1

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן, שאלה עיקרי עובדותיו:

2

בתאריך 3.2.19 בסמוך לשעה 02:30, ל.א. (להלן: "המתלונן") עמד בקרבת ביתו ועישן סיגריה. הנאשם, שבינו לבין המתלונן ישנה היכרות קודמת, התקרב אליו, כשהוא לבוש בחם צוואר אשר כיסה חלק מפיו, ובעקבותיו הלכו מספר אנשים כשפניהם מכוסות בחם צוואר עד לגובה עיניהם ועל ראשם כובעי קפוצ'ון. הנאשם אמר למתלונן "אל תפחד", הוציא סכין נשלפת וכיוונה לעבר בטנו של המתלונן, ואמר לו "כל עוד אתה איתי אתה מוגן ושום דבר לא יקרה לך. תיכנס לפה", תוך שהוא מצביע על הכניסה לאחד הבניינים. המתלונן נבהל ועשה כדברי הנאשם. הנאשם והאחרים נכנסו בעקבות המתלונן לאותו מקום, כשהאחרים מחזיקים בידיהם חפצים הנחזים כדוקרנים או מברגים. האחרים אמרו למתלונן "אנחנו יודעים שאתה עובד בשביל משהו, או שיש לך כסף. תוציא את כל הדברים מהכיס שלך". והמתלונן רוקן את כיסיו והוציא מהם כסף בסך 100 ₪ וטלפון סלולארי. בשלב זה, הנאשם החזיר לכיסו את הסכין בה החזיק, והאחרים המשיכו להחזיק בחפצים החדים בידיהם. לאחר מכן, אחד האחרים לקח מהמתלונן את הכסף והטלפון הסלולארי, ואחר היכה אותו באגרוף בפניו. ובתגובה לכך, המתלונן נחלץ מהנאשם והאחרים וברח מהמקום.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, כאמור, והורשע בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא בחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) בחוק העונשין תשל"ז-1977.

במסגרת הסדר הטיעון, הצדדים המליצו לבית המשפט להטיל על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל; להפעיל שלושה מאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו, כך שבסופו של דבר הנאשם ישא 34 חודשי מאסר בפועל; להטיל על הנאשם מאסר על תנאי; לחייבו בפיצוי המתלונן; ולהפעיל התחייבות תקפה על סך 4,000 ₪, עליה חתם בתיק אחר.

התובע טען כי העונש המוצע בהסדר אמנם מקל מעט עם הנאשם, אולם הוא ראוי, בהתחשב בין היתר בכך שהיה בתיק קושי ראייתי מסוים; הנאשם הודה קודם שמיעת הראיות וחסך את הצורך בהעדת המתלונן; המתלונן מודע להסדר ומסכים לו; וסיום התיק בהסדר חוסך זמן שיפוט יקר.

הסנגורית טענה כי הנאשם בעל רקע נפשי, שבעטיו הוא מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. נסיבות חייו קשות, הוא לקח אחריות על מעשיו, הודה, וחסך את הצורך בהעדת עדים ובכללם המתלונן. ביקשה לכבד את ההסדר, ולהסתפק בחיוב הנאשם בתשלום פיצוי כספי מתון למתלונן.

המעשים שהנאשם וחבריו ביצעו כלפי המתלונן, חמורים ומעוררים שאט נפש. המתלונן עמד לתומו בקרבת ביתו לעשן סיגריה ואז הופיעו מולו הנאשם וחבריו מזויינים בכלי משחית, אילצו אותו להיכנס למקום צדדי ושם איימו עליו והיכו אותו באגרוף ונטלו ממנו סך של 100 ₪ וטלפון. נקל לשער את הפחד שאחז במתלונן ואת עוגמת הנפש שנגרמה לו מהחוויה הקשה שעבר.

3

מעשים חמורים שכאלה ראויים לעונש מאסר משמעותי, שיהלום את חומרת המעשה בנסיבותיו ואת מידת האשם של הנאשם, ויהיה בו כדי להרתיע את הנאשם ואת הציבור. במיוחד בהתחשב בכך שלנאשם עבר פלילי משמעותי, כולל בעבירות אלימות ובמיוחד עבירות של החזקת סכין שלא כדין.

אכן, העונש המוצע בהסדר הטיעון, מקל עם הנאשם, אולם זה טיבו של הסדר טיעון, המקנה לכל צד יתרון מסוים, וכל עוד היתרון שמקבל הנאשם במסגרת ההסדר סביר, הכלל הוא שיש לכבד את ההסדר.

כאן, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה ונסיבותיו של הנאשם, ובמיוחד העובדה שהוא סובל מבעיות נפשיות, עונש המאסר המוצע סביר ויש לכבדו.

אין חולק שהעבירות שהנאשם הורשע בהן כאן מפעילות את שלושת עונשי המאסר התלויים ועומדים נגד הנאשם - האחד למשך 12 חודשים, השני למשך 6 חודשים והשלישי למשך 3 חודשים, מת.פ. 23408-11-17 ומת.פ. 48629-02-18, בהתאמה, והעבירה של החזקת סכין שלא כדין בה הורשע כאן מפעילה את ההתחייבות בסך 4,000 ₪ מת.פ. 48629-02-18.

נוכח כל האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     28 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו.

ב.     אני מפעיל את המאסרים על תנאי מת.פ. 23408-11-17 ואת המאסר על תנאי מת.פ. 48629-02-18.

ג.       הנאשם ישא את המאסרים על תנאי שהופעלו, חלקם במצטבר למאסר שנגזר עליו בתיק זה וחלקם בחופף לו, ובסך הכל 34 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו.

ד.      אני מפעיל את ההתחייבות בסך 4,000 ₪ עליה חתם הנאשם בת.פ. 48629-02-18. אני מחייב את הנאשם בתשלום הסך של 4,000 ₪ או 10 ימי מאסר תחתיו. הנאשם ישלם את הסכום עד יום 15.01.20 .

ה.     6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע.

ו.       אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000 ₪.

4

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ו' חשוון תש"פ, 04/11/2019 במעמד הנוכחים.