לא יהיה צו להוצאות.

המשנָה לנשיא

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' עמית:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור.

ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשע"ג (‏3.2.2013).