לאחר העיון בבקשה ובתגובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אנמק בקצרה.

חוק העבירות המנהליות בא להסדיר עבירות מסוימות שאינן מסוג פשע, המפורטות בתוספת הראשונה לחוק (בעיקר עבירות רגולטוריות, מסוג אחריות קפידה), במסלול מנהלי, המאפשר לנאשם לסיים את ההליך נגדו בקנס מנהלי קצוב וידוע מראש, ללא הטבעת חותם פלילי על מעשיו (סעיף 1 (א) לחוק העבירות המנהליות - להלן: "החוק").

בצד זאת, נקבע מסלול שפיטה. מקבל הקנס רשאי לבחור בו ולבקש להישפט על העבירה המיוחסת לו (סעיף 8 (ג) לחוק). במקרה כזה, חלים הוראות 13 ו- 14 לחוק, ואז נקבע בחוק כי מי שמבקש להישפט "...יגיש עליו תובע כתב אישום, זולת אם ראה שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו" (סעיף 13 (א) סיפא לחוק).

עם הגשת כתב אישום חלות על העניין הוראות חוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ"). התובע/ת רשאי, עד לתחילת המשפט, לתקן ולשנות את כתב האישום (סעיף 91 לחסד"פ), ובלבד שהוא לא יחרוג מהמסגרת הדיונית.

משנפתח משפט פלילי כנגד המבקש להישפט על העבירה, בית המשפט דן בעניין לפי הוראות החסד"פ, ואם מצא שהנאשם אשם, גוזר הוא את עונשו לפי חוק העונשין. ההגבלה היחידה שיש על בית המשפט היא שהקנס שיטיל לא יפחת מהקנס המנהלי (סעיף 14 לחוק). המחוקק נקט בלשון "לא יפחת" כלומר הותיר לבית המשפט את שיקול הדעת ליתן עונשים לפי שיקול דעתו אך קבע קנס מינימום.

בנדוננו, כתב האישום משקף את עובדות הודעת הקנס המייחס לנאשם עבודה אסורה במקרקעין הנדונים.

כאמור, בטרם החל המשפט, התובע/ת רשאי להוסיף, לגרוע, לשנות, ולפרט את העובדות מושא הודעת הקנס בכתב האישום (ס' 85 לחסד"פ).

בנסיבות אלה לא מצאתי כי כתב האישום לקוי או פגום באופן המצדיק את ביטולו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אדר תשפ"ג, 12 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.