1

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואיומים בניגוד לסעיף 192 לחוק.

2.         על פי עובדות כתב האישום, המתלוננת, מ' ו', הינה אזרחית זרה השוהה בישראל במקלט לנפגעות סחר בנשים. היא קיימה קשר זוגי עם הנאשם, אותו ביקשה לסיים, אולם הנאשם סירב לכך.

3.         במסגרת האישום הראשון הורשע הנאשם בכך שביום 24.9.13 בסמוך לחצות, המתין למתלוננת, ולאחר שפגש בה והמתלוננת חזרה על כך שהיא מבקשת לסיים את הקשר עם הנאשם, ועל רקע החשד של הנאשם כי למתלוננת קשר זוגי אחר, תקף אותה הנאשם בכך שהיכה אותה בפניה. משביקשה המתלוננת להתרחק תפס הנאשם בידה השמאלית בחוזקה, תוך שהוא מותיר על ידה סימן כחול אדום. בהתאם לעובדות האישום השני, שבוע עובר לאישום הראשון, בסמוך לשעה 01:00, המתין הנאשם למתלוננת, ולאחר דין ודברים באשר לרצון המתלוננת לסיים את הקשר עימו, הניח הנאשם את ידו על נשקו האישי אשר היה בנרתיק ואיים על המתלוננת באומרו לה כי יעלים אותה ויהרוג את שניהם.

2

4.         בין הצדדים גובש הסדר במסגרתו התבקש שירות המבחן לערוך תסקיר אודות הנאשם. הוסכם כי באם התסקיר יהיה חיובי במובן זה שיצביע על מסוכנות פחותה, הפנמה ולקיחת אחריות, יעתרו הצדדים במשותף להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. במועד הדיון הוגש תסקיר חלקי והתבקשה דחייה על מנת להשלימו, אולם ב"כ הנאשם עמד על רצונו לטעון לעונש באותו מועד, ולפיכך לא מונח בפני בית המשפט תסקיר סופי אודות הנאשם, וכל צד טען לעונש ללא הסכמה עונשית.

טעוני הצדדים

5.         ב"כ המאשימה טען כי הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הינם זכותה של המתלוננת לעשות כרצונה, וזכותה להגנה על גופה ולחירותה. נטען כי מידת הפגיעה בערכים אלו רבה, בנסיבות בהן נהג הנאשם באובססיביות כלפי המתלוננת, לא איפשר לה להמשיך בשגרת חייה, המתין לה בדרכה ממקום עבודתה, ואיים עליה איום ממשי תוך שהוא נוגע בנשק שלו. עוד נטען כי בנסיבותיה של המתלוננת, אזרחית זרה השוהה במעון לנפגעות סחר, ואשר סביר כי עברה טראומה קודמת והיא שרויה בפחד, הפגיעה בה חמורה. אף העובדה כי המעשים נעשו בפרהסיה מוסיפה להם חומרה. באשר לנסיבות החיצוניות לאישומים נטען כי מתסקיר שירות המבחן עולות עמדות בעייתיות של הנאשם ביחס למתלוננת, השלכת אחריות על המתלוננת, שלילת צורך בהתערבות טיפולית, ומגמתיות. נטען כי אי השתלבות הנאשם בהליך טיפולי מגבירה את החשש להישנות מעשיו.

6.         ב"כ המאשימה עתר לקבוע מתחם ענישה לשני האישומים שינוע בין מאסר בן מספר חודשים ל-12 חודשי מאסר, ובנסיבות תיק זה עתר להטיל על הנאשם עונש הגבוה ממחצית המתחם הנטען. כן עתר להטיל על הנאשם מאסר מותנה מרתיע, קנס, ופיצוי למתלוננת.

7.         ב"כ הנאשם טען כי החבלה שגרם הנאשם למתלוננת הינה במדרג נמוך, וכי המתלוננת לא נזקקה לטיפול או אשפוז. כן טען כי הנאשם נעדר עבר פלילי, אין כנגדו תיקים נוספים, והוא שירת שירות קרבי בצה"ל. עוד טען כי הוא בן למשפחה מרובת נפשות, המסייע לפרנסת הבית ותומך באביו החולה. בענין זה העידה גם אחותו של הנאשם לעונש. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם ייתר את הצורך בעדות המתלוננת, והגיש את הודעת המתלוננת במסגרתה ציינה כי אינה מבקשת שהנאשם ייאסר אלא ינתק את הקשר עימה. כן נטען כי הנאשם לא עשה שימוש בנשק, אותו החזיק לצרכי עבודתו.

8.         ב"כ הנאשם הסכים כי התסקיר אינו חיובי, אך עתר לאפשר לנאשם להמשיך בחייו, וטען כי הנאשם למד את הלקח ממעצרו, אשר אינו קל עבורו. ב"כ הנאשם טען כי מתחם הענישה לעבירות בגינן הורשע הנאשם הינו אי הרשעה ועד מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ועתר לשחרר את הנאשם ממעצרו ולהטיל עליו עונש מרתיע צופה פני עתיד.

3

9.         הנאשם, בדברו האחרון, הביע צער על מעשיו, וציין כי הוא מבקש סליחה מהמתלוננת.

תסקיר שרות המבחן

10.       למועד הדיון שנקבע הוגש תסקיר חלקי, אשר לא כלל שיחה עם המתלוננת, ובשל כך לא נשא מסקנות ואבחון סופי. מהתסקיר שהוגש עלה כי הנאשם ביטא עמדות בעייתיות באשר לקשר עם בת הזוג, ומניפולטיביות בכל הנוגע לקשר עימה. עוד עלה כי חרף הבעת צער על המעשים, הרושם הינו כי אין המדובר בלקיחת אחריות של ממש על המעשים. אף שהנאשם הציג עצמו כבעל יכולת שליטה, שירות המבחן התרשם מדפוסים בעייתיים ומתוקפנות. הנאשם לא ראה בעייתיות בהתנהגותו ושלל נזקקות טיפולית.

דיון והכרעה

11.       עקרון ההלימה הינו העקרון המנחה בס' 40ב לחוק העונשין. על בית המשפט להתחשב בקביעת מתחם העונש ההולם בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, במידת הפגיעה באותם ערכים, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

12.       הערכים החברתיים שנפגעו בעקבות מעשי הנאשם הינם זכותו של אדם לבטחון ולהגנה על גופו.

13.       בקביעת המתחם לאישומים השונים שקלתי את נסיבותיה של המתלוננת בתיק זה, אשר הינה אזרחית זרה המצויה במעון לנפגעות סחר בנשים, כך שניתן לצאת מנקודת הנחה כי כטענת המאשימה עברה טראומה בחייה, והיא נמצאת במדינה הזרה לה. מכאן שמדובר באשה הנמצאת בעמדה חלשה אל מול הנאשם שהוא אזרח המדינה, ומחזיק בנשק. כן שקלתי את העובדה כי מדובר בשני אישומים הנפרדים זה מזה במועדם, וכי הנאשם המתין למתלוננת בשעות לילה מאוחרות, וביצע את המעשים בפרהסיה, ללא מורא. מעשיו מלמדים על אובססיה כלפי המתלוננת, וחוסר קבלה של רצונה להיפרד ממנו. עבירת האיומים בה הורשע הנאשם, כשהוא מניח את ידו על אקדחו תוך שהוא מאיים כי יהרוג את המתלוננת, הינה ברף הגבוה, ומלמדת על מסוכנות ממשית.

14.       מצויה פסיקה מרובה ומגוונת מאד בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים עליה - החל מהטלת מבחן וכלה במאסרים בפועל. אף הפסיקה אשר הוגשה לעיוני מטעם המאשימה פורשה על ידי כל אחד מהצדדים באופן המגן על עתירתו של כל צד.

4

15.       בפסיקה נקבע כי יש צורך להגן על קורבנות אלימות ולהרתיע את מבצעיהן. נפסק כי ביעור תופעת האלימות כנגד נשים תיעשה בדרך של הטלת עונשי מאסר. יחד עם זאת, פסקי הדין אשר הוגשו לעיוני ע"י המאשימה הינם חמורים יותר מהמקרה שלפניי, הן באופי העבירות שבוצעו והן בהתייחס לעברם הפלילי של אותם נאשמים.

16.       נוכח הפסיקה המגוונת בעבירות אלו ולאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטים, אני קובעת מתחם הענישה לעבירות בגינן הורשע הנאשם שהינו החל ממאסר מותנה ועד 12 ח' מאסר בפועל (ור' לענין זה את רע"פ 1293/08, אלכסנדר קורניק נגד מדינת ישראל).

17.       בגזירת העונש בגדרי המתחם יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם מגלה עמדות בעייתיות, מניפולטיביות, וחוסר לקיחת אחריות מהותית על המעשים, ובמיוחד - חוסר תובנה בדבר הצורך בשינוי. יצויין כי אף שמהודעת המתלוננת עולה כי אינה מבקשת כי הנאשם ייאסר, הרי שמהודעתה עולה חוסר אונים בשל העובדה שהנאשם אינו מניח לה, מאיים עליה ומכה אותה. נפסק כי רצונו של נפגע העבירה הינו אחד השיקולים אשר על בית המשפט לשקול (ור' לענין זה את רע"פ 7951/10, גוני ניב נ' מדינת ישראל). לקולא שקלתי כי הנאשם בפניי הודה וחסך את עדותה של המתלוננת. המדובר בנאשם צעיר, אשר זוהי הפעם הראשונה בגינה הוא עומד לדין.

18.       בהתחשב באמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים החל מיום מעצרו של הנאשם ביום 26.09.13.

ב.         מאסר מותנה בן 4 חודשים למשך 3 שנים, ובלבד שלא יעבור עבירת אלימות או איומים.

ג.         פיצוי למתלוננת בסך 1000 ₪, ישולם עד ליום 1.5.14.

ד.         קנס בסך 500 ₪ ישולם עד ליום 1.6.14.

העתק פרוטוקול הדיון הקודם והעתק גזר הדין יועברו על ידי המזכירות לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, במעמד הצדדים.