1

1.         בקשה מיום 08.12.2019, להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, בהתאם לסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982.

ההליכים בתיק

2.         ביום 22.06.2017 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי ס' 333 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

3.         הנאשם היה מיוצג על ידי עו"ד בכל הדיונים בתיק.

4.         בתיק התקיימו 7 דיונים בתאריכים: 26.02.2018, 08.05.2018, 15.05.2018, 27.05.2018, 21.10.2018, 12.06.2019 ו-02.07.2019.

2

5.         בתאריך 27.05.2018, ניתן מענה בתיק. הנאשם כפר במיוחס לו וטען לסייג לאחריות פלילית, מכח הגנת "צידוק" לפי סעיף 34 יג' לחוק העונשין. התיק נקבע על ידי מותב אחר לשמיעת הוכחות ליום 27.05.2019. בהמשך, לנוכח שינויים פנימיים בעבודת בית המשפט, הועבר התיק לטיפול מותב זה, והתיק נקבע לדיון לפי ס' 144 ליום 12.06.2019.

6.         בתאריך 21.10.2018 התקיים גישור בתיק (בפני מותב אחר) שלא צלח.

7.         בתאריך 02.07.2019, הגיעו הצדדים להסדר טיעון הכולל הסכמה לעונש ולפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה אך לא יורשע, ישלם פיצוי למתלונן ע"ס 1,000 ₪ ויחתום על התחייבות. את ההסדר הציג ב"כ המאשימה. ב"כ הנאשם אישר כי זהו אכן ההסדר שסוכם. והנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים טענו לעונש וניתנה לנאשם אפשרות לומר את דברו. בית המשפט קיבל את ההסדר, נמנע מהרשעת הנאשם והשית עליו פיצוי ע"ס 1,000 ₪ וחתימה על התחייבות ע"ס 5,000 ₪ למשך 12 חודשים.

8.         כנגד פסק הדין לא הוגש ערעור.

טענות המבקש

9.         ביום 08.12.2019 הגיש הנאשם, באמצעות מייצג אחר, בקשה להתיר לו לחזור מהודייתו.

10.       בסעיף 3 לבקשה נרשם: "ביום 29.10.2019 הומצא לידי הנאשם כתב תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. ובסעיף 5 לבקשה נרשם: "כיום לאחר הבנת השלכות הודאתו, טוען הנאשם כי הודאתו אינה הודאת אמת והיא נמסרה לבית המשפט הנכבד אך ורק בלחץ ההליך ואי הבנתו". נטען, כי הודיית הנאשם נבעה מתוך רצון להשתחרר מההליכים הפליליים וכי אם הוא היה יודע שהוא יהיה חשוף לתביעה אזרחית, אזי לא היה מודה אלא נאבק להוכחת חפותו. עוד הפנה המבקש לסרטוני האבטחה המתעדים את האירוע וכן לפסיקה בכל הנוגע לחזרה מהודייה.

3

תגובת המאשימה

11.       המאשימה עתרה לדחיית הבקשה. לטענתה המדובר בפסק דין חלוט והנסיבות שפורטו בבקשה אינן עומדות בקריטריונים שנקבעו בפסיקה ביחס לחזרה מהודייה. ב"כ המאשימה הפנתה למועד העלאת הטענה, להליכים שהיו בתיק וכן לכך שהנאשם היה מיוצג לכל אורך ההליך. עוד הפנתה המאשימה לפסיקה בכל הנוגע לחזרה מהודייה.

דיון

12.       סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שכותרתו "חזרה מהודיה", קובע :

" (א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

4

13.       על פי הפסיקה סמכות בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו שמורה למקרים חריגים, בהתקיים פגם או פסול בהודייה המצדיק את פסילתה. כאשר לשלב הדיוני בו מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו חשיבות מכרעת. נקבע, כי בקשה לחזרה מהודייה לאחר מתן גזר הדין תתקבל בנסיבות נדירות (ראה ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל,פ"ד מא(2) 572, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, ע"פ 3991/04 מאהרן רגבי נ' מדינת ישראל. ע"פ 635/05 חוסאם דענה נ' מדינת ישראל, רע"פ 6532/07 דוד אור חיים נ' מדינת ישראל, ע"פ 6349/11 גנס שניידר נ' מדינת ישראל, רע"פ 3101/15 עמיר אבו רמילה נ' מדינת ישראל).

14.       בעניין חוסאם דענה, ע"פ 635/05, נקבע כך: "סמכותו של בית המשפט, מכוח סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, לאפשר חזרה מהודיה בכל שלב של המשפט, כוללת גם את שלב הערעור...עם זאת, עיתוי הבקשה לחזור מן ההודיה מהווה שיקול מכריע בבחינת בקשתו של הנאשם לחזור בו מן ההודיה שמסר...היתר לחזרה מן ההודיה לאחר גזר הדין, יינתן רק במקרים נדירים, שכן " מתן פתח רחב לנאשמים להתחרט על הודייתם עלול להוביל לתוצאה בלתי רצויה, שבה נאשמים יודו לאחר שבאי כוחם יסבירו להם כי כך יהיו צפויים לעונשים פחותים, ולאחר מתן גזר הדין, ישקלו האם כדאי לחזור בהם מהודייתם"...החשש מתוצאה בלתי רצויה זו אף גובר מקום בו הודיית הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, המשקף את ה"תן וקח" שהצדדים הסכימו עליו בגדרו. מתן אפשרות בלתי מוגבלת לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שנגזר דינו, אינה רצויה כל עיקר, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד"...ברי, כי " אפשרות תמרון" זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק..." (פסקה 12 לפסק הדין) .

5

15.       על פי הוראת הדין, ס' 153 לחסד"פ, סמכותו של בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו תתאפשר "בכל שלב של המשפט". בנסיבות בהן נאשם מבקש לחזור בו מהודייתו לאחר מתן גזר הדין, יש להגיש הבקשה במסגרת ערעור על גזר הדין ולא כבקשה חוזרת למותב שגזר את דינו. בנסיבות בהן נאשם מבקש לחזור בו מהודייתו לאחר שגזר הדין הפך לחלוט, בית המשפט סבור, כי קיים קושי להסתמך על סעיף 153(א) לחסד"פ כמקור הסמכות של בית המשפט שנתן את גזר הדין, לדון בבקשה, הואיל ובית המשפט סיים מלאכתו והמשפט חדל פוטנציאלית מלהתקיים. דברים דומים ניתן למצוא בדברי המלומד י. קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" (חלק שני), כרך א', מהדורת תשס"ט-2009, עמ' 1380 :" אין מקום לפנות לבית -המשפט בבקשה לחזרה מהודיה לאחר מתן גזר הדין- שבית המשפט כבר השלים את מלאכתו. ברם, כאמור, אפשר וערכאת הערעור תתיר חזרה מהודיה ותחזיר הדיון לערכאה הראשונה".

מן הכלל אל הפרט

16.       לאחר בחינת הטענות והעקרונות שבפסיקה, בית המשפט לא שוכנע, כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודייתו.

17.       ראשית, המדובר בבקשה לחזרה מהודייה שניתנה במסגרת פסק דין שהפך לחלוט. הבקשה הוגשה בפני המותב שאישר את הסדר הטיעון, בחלוף כ-5 חודשים ממועד מתן הכרעת הדין ופסק הדין ומבלי שהוגש ערעור על פסק הדין.

18.       שנית, הנאשם היה מיוצג לכל אורך ההליך ובית המשפט התרשם כי הנאשם הבין את משמעות ההליך והשלכותיו. התקיימו בתיק מספר דיונים, בפער זמנים ממושך בין דיון לדיון. הנאשם וסנגורו העלו את טענותיהם וניתנה להם ההזדמנות לשקלל את מעשיהם. כמו כן, לא נשמעה ולא הועלתה כל טענה ביחס לייצוג ו/או לכשל בייצוג.

19.       שלישית, ההודיה ניתנה במסגרת הסדר טיעון סגור לאחר קיום 6 דיונים קודמים, בניהם הליך גישור וכן אף דיון בו מותב אחר צפה בסרטון בהסכמת הצדדים (ראה פרוטוקול מיום 08.05.2018).

20.       רביעית, לא ניתן כל הסבר מדוע השתהה הנאשם מלהגיש את הבקשה, למעט העובדה שהוגשה כנגדו תביעה אזרחית שהומצאה לו ביום 29.10.2019.

6

21.       אשר על כן, בית המשפט דוחה את הבקשה.

22.       עותק יישלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"פ, 11 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.