לפני

כבוד השופט שמאי בקר

רקע: כתב האישום, חלוף הזמן, התסקירים והטיעונים לעונש

1.         נגד הנאשם 2 (להלן: "גיא מאור") הוגש כתב אישום, יחד עם הנאשם 1 (להלן: "קובי אדוט"), לפיו ביום 30.07.17 התפרצו השניים, בצוותא חדא, לבית מגורים של פלונית.

השניים טיפסו לגג הבניין, דרכו ירדו לדירה, פתחו חלון סגור ונכנסו פנימה, אל הדירה, במטרה לגנוב מתוכה.

כתב האישום מספר כיצד שני הנאשמים גרמו ל - "אי סדר גדול בתוך הדירה", בכך שפיזרו תכולת ארונות, לכל עבר.

השניים הואשמו בביצוע עבירה של התפרצות למגורים לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.         כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 14.10.12, דהיינו בחלוף למעלה משנתיים מביצוע העבירה.

3.         ישיבת ההוכחות הראשונה נשמעה רק בחלוף עוד כשנתיים וחצי (!), בחודש אפריל 2015, או אז הודיעו הנאשמים כי הם מבקשים לחזור בהם מכפירתם, הודו, הורשעו ונשלחו אל שירות המבחן, על מנת שיונח בפני בית המשפט תסקיר עובר לגזירת דינם.

4.         יצוין, כי הנאשם, גיא מאור, ביקש, באמצעות בא כוחו, עו"ד מיקי חובה, כי שירות המבחן ישקול, בין היתר, את אי הרשעתו בדין.

5.         ביום 21.10.15 התקיים דיון, טיעון לעונש, לאורו של תסקיר ראשון בעניינו של גיא מאור. התסקיר תיאר אדם צעיר, רווק בן 26, הסובל מפציעה קשה בגבו, עד כדי נכות.

על פי שירות המבחן, מאור פוטר מהשירות הצבאי על רקע ביצוע העבירה נושא כתב האישום.

מאור היה בן 21 בעת ביצוע העבירה דנא.

התסקיר סיפר כיצד בהמשך עבד מאור בחברת הובלה, כמוביל, משך שנה ומחצה, אולם הפסיק עבודתו על רקע אותה פציעה בגבו, כאשר במקביל החל לומד קורס "יסודות החשמל והאלקטרוניקה" במכללה בראשון לציון.

שירות המבחן סיפר עוד על אדם צעיר שהוריו התגרשו כאשר היה בן 18, על משבר עמוק שחווה בגין הגירושין, נוכח הסכסוך המכוער שפרץ בין הוריו ומאבקי הכוח שליווהו.

באותה תקופה, כך שירות המבחן, נותר מאור בגפו בדירה שבבעלות הוריו, התחבר לחברה שולית, לסירוגין אף דר ברחוב, ונטה להתנהגות כספית פזרנית.

6.         שירות המבחן הטעים כי למאור אין עבר פלילי.

מאור נטה לתגובה תוקפנית כלפי שירות המבחן כאשר התבקש להעמיק בכל הקשור בביצוע העבירה, והוא אף התקשה לגלות אמפתיה כלפי נפגעת העבירה, והיה מרוכז בפגיעתו שלו.

גיא מאור דיווח לשירות על צריכת חשיש החל מגיל 15, צריכה שהופסקה עם גיוסו לצה"ל, אולם מאור חזר בהמשך אל הסם, כשהוא רואה בו תרופה למכאובי גבו ופציעתו. בהתאם, התסקיר סיפר כי מאור סירב לבצע בדיקות שתן.

7.         שירות המבחן התרשם ממאור כמי שגדל במסגרת משפחתית מעורערת ובלתי יציבה, כאשר הוריו לא היוו דמויות מכוונות או מחזקות, והדבר פגע בדימויו העצמי. אליבא דשירות המבחן, מאור הוא בחור לא בשל, מאופיין בחסכים ובפגיעות רגשיות, המשליכות על יכולתו להתנהל באופן מבוקר במצבים בין אישיים, וניכר כי הוא חשדן, תוקפן בגישתו ובעל דפוסי חשיבה נוקשים.

שירות המבחן התרשם עוד, כי את העבירה שביצע, ביצע מאור בעת תקופת משבר שחווה, אז חש בבדידות ובהזנחה, והוא חיפש מסגרת להשתייך אליה, וכך התדרדר לחברה שולית. השירות כתב בתסקירו, כי בדרך זו ביקש מאור להשיג את תשומת לב הוריו, קיווה שיתגייסו לטובתו, אך לשווא. במילים אחרות, העבירה שביצע, החבירה לאנשי שוליים, היתה - כך שירות המבחן, ולו במשתמע - מעין קריאה לעזרה מצדו של מאור.

שירות המבחן לא התעלם, מאידך גיסא, מאותן חמש שנים שחלפו מאז ביצוע העבירה (בעת עריכת התסקיר הראשון), ללא הסתבכות נוספת, ללא פתיחת תיק פלילי, ונמסר על התרשמות לפיה גיא "הפיק לקח סביב התנהגותו וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע" עבורו.

8.         שירות המבחן מצא, למרבה הצער, שאין מקום להתערבותו ולהמשך טיפול, נוכח עמדתו הנוקשה של מאור לפיה אין הוא זקוק לסיוע.

באותה הנשימה הבהיר השירות, כי נוכח צריכת סם על ידי מאור, הרי שאין הוא מתאים לבצע צו של"צ. למותר לציין, כי השירות לא המליץ, בהיעדר טעם ממשי, על אי-הרשעתו של גיא בדין.

התסקיר הראשון נחתם בהמלצה על ענישה מציבת גבול, על דרך של מאסר על תנאי.

9.         בית המשפט, באותה ישיבה, ביום 21.10.15, הבהיר לגיא מאור כי דעתו אינו נוחה, כלל ועיקר, מתסקיר שירות המבחן בעניינו, והדיון נדחה על מנת לאפשר למאור לשנות גישתו, ולהתחיל בכך שיתכבד וימסור בדיקות שתן נקיות אצל שירות המבחן.

במקביל, נשלח מאור אל הממונה על עבודות השירות, על מנת שהאחרון יבחן כשירותו לבצען.

10.       ביום 19.01.16 התקיים דיון נוסף במסגרת הטיעונים לעונש, והתקבל תסקיר שני בעניינו של גיא מאור.    

התסקיר השני סיפר כיצד מסר מאור בדיקות שתן ובהן שרידי קנאביס, ובהמשך נמסרו עוד ארבע בדיקות נוספות, אחת לשבועיים, שהיו נקיות מסם. מאור מסר לשירות כי אין לו בעיה סביב השימוש בסם, והסביר כי מדובר, מבחינתו, בצורך רפואי גרידא.

בד בבד תיאר מאור לשירות המבחן את מצבו הרפואי הקשה, והציג מסמכים רפואיים מתאימים.

שירות המבחן התרשם שמאור מבטא מוטיבציה שעיקרה חיצונית, נוכח חששו מתוצאות גזר הדין. עם זאת, נוכח קבלת מספר בדיקות שתן נקיות - המליץ שירות המבחן על דחיית הטיעון לעונש למשך עוד כחודש, במהלכו תיבחן האפשרות כן להשים את מאור בשל"צ, לצד בחינת צרכיו הטיפוליים ובשלותו להיעזר בשירות.

11.       עוד יצוין, כי באותו דיון נדונה גם חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אשר שלל מכל וכל את השמתו של מאור במאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מן הטעם שהלה אינו כשיר, מבחינה רפואית, לבצע עבודות שירות.       

חוות הדעת של הממונה תיארה, כי רופא המשפחה ורופא תעסוקתי, שניהם גם יחד, קבעו שעקב בעיות גב חמורות, לוקה מאור בנכות ואין הוא מסוגל לעבוד, משך לפחות שנה.

12.       בישיבת יום 19.01.16 אף העידה, כעדת אופי מטעם ההגנה, אמו של גיא, גב' רחל מאור, וסיפרה על המשבר הנוראי שעבר על המשפחה בעת הגירושין. האם סיפרה כיצד הפך גיא מילד "רגיל", שהיה אמור לסיים תיכון ולהתגייס לצבא, לעד קבוע לסכסוך המר שניטש בינה לבין אביו, שהיה מכוער, רווי צעקות וקללות אין סוף.       

האם תיארה כיצד משבר זה הביא לתהליך שבשיאו ברח גיא מהבית, ולהסתובבותו ברחוב.

אמו של מאור סיפרה שהיא חשה רגשות אשם קשים, נוכח גירושיה, אותם גירושין מכוערים שלשיטתה הם שהביאו את בנה עד הלום, אל ספסל הנאשמים, מפאת התחברותו של גיא לגורמים שוליים.

13.       באותו דיון טענה התביעה לעונש, והצביעה על מתחם עונשי הנע בין 12 חודשי מאסר בפועל ועד 24 כאלה. התובע עמד על כך שביחס למאור לא עומדת כלל על הפרק שאלת השיקום שעבר, הואיל והתסקיר שלל כל טיפול, כל קבלת עזרה מצדו, כמתואר לעיל. התביעה הצביעה על כך שבעניינו של מאור - לא רק שאין לדבר על שיקום, אלא שאפילו סיכוי לשיקום - אין.

הואיל וכך הם פני הדברים העגומים, אזי, סיכם התובע - באין שיקום, אין סטייה מן המתחם העונשי, ועל כן התבקש בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם גיא מאור, בהתאם למתחם, ולשולחו אל בית הסוהר.

14.       הגם שהצדדים טענו לעונש באותה ישיבה, ביום 19.01.16, סברתי כי מן הראוי, בכל זאת, נוכח עברו הפלילי הנקי של הנאשם, שעבר עבירה בעת שהיה צעיר - בגיר, וכאשר משך למעלה מחמש שנים תמימות, תרתי משמע, לא נפתח נגדו תיק משטרה חדש, לתת הזדמנות נוספת למאור לבוא אצל הממונה על עבודות השירות, ולנסות לשכנעו כי הוא מתאים לעבודה שם.

15.       ביום 28.6.16 התקיים דיון נוסף בעניינו של גיא מאור, שלישי במספר, ושוב התברר כי מאור הציג בפני הממונה מסמך מעודכן מרופא תעסוקתי, לפיו אינו כשיר לכל עבודה לאור מגבלותיו הרפואיות.

            הדיון הסתיים בכך שבית המשפט הודיע לגיא מאור, הנאשם 2 בתיק, כי יזומן לשמיעת גזר דינו.

            זה המקום לפתוח מאמר מוסגר, ולהסביר כי מתן גזר דינו של מאור נדחה, מהטעם הפשוט ששותפו לביצוע העבירה ולכתב האישום, קובי אדוט, שעל פני הדברים היה הרוח החיה בביצוע העבירה, ואשר מעל ראשו ריחף מאסר על תנאי בר הפעלה (עד שלב מאוחר מאד סברו הצדדים, בטעות, כי מעל ראשו של אדוט היו שני מאסרים מותנים, על כל המשתמע מכך) בגין אותה פריצה שביצע יחד עם מאור, עבר באותה עת הליך שיקום ארוך ומרשים.

            בית המשפט סבר, בנסיבות הענין, שמן הדין ומן ההיגיון, לגזור את דינו של אותו אדוט, ראשית חוכמה, ורק לאחר מכן, לגזור את דינו של מאור, אותו צעיר שעל פני הדברים התלווה והצטרף - באופן חד-פעמי - לחברו העבריין המנוסה, לאותה הרפתקה פלילית, חריגה בנוף חייו עד אז.

16.       ביום 20.4.17 נגזר דינו של הנאשם השני בתיק, קובי אדוט. נוכח הליך שיקום ארוך ויפה שעבר, אמנם לא בלי מהמורות בדרך, נגזר על אדוט עונש שחרג ממתחם הענישה הראוי, דהיינו - 240 שעות של"צ, לצד הארכת מאסר מותנה וצו מבחן לשנה, ועוד - פיצויים למתלוננת, בסך 4,000 ₪.

            בית המשפט הבהיר בגזר הדין, כי מדובר בגזר דין חריג ויוצא דופן, שניתן רק נוכח הליך שיקום מוצלח, בצירוף חלוף זמן רב - שבע שנים (!) - מאז ביצועה.

            על גזר דין זה לא הוגש ערעור, כך למיטב הידיעה.            

17.       ביום 3.5.17 התקיים דיון נוסף בעניינו של מאור, מיד לאחר מתן גזר דינו של אדוט, על פי ה"סדר" שנקבע על ידי בית המשפט, כמתואר לעיל.

            התביעה חזרה על טיעוניה מיום 19.1.16 ואילו ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן מתסקירו הראשון של מאור, שם המליץ השירות על ענישה צופה פני עתיד לצד של"צ.

            בית המשפט החליט, כי מן הראוי לאפשר למאור קבלת תסקיר נוסף, אחרון, שבחובו תיבחן האפשרות לבצע צו של"צ, שמא בשנה שחלפה מאז קבלת התסקיר האחרון בעניינו - חל שינוי במצבו.

18.       לפני ימים אחדים הגיע תסקירו העדכני של שירות המבחן ביחס למאור אל בית המשפט, ולמרבה הצער - אין הוא נושא בשורה. אדרבא, עולה מתסקיר שירות המבחן כי מאור הבהיר, טלפונית, כי אין הוא מסוגל לבצע של"צ מחמת מצבו הבריאותי הירוד, כאשר הצביע על פריצות דיסק בגבו; שירות המבחן ביקש, מצידו, לעיין במסמכים רפואיים.

            מאור זומן איפוא למפגש אצל שירות המבחן ליום 22.6.17 ולבדיקת שתן עוד קודם לכן ביום 19.6.17.

            ביום 19.6.17 התקשרה אשתו של מאור אל השירות והשאירה הודעה לפיה בעלה נקע את רגלו ואין באפשרותו להגיע לשירות.

            גם לפגישה של יום 22.6.17 לא הגיע מאור, ללא כל הודעה מראש, אף לא יצר קשר עם השירות, מאז.

            שירות המבחן חתם את תסקירו העגום בכך שחזר על התרשמותו כי מאור אינו מתאים, והוא ממילא חסר מוטיבציה, לבצע צו של"צ. השירות המליץ להטיל על מאור ענישה מרתיעה, על דרך מאסר על תנאי.

דיון והכרעה: שליחתו של גיא מאור אל בית הסוהר אינה משרתת את האינטרס הציבורי

19.       הקורא את השתלשלות העניינים הכרונולוגית עד כאן בוודאי חש אכזבה, אולי אפילו כעס או תסכול, אל מול התנהלותו של גיא מאור.

            מאור כשל במקום בו חברו, קובי אדוט, מי שהיה עבריין מועד, הצליח בו; מאור לא עבר הליך טיפולי, לא הרים את הכפפה השיקומית שנזרקה לכיוונו על ידי בית המשפט ושירות המבחן, גם יחד, לא פעם ולא פעמיים.

            לא זו אף זו: אם מאכזב להיווכח שאדם צעיר אינו נרתם להליך טיפולי בעניינו, הרי שמכעיסה ומתסכלת ממש הדרך בה הלך. דוגמא לכך מצויה בתסקיר האחרון שניתן בעניינו של הנאשם. הנה, בית המשפט מבקשו, מפציר בו ממש, ללכת ולהתחנן על נפשו אצל קציני המבחן טובי הלב, על מנת שייקלט בשירות המבחן, אם לא להליך שיקום - אז לפחות לשם תשלום מינימלי של חובו לחברה, על דרך ביצוע צו של"צ.

            ודוק: המוגזם לצפות מנאשם, שהודה כי פרץ לדירה, והתביעה עותרת לשליחתו אל בית הסוהר, עתירה שעל פני הדברים - איננה משוללת יסוד, ללכת ולהשתלב, לנסות להתאים עצמו לביצוע צו של"צ?!

20.       הנה כי כן, הנאשם מאור לא רק מאכזב בהתנהלותו, אלא שהוא גם מכעיס את המעיין בתסקירו האחרון, שם מסופר כי אשתו התקשרה אל שירות המבחן, על מנת לספר כי הלה נקע את רגלו ואין ביכולתו להגיע למשרדי שירות המבחן.

            מאימתי מונע נקע ברגל, ככל שקיים בכלל נקע כזה, את יכולת הדיבור מן הנאשם? מדוע מאור בעצמו לא טרח לשוחח עם קצינת המבחן, להתנצל ולהסביר?

            התשובה לכך מצויה אולי בעובדה שגם לפגישה הנוספת, שנקבעה לו ליום 22.6.17 - לא הגיע מאור, אפילו לא היה לו את הנימוס הבסיסי להודיע על כך מבעוד מועד, אפילו לא להמציא תירוץ (נוסף?) בגין אי התייצבותו.

21.       בית המשפט קרא את התסקיר האחרון, המלמד על התנהלותו המזלזלת של מאור כלפי שירות המבחן, והתגובה הראשונית, אינסטינקטיבית, היתה כי עתה, אין מנוס, כלו כל הקיצין, ויתכבד מאור וילך אל בית האסורים, עם נקע או בלי נקע.

22.       אולם, לאחר שנתקררה דעתו של בית המשפט, המסקנה המתבקשת, בנסיבות המיוחדות של פרשה זו, היא אחרת.

מצאתי, למרבה הצער, כי מאור הוא אדם צעיר, לא בשל, חסר תקנה ממש ויושב קרנות, שעל פני הדברים נראה כי אינו מצליח "להרים עצמו", ולנסות לקדם את חייו אל מישורים חיוביים.

כל התסקירים, כל התנהלותו, ניעור חוצנו מהעובדה שקיימת בעיה בהתנהלותו, בצריכת הקנאביס על ידו, מחדליו ואי-עשייתו של גיא מאור, מלמדים עליו ומספרים סיפור: זה האיש, ואלו יכולותיו, או ליתר דיוק, אי-יכולותיו, עד שאפילו אל מול שירות המבחן, כאשר חרבו של בית המשפט הפלילי דוחקת-דוקרת קלות בגבו, אין הוא מסוגל לעשות מעשה, ולהתקדם ולו צעד אחד במישור הטיפול והשיקום העצמי.

ברם, מאידך גיסא, ובאותה נשימה ממש: מדובר באדם צעיר, בן 27 היום, נכה בגבו, שחטא באופן חד פעמי כאשר נגרר, כך נראה, אחר השפעה שולית - פלילית; בייחוד חשובה לענייננו העובדה, שמאז שנת 2010, לא פגע הנאשם בציבור, כהוא זה.

הנה כי כן, יושב לו גיא מאור בביתו, ומחד גיסא - לא פועל לטפל או לשקם את עצמו, ומאידך גיסא - מעיד הוא על עצמו, במעשיו, או בחוסר המעש שלו, ליתר דיוק, כי אין בכוונתו לשוב ולפגוע בזולת או ברכושו.

וכאן העיקר: אני סבור, כי נוכח כל האמור לעיל, ביחס לנאשם גיא מאור, לאופיו, ליכולותיו, להתנהלותו, הרי שבהחלט נראה כי שליחתו אל בית הסוהר עלולה להזיק יותר לאינטרס הציבורי, מאשר להועיל לו.

23.       אסביר. אך לאחרונה קיבל בית משפט מחוזי (חיפה) את ערעורו של אחד, מוסא דארי (עפ"ג 55303-03-17 דארי נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרי המשפט ביום 17.5.17) נגד מאסר בפועל שהושת עליו, תוך שהוא מסתמך, בין היתר, על דוח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (ועדת דורנר, פורסם בנובמבר 2015, להלן: "דוח ועדת דורנר").

            כך כבוד השופט, סגן הנשיא ד"ר רון שפירא, באותה הפרשה:

"אדגיש כי שיקולי השיקום אינם רק שיקולים בעניינו של הפרט, אשר מולם נבחן האינטרס הציבורי. שיקולי שיקום הם חלק מהאינטרס הציבורי שעניינו במציאת הדרכים הנכונות והיעילות להפחתת הפשיעה. בהקשר זה, ראוי להביא בחשבון, במסגרת מכלול השיקולים, את ההמלצות שפורטו בדו"ח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים... המלצות המבוססות, בין היתר, על מחקרים בתחום הקרימינולוגיה. עניינו של דו"ח הוועדה בנתונים שיש להביא בחשבון לצורך מימוש עקרונות הבניית שיקול הדעת לקביעת הענישה הראויה בהתאם להוראות חוק העונשין.

דו"ח ועדת דורנר קובע כי אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר. הדו"ח מצביע על כך שבמקרים המתאימים, שיקום בקהילה באמצעות ענישה שנעה בין עבודות שירות לצווי מבחן ושירות למען הציבור צפוי להפיק תוצאות טובות יותר מאשר שימוש נרחב יותר במאסרים. עוד מלמד הדו"ח (כי) שימוש יעיל במאסר ככלי למניעת עבירות חייב להבחין בין עבריינים שצפויים לחזור ולבצע עבירות לבין אלו שלא. בנוסף, יש להתחשב באפקט הקרימינוגני של המאסר, דהיינו בכך שהמאסר בכלל ומאסר ממושך בפרט מעודד נטייה לעבריינות ומגדיל את הסיכוי שהאסיר יבצע עבירות עם שחרורו. על פי האמור בדו"ח, הסיכוי של אסיר לשעבר לחזור ולבצע עבירות גדול יותר מהסיכוי של עבריין שנידון לעונש מחוץ לכותלי הכלא... על כל אלו יש להוסיף גם את העלויות הכלכליות הנגרמות לחברה עקב שימוש יתר במאסרים...".

(ההדגשות לעיל, ובכל ציטוט אחר בהמשך - הן שלי; ש.ב.).

24.       עוד לענין זה ראו את הדוח עצמו, דוח ועדת דורנר, בעמוד 26 לדוח, שם נזכרות ארבע דרכים עיקריות באמצעותן כליאה יכולה להשפיע על עבריינות; אחת מהן היא עידוד הנטייה לעבריינות, כדלקמן:

"אחת ההצדקות לכליאת ההמונים בארה"ב היתה הדעה הרווחת כי הכלא מפחית עבריינות חוזרת, בכך שהוא מלמד את העבריינים כי הפשע אינו משתלם. מחקרים שבדקו את החוויה הפסיכולוגית והסוציולוגית של האסירים בכלא הראו אחרת. נמצא כי גורמים שונים כמו חשיפה לאלימות, הצורך לאמץ דפוסי התנהגות עברייניים כדי לשרוד בתקופת המאסר והתפתחות רשת עבריינית לצד התיוג החברתי השלילי של אסירים משוחררים מביאים לכך שהכלא בסך הכולל מעודד נטיות עברייניות יותר מאשר מדכא אותן. בנוסף, בזמן השהות בכלא מאבד העבריין חלק גדול מהכישורים הנדרשים להתקיים בחברה ולהתפרנס באופן חוקי, כך שאורח חיים עברייני הופך לעיתים להיות האופציה היחידה עבורו עם שחרורו. במקביל, הכלואים מלמדים אחד את השני כיצד לבצע עבירות חדשות ואיך לשפר טכניקות של פשיעה.

מכאן שלכליאה השפעה ארוכת טווח על גישתם של האסירים לפשע ולאלימות, על הקשרים החברתיים שלהם ואף על זהותם. מידת ההשפעה של הכליאה על העבריינות החוזרת אינה ברורה לחלוטין. אולם יש בסיס משמעותי להערכה כי לכליאה השפעה קרימינוגנית, כך שהסיכוי לרצידיביזם חברתי גדול יותר בקרב מי ששוחרר מהכלא, בהשוואה לנאשם דומה שנדון לעונש מסוג אחר.

לכן, אם בזמן שהותם בכלא, הכליאה מצמצמת את העבריינות באמצעות הרחקת הכלואים מהציבור, עם שחרורם היא מגדילה את העבריינות, בשל ההשפעה הקרימינוגנית".

25.       גם בקרב מלומדי המשפט נשמעה דעה דומה. כך למשל במסגרת המאמר "ההשלכות הצפויות לעונשי מוצא", מאת הפרופ' אורן גזל-אייל וד"ר רותי לזר, חוקים ג' 2011, 41-97, בעמוד 71, נכתבו הדברים הבאים:

"... ספרות מחקרית ענפה מצביעה על ההשלכות האישיות והחברתיות השליליות של מאסר. מחקרים מצביעים על אימוץ תרבות עבריינית ודפוסי התנהגות אנטי - חברתית בשהות בכלא, דבר המוביל להדרתם של האסירים מהחברה עת הם משתחררים ממאסר והישנות ההתנהגות העבריינית. עוד מצביעה הספרות על השפעות שליליות אישיות קשות, מלבד אבדן החירות, המכונות "מכאובי מאסר", כדוגמת אבדן האוטונומיה והשליטה, אבדן הביטחון האישית, הדחייה החברתית; התיוג החברתי השלילי; הניתוק מהמשפחה, מהחברים וממקום העבודה; החסכים החומריים והמיניים; החיים במחיצת אנשים זרים. השפעות אלו לא רק מקשות על שיקום האסיר עת הוא משתחרר ממאסר ועל השתלבותו בחברה, הן מהוות נתיב כמעט ודאי למועדות לפשיעה".

            כך גם הפרופ' בועז סנג'רו, במאמרו "מי מעוניין במאסרים מרובים וממושכים יותר? על הצעת חוק העונשין (תיקון: הבנית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), תשס"ה - 2005", (עלי משפט ה תשס"ו, 247, 258) מחווה דעתו על מקומו של עונש המאסר בענישה הפלילית, כך:

"לא זו בלבד שהתברר שהמאסר אינו משיג את המטרה השיקומית ואף לא את המטרה ההרתעתית, אלא נהפוך הוא: התברר שהמאסר מחזק נטיות קרימינליות וגורם לאדם לפתח יחסי אנטי חברתי. מחקרים שנערכו בבתי הסוהר מלמדים על "פריזוניזציה" - תהליך של התבוללות והטמעה של האסיר באוכלוסיית העבריינים שבבית הסוהר תוך אימוץ והפנמה של ההתנהגות העברייניים".

            וראו גם את מאמרם של המלומדים ד"ר יניב ואקי, ד"ר רות קמיני, ופרופ' יורם רבין - "עונש המאסר - תכליות, מגמות והלכות", הפרקליט נג תשע"ד בעמוד 38, כהאי לישנא:

"עם השנים, הופנו ביקורות רבות כלפי עונש המאסר והשימוש הנפוץ בו. כך לדוגמה נטען כי אף שמדובר בעונש חמור המסב סבל רב, אין בו כדי להרתיע מפני עבריינות או כדי לצמצם את מימדי העבריינות. כן נטען כי אין בכוחו של עונש המאסר (ותכניות הטיפול הקשורות בו) כדי להביא לשיקומו של הנאשם אלא להפך - השהייה בכלא מחזקת נטיות פליליות ומביאה לידי אימוץ דפוסי התנהגות עברייניים... חרף חסרונותיו של עונש המאסר והביקורות עליו, ההצעה[1] להמעיט בגזירת עונשי מאסר בפועל אלא אם כן לא ניתן להסתפק בעונש מקל, לא התקבלה וחסרונה בולט במשפט הישראלי".

26.       אני סבור אפוא, באמת ובתמים, כי כל האמור לעיל רלוונטי באשר לשאלת שליחתו של גיא מאור אל בית הסוהר.

            אני מוצא, כי כליאתו של אדם בן 27, נטול עבר פלילי זולת העבירה (הגם שלא קלה) שעבר בשנת 2010, לפני כשבע שנים, כאשר מן התסקיר עולה כי מדובר באדם שכוחותיו מוגבלים, לשון המעטה, והוא נתון להשפעות זרות, לאו דווקא חיוביות, וכבר שנים שאין הוא מזיק לאיש - אין בה כדי לשרת את האינטרס הציבורי.

            אדרבא, מדוח ועדת דורנר, מן הפסיקה שהתייחסה אליה, מן המאמרים והמחקרים הרבים עליהם הם מתבססים, עולה חשש כי דווקא שליחתו של נאשם זה -שאינו תורם הרבה לחברה, אך בוודאי גם אינו מזיק לה, כאילו הוא "יושב על הגדר", לא כאן ולא שם, עלולה "להפילו" מאותה גדר אל הצד הלא נכון, אל חיק הפשע והעבריינים שאותם ואת אורחותיהם יפגוש בבית האסורים, בדיוק כפי שקרה בעבר, עת הסתובב מאור ברחוב, תר אחר "מסגרת" מכילה.

27.       אני ער לכך שבפרשת דארי (לעיל), לא זו בלבד שדובר על נאשם שעבר הליך שיקום מסודר, אלא שהוא גם נשלח לעונש של עבודות שירות, כאשר בית המשפט המחוזי בחיפה הטיל עליו ששה חודשי מאסר בעבודות שירות תחת שנת מאסר בפועל.

            והנה, גיא מאור לא עבר שיקום, לפחות לא מסודר, ומצבו הרפואי - בכי רע, כמו גם מצבו הנפשי, המתאפיין במוטיבציה דלה, גם כאשר אימת הדין, גזר הדין, אל מול עיניו.

28.       כמה וכמה טעמים עמדי, בהתייחס לאבחון האמור, ובכלל, מדוע, בכל זאת, אין לגזור על מאור - בהיעדר החלופה של עבודות שירות או של"צ - מאסר בפועל.

            ראשית, נכון אמת הדבר, שבמקרה דנא לא ניתן לדבר, ברצינות, על שיקומו של הנאשם. יחד עם זאת, אין לכחד ואין להתעלם מן העובדה שמשך שבע שנים (!) לא נפלה שערה משערות ראשו של הציבור ולא נפגע רכושו מחמת התנהלותו של הנאשם. כפי שכבר קבעתי, מדובר באדם שאינו מועיל הרבה, אם נוכח מצבו הרפואי, אם נוכח כוחותיו המוגבלים, אולם בכל מקרה - אין הוא מזיק לאיש.

            אמור מעתה, שגם בלא שיקום של ממש, גם בלא טיפול מסודר, הרי שמבחינת "השורה התחתונה", הנאשם גיא מאור אינו פוגע עוד, ולאורך זמן ממשוך, בציבור.

            לא ארחיק לכת ואומר כי במקרה דנא ניתן להשקיף על שבע שנים שקטות כעל "שיקום" (אין בכוונתי להוזיל את ערך השיקום), אולם בכל זאת, הנאשם אינו מהווה סכנה לציבור, כך הוא מעיד על עצמו במעשיו; והרי אין זו, בין היתר ואולי בעיקר, תכליתו ומטרתו של שיקום עבריינים?

29.       שנית, הנאשם כאן אינו מתאים, בשום פנים ואופן, לבצע עבודות שירות, כך מבחינת מצבו הגופני, אליבא דהממונה על עבודות השירות, בהסתמך על חוות דעת רפואיות. גם של"צ לא בחשבון, אם מבחינה רפואית, ואם, בעיקר - יש להודות על האמת - מחמת העדר מוטיבציה שמן הסתם כרוכה באי-יכולתו של מאור להרים עצמו, ואולי גם להימנע לאורך זמן מקנאביס (המשמש לו, לטענתו, מזור לכאביו).

            ניתנת האמת להאמר, ובלשון המעטה, כי לא ניתן להתרשם שגיא מאור מבקש, מתחנן, שהממונה על עבודות השירות, או אפילו אנשי שירות המבחן, יעשו מאמץ מיוחד וישימוהו, אולי, במסגרת תעסוקתית שאינה דורשת מאמץ פיזי רב. אולם, בין כך ובין כך, כאשר הנאשם טוען כי מכאוביו מסכלים כל אפשרות לעבוד, ועל פני הדברים עולה כי הוא עושה שימוש "רפואי" בקנאביס (לפחות לגישתו), הרי שממילא, גם מחמת העדר מוטיבציה, וגם מפאת ההתוויה העצמית הזו - לא יוכל לבצע עבודות שירות או אפילו צו של"צ.

30.       שלישית. קבעתי לעיל כי הטעם העיקרי לאי שליחת הנאשם אל בית הסוהר נעוץ בכך שלטעמי רב הסיכון כי יהפוך לעבריין, על פני הסיכוי שלאחר כליאתו ימשיך שלא לסכן את הציבור במעשיו.

            ברי לי כי מדובר בנימוק שהוא חריג, אולי תקדימי, בוודאי נוכח עבירה חמורה שביצע נאשם זה, הלוא היא הפריצה לדירת הזולת.

            זה המקום לציין ולהדגיש, אפוא, כי בבסיס גזר דין זה לא עומד אך ורק נימוק "טהור" זה, של חשש מכך שגיא מאור יהפוך דווקא לעבריין בשל כליאתו, אלא שאל נימוק זה, גם אם דומיננטי, מצטרפות עוד נסיבות יוצאות דופן, שכוחן המצטבר הביאני עד הלום:

            א. חלוף הזמן כמובן. שבע שנים חלפו כמעט מאז ביצוע העבירה. מדובר ב"תקופה" ממש, לא סתם "פרק זמן". צאו וחישבו: היכן הייתם, מה עשיתם, בשנת 2010?

            מאליו מובן, כי חלק בלתי נפרד מגורם חלוף הזמן, הוא כמובן התוספת שבלעדיה-אין בהיבט זה, והיא כמובן העובדה שלא נפתח לנאשם ולא תיק משטרה אחד. מדובר בפרק זמן ארוך במיוחד המלמד על ריחוק מן העולם הפלילי.

            ב. ואף זאת: חלוף הזמן, כמתואר לעיל, לחלוטין אינו קשור בנאשם, ולא ניתן לומר כי לגיא מאור היתה יד או רגל בקשר לכך. כתב האישום הוגש באיחור של למעלה משנתיים (!), ועוד לפחות כשנתיים נוספות נפל התיק בין כסאותיו של בית המשפט (אצל מותב אחר, לפני פרישה, יש לומר), ובהזדמנות הראשונה, כאשר החלה שמיעת ההוכחות בתיק - הודה הנאשם ולקח אחריות על מעשיו[2]. התנהלות התביעה ובית המשפט, גם יחד, יש לה משמעות שצריכה לבוא לדי ביטוי בעת גזירת עונש.

            ג. הנאשם היה בגיר-צעיר בעת ביצוע העבירה, עבירה אותה ביצע לאחר שהתדרדר אל הרחוב, אל חברה שולית ומשפיעה לרעה, כתוצאה ממשבר גירושין קשה ומכוער שעברה המשפחה. לא בצע כסף הניעו, כך נראה, אלא רצון "להשתייך"; מחמת המשבר המשפחתי, מי שאימץ את מאור - היה הרחוב, ואורח החיים העברייני.

ד. הנאשם הוא נעדר עבר פלילי, ענין המביאנו לנימוק נוסף, כבד משקל, לעת עונש: שותפו של גיא מאור לפריצה לדירה, היה קובי אדוט, עבריין מנוער, שעל פני הדברים היה הרוח החיה במעשה, ושאף מאסר מותנה או שניים (כך סברה ההגנה משך זמן, עד שהתברר כי מדובר "רק" במאסר על תנאי יחיד) - נדון, בסופו של דבר, לעונש של של"צ.

ברור וידוע כי הנאשם השני, קובי אדוט, עבר הליך שיקום מוצלח, כזה שאפילו הביא את התביעה שלא לערער על עונשו, אולם בכל זאת: עדיין קשה להלום מצב בו עבריין שעל גבו מאסר מותנה (שהוארך) - יוענש בצו של"צ, ואילו שותפו הטירון, זה ש"נגרר" אחריו, ישלח אל בין הסורגים, מפני שאין לו הכוחות או ה"פרופיל" הרפואי המתאים לביצוע עבודות שירות או אף של"צ, והכל - בחלוף שבע שנים תמימות מביצוע העבירה.

31.       בית המשפט ער לכך שגישה לפיה החשש מהתדרדרותו של פלוני לחיי עבריינות אינו יכול, לבדו, על פי הדין, להוציאו ממתחם הענישה המתאים, וכי תפיסה זו עוד טרם קנתה אחיזה בפסיקה.

            על כן, אוסיף ואפנה לכך שבית משפט זה, מפי כבוד סגן הנשיא השופט עוזיאל כבר הכיר במצב דברים בו חלוף הזמן יכול להשפיע גם על מתחם ענישה (ראו ת"פ 10037-07-11 מדינת ישראל נ' מריו פטלביץ; פורסם המאגרים המשפטיים ביום 12.9.2013).       

הגם שמתחמה העונשי של התביעה ביחס לעבירת הפריצה לדירה מקובל עלי, ככלל, הרי שבמקרה דנא, בחלוף שבע שנים, לא פחות, מביצועה של העבירה, כאשר לא ניתן לתלות את האשם לחלוף הזמן בנאשם גיא מאור, הרי שניתן, גם אם בדוחק, לקבוע, כחריג שבחריג, רף עונשי תחתון של מאסר צופה פני עתיד.

32.       ואולם, בכל זאת, אפילו תאמר כי הפתרון דלעיל, אם בכלל, ואם בפרט - כאשר בעבירה חמורה של פריצה לדירה עסקינן, הוא מלאכותי, הרי שעדיין סבורני, כי אל נוכח החשש מדירדורו של גיא מאור אל חיים של עבריינות, הרי שתיקון 113, עם כל הכבוד, נסוג בפני תיקון עולם.

ואם בתיקון עולם עסקינן, הרי שבהחלט ייתכן כי הדין הרצוי יהפוך בקרוב לדין מצוי; למיטב הידיעה מונח זה מכבר על שולחנו של המחוקק תזכיר חוק המבקש לתקן, או "לשפץ" את תיקון 113 לחוק העונשין, הקובע, בין היתר, כך:

"... מוצע לקבוע בסעיף 40יא1 את סמכותו של בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם בהתקיים הנסיבות הייחודיות האמורות, או אחרות מסוגן, כדי למנוע עיוות דין, אם השתכנע בית המשפט כי לא מתקיים בעניינו של הנאשם שלפניו יחס הולם בין מידת אשמו וחומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו בתוך המתחם. נוסחת איזון זאת מאפשרת לבית המשפט לחרוג מהמתחם רק כדי למנוע עיוות דין, ורק מקום בו הפגיעה בנאשם כתוצאה מגזירת עונש בתוך המתחם תהיה חמורה מהראוי ולא מידתית ולפיכך שלא בקנה אחד עם עקרון ההלימה. יודגש כי השימוש בחריג נועד למקרים מיוחדים ונדירים בלבד. מתן משקל יתר, בהקשר זה, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, יחתור תחת המטרות של תיקון 113 כולו - קביעת עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה וצמצום פערי ענישה במקרים דומים.

הסעיף המוצע מנוסח בדומה לסעיפים 40ט ו-40יא, העוסקים בנסיבות שקשורות ושאינן קשורות לביצוע העבירה. הסעיף מפרט רשימה פתוחה של נסיבות בהתקיימן יהיה מוסמך בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם : (1) כאשר הפגיעה של העונש בנאשם, בשל מצבו הבריאותי החריג או גילו המתקדם, עשויה להיות קשה במיוחד; (2) כאשר כתוצאה מביצוע העבירה נגרמה לנאשם או לאדם קרוב לו פגיעה גופנית חמורה; (3) כאשר התנהגות רשויות אכיפת החוק עמדה בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; (4) אם חלף זמן ניכר במיוחד מעת ביצוע העבירה.".

(ראו: חוק העונשין (תיקון מס' )(הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה - תיקונים שונים), תשע"ו-2015).      

33.       סוף דבר אפוא, בהתחשב בכל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם גיא מאור את העונשים הבאים, אשר מחד גיסא - לא יסכנו החברה בכך שיתדרדר לעבריינות, אך מאידך גיסא - ירתיעוהו, מבלי לעבור בבית הסוהר - מביצוע עבירות נוספות, כדלקמן:

א. מאסר למשך שנה אחת, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם תוך 36 חודשים מהיום יעבור עבירה בה הורשע כאן, או כל עבירת רכוש או מרמה (זולת החזקת נכס החשוד כגנוב).

ב. מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם תוך 36 חודשים מהיום יעבור עבירת החזקת נכס החשוד כגנוב.

ג. הנאשם יפצה את המתלוננת שאל דירתה פרץ, עדת תביעה מספר 13, בסכום של 4000 ₪, שיחולק לשני תשלומים שווים, בני 2000 ₪ כל אחד, לתשלום החל מיום 15.8.17 וכלה ב- 15.9.17.

ד. הנאשם ישלם קנס בסך 500 ₪, תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן, בתודה על מאמציו, ולממונה על עבודות השירות - לידיעה בלבד.