בפני

כבוד השופט אוהד גורדון

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים - עו"ד ס' שפירא

נגד

הנאשמים

1. פאדי עאצי

2. פואד עבד אל גאני

ע"י ב"כ עו"ד ס' ח'יר

3. מג'ד מוגרבי 

גזר דין לנאשם 2

1.      ביום 15.2.23 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המונה שלושה אישומים. בנוסף, הוסכם בין הצדדים לצרף לתיק זה את ת"פ 13108-05-21 שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים.

רקע

2.      לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם ושני הנאשמים הנוספים שהם קרובי משפחתו קשרו קשר להתפרץ לבתי מגורים ולגנוב מהם רכוש. חלקו של הנאשם היה להסיע את הנאשם 1, ששהה בישראל שלא כדין והנאשם 2 ידע זאת, ואת הנאשם 3 או אחר שזהותו אינה ידועה (להלן: "האחר") אל יעדי ההתפרצות, ולמלט אותם עם השלל לאחר ביצוע העבירות. זאת, תמורת תשלום של 500 ₪ בכל פעם.

לפי האישום הראשון, ביום 1.7.22 בשעה 20:30 או בסמוך, נסעו הנאשם והנאשם 1 יחד עם האחר מירושלים אל מושב ישעי, ברכב שבבעלות הנאשם אשר נהג בו. כשהגיעו, הוריד הנאשם את הנאשם 1 והאחר ונסע חזרה לכיוון ירושלים. הנאשם 1 והאחר הגיעו לדירת קצין המתגורר במקום. האחר התפרץ לדירה דרך החלון בזמן שהנאשם 1 המתין מחוץ לדירה ותצפת. האחר נטל את הנשק של הקצין - רובה M16, ארנק ובו 600 ₪, כספת ובה 4,000 ₪ ושיקים, שעון, זוג נעליים ושני מכשירי טלפון. לאחר מכן התפרץ האחר לדירה סמוכה ונטל ממנה מחשב נייד, שעון חכם, שעון ספורט, כסף מזומן בסך 700 יורו וכן 3,000 ₪, ארבעה מכשירי טלפון, תכשיטים וכונן קשיח. הנאשם 1 והאחר נמלטו אל שטח פתוח ולאחר כשעה אסף אותם הנאשם. השלושה נסעו לכיוון ירושלים. הנאשם עשה כן בתמורה לתשלום של 500 ₪, ולא היה מודע לגניבת הנשק, שנגנב ללא מכלול הגם שהנאשמים לא ידעו זאת. לאחר מעצרו, הסגיר הנאשם 1 את הנשק לכוחות הביטחון.

בגין מעשים אלה, הורשע הנאשם בשתי עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), שתי עבירות של גניבה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין והסעת שב"ח לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

לפי האישום השני, ביום 14.7.22 בשעות הערב נסעו הנאשמים למושב "שדה משה" (להלן באישום זה: "המקום") ברכב אשר בבעלות אחיו של הנאשם 3, בו נהג הנאשם. כשהגיעו הנאשמים סמוך למקום, ירדו הנאשם 1 והנאשם 3 מהרכב והחלו ללכת לכיוון בתי המגורים. בדרכם הבחינו בפועלים העובדים במושב, ובשל חשש להיתפס חזרו אל הרכב ונמלטו. הנאשם עשה כן בתמורה לסכום של 500 ₪.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, ניסיון גניבה לפי סעיפים 383 ו-384 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, והסעת שוהה בלתי חוקי לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

לפי האישום השלישי, ביום 15.7.22 בשעות הערב, נסעו הנאשמים למושב נחלים ברכב שבבעלותו של הנאשם, שאף נהג. הם היו מצוידים במברג (להלן: "כלי הפריצה"). כשהגיעו סמוך למקום, הוריד הנאשם את הנאשם 1 והנאשם 3 מהרכב, כשהם נושאים עמם את כלי הפריצה. הנאשם 3 תצפת, בעוד שהנאשם 1 התפרץ לדירה באמצעות כלי הפריצה דרך חלון חדר השינה, ונטל שני מכשירי טלפון, זוג מכנסיים, ציפית, שעון חכם ומטען, אוזניות, תכשיטים, מטבעות ושטרות ישראליים וזרים, מפתחות לרכב ושעון. מיד לאחר מכן, כאשר הנאשם 3 ממשיך לתצפת והנאשם ממתין ברכב לטובת מילוט הנאשמים, התפרץ הנאשם 1 לדירה נוספת דרך חלון חדר השינה ונטל תיק אפור, מחשב נייד, שתי מברשות סומק ומשקפיים. הנאשם 1 יחד עם הנאשם 3 חזרו למקום בו הורידם הנאשם, עלו לרכבו וניסו להימלט. אז נעצרו על ידי כוח משטרתי. הנאשם פעל כך, לאחר שסיכם עם הנאשם 1 כי יקבל בתמורה 500 ₪.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בשתי עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, בשתי עבירות של גניבה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין, בעבירה של החזקת מכשיר פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין ובעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

3.      במסגרת ההליך שצורף, ת"פ 13108-05-21, לפי כתב האישום המתוקן שעותקו הוגש בהליך זה ביום 6.3.23, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, ובעבירת איומים לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין.

לפי העובדות בהן הורשע הנאשם, ביום 20.4.21 בשעה 23:00 או בסמוך, נהג מר מוחמד אבו אלתין (להלן: "המתלונן") ברכב ועצר בסמוך לחנות הטבק של מר מחמוד חמידה (להלן: "המוכר") שבבית ג'אלה. המתלונן יצא מהרכב והשאירו סגור ומונע, ונכנס לחנות. הנאשם ושותפו לכתב האישום הגיעו למקום ברכב מסוג סובארו, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, יצאו מהרכב ועמדו מחוץ לחנות. כאשר יצא המתלונן מהחנות, קראו לו הנאשם ושותפו להגיע אליהם וכך עשה. אז שלף השותף סכין שחורה, ואילו הנאשם אחז באלת בייסבול.

הנאשם שבר את חלון הנהג הקדמי של רכבו של המתלונן באמצעות האלה. המתלונן נסוג לכיוון החנות תוך שהשותף רודף אחריו כשהסכין בידו, והנאשם עומד מאחורי השותף ואוחז באלה. כשנכנס המתלונן לחנות, נעמד השותף בכניסת החנות ובכל פעם שהמתלונן התקרב אליה, צעד השותף לקראתו והמתלונן נסוג. כל אותה העת עמד הנאשם מאחורי השותף, אוחז באלה. אז נגשו המוכר ואדם נוסף שהיה בחנות לכניסה, המוכר שוחח עם הנאשם והשותף ושאלם לפשר העניין, והם דרשו ממנו שלא להתערב כיוון ש"יש דם בינינו". מיד לאחר מכן נכנס השותף לרכבו של המתלונן, הנאשם נכנס לרכב הסובארו, והשניים נמלטו.

הטיעון והראיות לעונש

4.      לנאשם אין הרשעות קודמות.

5.      אמו של הנאשם העידה, ומסרה על קשיים משפחתיים שאילצו את הנאשם לנשור מן הלימודים ולסייע בכלכלת המשפחה. עוד העידה על אופיו הטוב, ומסרה כי בעת האחרונה התגבר הקושי, הנאשם "איבד את הדרך" ונאלץ לבצע את המעשים תמורת כסף. היא ביקשה להקל בעונשו.

6.      המאשימה הציגה בטיעוניה לעונש את הערכים המוגנים שנפגעו מן העבירות, שבוצעו בשני ההליכים הנדונים כאן. נטען כי נסיבות הביצוע חמורות, שכן כללו פעולה בחוליה ומספר עבירות במיקומים שונים, כי חלקו של הנאשם משמעותי בשל קשירת הקשר והסעת הפורצים לרבות שוהה בלתי חוקי שהוסע כדי לעבור עבירה, ונוכח היקף הרכוש שנגנב.

המאשימה הציגה פסיקה לתמיכה בטיעוניה וטענה, כי יש לקבוע מתחמי ענישה שונים לכל אחד מהאישומים. כך בשל אלמנטים שהוצגו ובהם השוני בזמן, במיקום ובזהות הנפגע ומשבאישום הראשון היה מעורב אדם נוסף. נטען כי מתחם העונש ההולם לכל אחד מן האישומים הראשון והשלישי נע בין 14-24 חודשי מאסר, ולאישום השני בין 12-20 חודשי מאסר. אשר להליך שצורף, נטען למתחם שבין 12-24 חודשי מאסר. לבסוף נטען שיש לגזור לנאשם 30 חודשי מאסר, מאסר מותנה ופיצוי.

7.      ההגנה הציגה את נסיבות הנאשם שהוא בן 24, בכור מבין תשעה אחים, ונעדר הרשעות קודמות. נטען שסיים 12 שנות לימוד אך נאלץ להפסיק את הלימודים ולצאת לעבודה כדי לכלכל את אחיו ואמו בשל סכסוך מתמשך בין הוריו, שלאחרונה הסתיים בגירושין. נמסר כי החליף מספר מקומות עבודה, ונטען שנגרר לביצוע העבירות מושא ההליך שצורף בשל סכסוך על משכורת. עוד נמסר כי בגין ההליך שצורף שהה במעצר מיום 21.4.21 ועד 21.6.21, ואז שהה בתנאים מגבילים לאורך תקופה דבר שהעצים את המצוקה בביתו, והובילו לבצע את העבירות מושא הליך זה כדי לפרנס את משפחתו. עוד נטען כי למרות שביצע בצוותא את המעשים, הרי שחלקו פחות משל שותפיו לכתב האישום ויש להבחן בינו לבינם, שפרצו בעצמם ונטלו רכוש רב ואף נשק, כשלנאשם 1 גם עבר עשיר. מנגד, חלקו של הנאשם כאן הסתכם בהסעה תמורת 500 ₪, והוא לא ידע על גניבת הנשק.

ההגנה הוסיפה והדגישה את הודאת הנאשם וטענה שהתחרט והפנים את מעשיו, ואף הסכים למעצרו עד לתום ההליכים. עוד נטען שיש לגזור את מתחמי העונש בשינויים המתאימים מגזר דינו של הנאשם 1 והפסיקה שהוצגה שם, וכי הנאשם לא גרם במעשיו נזק ולא פגע באיש.

באשר להליך שצורף, נטען שמתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות. עוד נטען שיש לקבוע מתחם עונש כולל לכל העבירות וההליכים, בשים לב לכך שהן בסמכות בית משפט השלום ונדונות בערכאה זו רק בשל עבירת הנשק של נאשם 1. ההגנה הפנתה לפסיקה לתמיכה בטיעוניה, וטענה שיש למקם את הנאשם בתחתית המתחם שייקבע.

דיון

מתחם העונש ההולם

העבירות בהליך זה

8.      אפתח בעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך זה. הגם שהורשע בשלושה אישומים המייחסים לו עבירות שבוצעו במועדים שונים, הרי שקיים קשר ענייני הדוק ביניהן ועל כן הן מהוות "אירוע" אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם. לעצם הקשר וכן לריבוי המעשים והנפגעים, וכן לעובדה שהאישום השני התמצה בניסיון, יינתן משקל בקביעת המתחם.

להרחבת ההנמקה ופסיקה בסוגייה זו, ראו גזר דינו של הנאשם 1 מיום 7.12.22, בפסקאות 9 ו-10, אך בשים לב לכך שהנאשם 1 הורשע גם בנוגע לגניבת הנשק. אשר למחלוקת שבין הצדדים בדבר קביעתם של מספר מתחמים או מתחם כולל, אוסיף ואפנה לדיון שנערך שם, בפסקה 11.

9.      גם לדיון בערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע עבירות ההתפרצות (לרבות הניסיון) והגניבה אפנה לגזר דינו של הנאשם 1, בפסקה 12. כמובא שם, דובר בפגיעה בקניין הזולת, בפרטיות ובתחושת הביטחון האישית והכללית. חומרת המעשים מודגשת נוכח חבירת הנאשם לעבריינים נוספים לצורך הביצוע, תוך חלוקת תפקידים.

10.  עוד יישקל ריבוי המעשים: שני מקרים בהם בוצעו ארבע התפרצויות לדירות שונות, ומקרה נוסף שלא הבשיל לכדי ביצוע שלם, מה שמעצים את הנזק לערכים המוגנים, בשים לב בין היתר לריבוי הנפגעים ולהיקף הרכוש שנגנב. כן תישקל השאיפה, לגונן על בני החברה מפני עבריינים החוזרים וחוטאים במעשים מסוג זה.

11.  לצד זה, יש לתת את הדעת לחלקו של הנאשם, ולשקול לחומרה את נכונותו לשמש כמסיע לעבריינים שביצעו את ההתפרצויות, ולמלטם מזירות ההתפרצות תמורת ממון. כאמור, יוחסה לו אחריות לעבירות הרכוש עצמן, וזאת כמבצע בצוותא וכחלק הכרחי מן התכנית העבריינית.

מנגד, באמדן חלקו יש לתת משקל לכך שלא השתתף בביצוע ההתפרצויות עצמן, ונראה כי היה במעמד שונה ודומיננטי פחות משל שותפיו (ובפרט הנאשם 1), שביצעו את ההתפרצויות, נטלו את הרכוש והמזומנים שגנבו ולא חלקו או התעתדו לחלוק בו עם הנאשם - עמו סוכם על סכום קבוע ומדוד שיקבל. גם העובדה שלא ידע כי גנבו נשק מחדדת את מעמדו, בהשוואה לאחרים.

12.  עוד יש לשקול את העובדה שהנאשם הסיע, ביודעין ומספר פעמים, שוהה בלתי חוקי. בכך הפר את האיסור בנושא, המבקש לגונן על ריבונות המדינה וביטחון תושביה. בפסיקה הובעה גישה, לפיה מעשה של הסעת שוהה בלתי חוקי הוא חמור יותר מן העבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, ומחייב ענישה הולמת (למשל ע"פ 6545/16 אסקאפי נ' מדינת ישראל (21.2.17), רע"פ 3674/04  אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06), רע"פ 2572/16  סויסה נ' מדינת ישראל (6.4.16))‏‏.

בד-בבד נקבע בפסיקה, שיש להתאים את העונש לנסיבותיו הפרטניות של המקרה והמבצע. בהקשר זה, הגם שיש היבט מחמיר בכך שההסעה בוצעה לצורך ביצוע עבירת רכוש ולא על רקע אישי או עסקי-לגיטימי, הרי שיש לשקול גם כי במקרה הנדון ההיבט הביטחוני-לאומני של הסיכון מפניו מבקשת העבירה לגונן לא התקיים. שכן, הנאשם ידע מהי מטרת ההסעה וכי פניו של הנאשם 1 אינן לביצוע עבירות ביטחון. יש בכך למתן את חומרת ההיבט הנדון כאן של מעשי הנאשם.

13.  כשיקולים נוספים לקולה יצוין, כי המעשים מושא האישום השני לא הושלמו וכך נמנעה פגיעה בפועל. יישקלו גם השינויים שבוצעו בכתב האישום המתוקן, ואת הנתון שמסרה המאשימה במסגרת הטיעון בעניינו של הנאשם 1 - כי רוב הרכוש שנגנב הושב לבעליו.

14.  כל אלה יישקלו בקביעת מתחם העונש ההולם. עוד תישקל הענישה הנוהגת במקרים דומים, של ריבוי מעשי התפרצויות.

לעניין זה אפנה לדיון שנערך בגזר דינו של הנאשם 1, בפסקה 19. פרטי המקרים שנסקרו שם הוצגו בגזר הדין. אחזור בתמצית על ההפניה לרע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (20.2.08) בו אושר עונש של שנת מאסר בגין ארבע התפרצויות ועבירות נלוות; לעפ"ג (י-ם) 26896-04-22 מדינת ישראל נ' גיאוי (7.6.22) בו נקבע "רף תחתון" לעבירות התפרצות הנע סביב 12 חודשי מאסר ונגזרו 22 חודשי מאסר בגין שתי התפרצויות, עבירות נוספות לרבות שהיה בלתי חוקית, ובשים לב לעבר פלילי "מכביד"; ולעפ"ג (י-ם) 61965-12-14 פכר נ' מדינת ישראל (15.2.15) שפרטיו הובאו שם.

בהקשר למעשיו של הנאשם הנדון כאן, אוסיף ואפנה למקרה שעסק בהסעת שוהים בלתי חוקיים לתוככי ישראל וביצוע אקטיבי של התפרצות יחד עמם, לצד הימלטות רגלית משוטרים (ת"פ (שלום י-ם) 49659-06-11 מדינת ישראל נ' ג'בארין (12.1.15)‏‏). נקבע בו מתחם עונש הולם שבין 15 ל-27 חודשי מאסר לרבות קנס של אלפי שקלים ועד 10,000 ₪, ונגזר עונש של 20 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס.

אפנה גם לפסיקה שהציגו הצדדים: רע"פ 9339/17 אוחיון נ' מדינת ישראל (25.12.17) בו נגזרו 18 חודשי מאסר לצד הפעלת מאסרים מותנים בגין ביצוע אקטיבי של שתי התפרצויות בידי אדם בעל עבר פלילי, ורע"פ 3565/20 לביא נ' מדינת ישראל (14.6.20) שעסק ב-14 חודשי מאסר ועונשים נלווים, בגין קשירת קשר וביצוע שתי התפרצויות (באחת שימש המבקש שם כמסיע), ועבירה נוספת של קבלת נכס שהושג בעוון, אך גם הקלה מטעמי שיקום.

לצד התרומה של פסיקה זו לענייננו, יש לחזור ולציין את חלקו של הנאשם במעשים, כפי שפורט לעיל ואשר מחייב התאמה של קנה המידה העונשי, בהשוואה למקרים שנדונו באותם פסקי דין. כך גם העובדה שהאישום השני לא כלל השלמה של העבירה. מנגד, אחזור ואזכיר את ריבוי המעשים.

15.  על רקע כל אלה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות מושא הליך זה שביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען, כולל מאסר לתקופה שבין 12 ל-28 חודשים, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעים. אוסיף, כי היות שמצאתי שלא לחייב את הנאשם 1 בקנס מהטעמים שצוינו בגזר דינו, בהיותו דומיננטי מהנאשם שעניינו נדון כאן ומטעמי שוויון, ומשהתביעה לא עתרה אחרת, מצאתי לנהוג כך גם בגזר דין זה.

ההליך שצורף

16.  המעשים בביצועם הורשע הנאשם פגעו בערכים המוגנים בידי עבירת האיומים, אשר עוסקים בהגנה על שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט (רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל (4.1.06)). משנה חומרה מצוי בטיבו הכוחני של האירוע, שבוצע בצוותא עם אחר במהלך, שלא נראה כמקרי. זאת, תוך הצטיידות בכלי משחית והתרחשות ממושכת, שכללה גם פגיעה בקניינו של המתלונן (בשבירת החלון של רכבו), ועמידה של הנאשם מאחורי האחר כשהוא אוחז באלה, בעוד שהאחר רדף אחר המתלונן עם סכין, ובהמשך חזר והרתיע את המתלונן.

17.  ניתן להניח כי התנהלות בריונית זו פגעה פגיעה של ממש בתחושת הביטחון האישית של המתלונן, שחווה רגעי אימה. התנהלויות כאלה פוגעות גם בתחושת הביטחון הכללית, של בני החברה. הדבר מדגיש את שיקולי ההוקעה והגמול, שיש לתת להם ביטוי בעיצוב מתחם העונש. עוד יישקל פוטנציאל ההתדרדרות של אירוע מעין זה, לכדי אלימות ופגיעה פיזית.

18.  מנגד, תישקל העובדה כי שותפו של הנאשם היה דומיננטי במידת מה ממנו, באקטים המאיימים כלפי המתלונן ואף הצטייד בסכין. כן תישקל העובדה כי האירוע הסתיים ללא הסלמה, עקב החלטת הנאשם ושותפו לעזוב את המקום. עוד אציין, שלא מצאתי לשקול לחובת הנאשם את העובדה ששותפו נטל את רכבו של המתלונן, וזאת משום שבמסגרת הסדר הטיעון נמחקה העבירה של גניבת רכב, שיוחסה לנאשם מלכתחילה.

19.  מבט אל הענישה הנוהגת במקרים דומים מעלה מתחמי ענישה, הנעים בין מאסר קצר שאפשר כי ירוצה בעבודות שירות, ועד לכשנת מאסר. זאת לצד פיצוי וענישה נלווית כעונשי התחייבות או קנס. לדוגמאות ראו ת"פ (שלום ב"ש) 43763-01-21 מדינת ישראל נ' אבו יחיא (7.6.21)‏‏, ת"פ (שלום ק"ג) 25036-04-19 מדינת ישראל נ' ג'רמדיאט (8.7.20)‏‏, ת"פ (ק"ג) 16785-03-15 מדינת ישראל נ' ממן (נבו 7.4.19)‏‏, ת"פ (ק"ש) 2925-05-17 מדינת ישראל נ' עמאשה (נבו 19.7.17)‏‏, ת"פ (שלום נצ') 68686-11-20 מדינת ישראל נ' אבו רחאל (6.4.22)‏‏, ת"פ (שלום ב"ש) 39832-04-15 מדינת ישראל נ' איברהים (6.4.17)‏‏.

20.  במכלול השיקולים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות מושא ההליך שצורף, בנסיבות ביצוען, כולל מאסר לתקופה שבין חודשיים ועד שנים עשר חודשים, מאסר מותנה, ופיצוי למתלונן. היות שלעבירה אין הקשר ממוני ולא הופק ממנה רווח, והתביעה לא עתרה לכך, לא מצאתי לכלול קנס במתחם העונש ההולם.

גזירת העונש

21.  בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, מצאתי לגזור עונש כולל לאירועים הפליליים מושא גזר דין זה.

22.  במסגרת זו שקלתי את הודאת הנאשם שייעלה את שני ההליכים, חסכה מזמנם של הצדדים, העדים ובית המשפט, וחסכה למתלוננים את הצורך להעיד בבית המשפט. בהודאה יש גם אלמנט של נטילת אחריות. שקלתי אף את פגיעת העונש בנאשם, שיידרש לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח ואת הפגיעה הצפויה גם במשפחתו, שלפי הטיעון לעונש נסמכת עליו לפרנסתה.

23.  עוד נשקלו נסיבותיו של הנאשם: גילו הצעיר, העדרן של הרשעות קודמות והנסיבות שתוארו בטיעוני ההגנה כרקע לביצוע המעשים. הן עוסקות במצוקה משפחתית וכלכלית, שהעצימה בשל המגבלות שהוטלו על הנאשם במסגרת ההליך הראשון בזמן, הוא ההליך שצורף.

24.  כן שקלתי את הצורך לשמור על יחס הולם בין עונשו של הנאשם לבין זה של הנאשם 1, שהיה דומיננטי יותר ובעל עבר פלילי רלבנטי, ביצע אף את עבירות הנשק על חומרתן הרבה, ואשר נדון ל-38 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. עם זאת יוזכר, שהנאשם נותן כאן את הדין גם בגין ההליך שצורף.

25.  לחומרה, שקלתי את ריבוי העבירות שביצע הנאשם, בשני ההליכים ובתחומי עשייה פלילית שונים, מה שמשתלב בחבירתו לאחרים לצורך ביצוע שורת התפרצויות. הדבר מחדד את שיקולי הגמול ואת הצורך בהרתעת הנאשם, לבל ישוב ויפשע. בד-בבד, נוכח השלכת העבירות על ביטחון הציבור ותחושת הביטחון הכללית, מתעורר גם שיקול שעניינו בהרתעת הרבים, ובהמחשת המחיר שישלם מי שיפשע בדומה לנאשם.

26.  מכלול זה של נתונים מחייב ענישה הולמת, בתקופת מאסר משמעותית, אך תוך מתן משקל לשיקולים לקולה. בכלל זה, לצורך שמירה על מידתיות וכביטוי להודאות הנאשם בשני ההליכים, מצאתי שלא "לסכום" באופן מלא את העונשים בהתייחס למתחמים שנקבעו, אלא לגזור את העונש הכולל עם מידה מסוימת של "חפיפה".

מהטעמים שפורטו לעיל ועל מנת לתמרץ את הנאשם לבל ישוב לפשוע, מצאתי לחייבו גם במאסרים מותנים.

בנוסף, הולם לחייבו בפיצוי לנפגעי העבירות שביצע, כביטוי נוסף לנזק שנגרם להם. למיתון הסכום אשקול את שנמסר - כי רוב הרכוש שנגזל בהתפרצויות הושב לבעליו.

הכרעה

27.  במכלול השיקולים, נגזרים על הנאשם העונשים הבאים:

א.    22 חודשי מאסר, שיימנו מיום מעצרו של הנאשם - 15.7.22. מן התקופה ינוכו ימי המעצר בגין ההליך שצורף, מיום 21.4.21 ועד 21.6.21.

ב.     5 חודשי מאסר, אותם ירצה הנאשם אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת רכוש שהיא פשע.

ג.       3 חודשי מאסר, אותם ירצה הנאשם אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת איומים, עבירה של היזק לרכוש במזיד, או עבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי בישראל.

ד.     פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהבאים: "המתלונן דניאל", "המתלונן אלקנה", "המתלוננים אלרום" ו"המתלונן עפר" הנזכרים באישומים הראשון והשלישי לכתב האישום המתוקן. המאשימה תעביר את פרטיהם המלאים למזכירות בתוך 7 ימים. הפיצוי ישולם עד 1.6.23.

ניתן לערער בזכות תוך 45 ימים לבית המשפט העליון.