1

לאחר עיון בבקשה לסיוג הפסילה בכך שלא תחול על מלגזה, על נספחיה, בתגובת המדינה ובתיק בית המשפט, ובהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה.

סעיף 36א לפקודת התעבורה קובע, כי:

"הטיל בית המשפט פסילה או פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, יטיל את הפסילה כאמור לגבי נהיגה ברכב מכל סוג שהוא; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, שיפרש בפסק הדין, להורות כי הפסילה לא תחול לגבי נהיגת רכב מסויים או לגבי סוג מסויים של רכב".

לאמור, בית המשפט המטיל פסילה, רשאי להורות כי הפסילה לא תחול לגבי נהיגת רכב מסוים או לגבי סוג מסוים של רכב, בהתקיים נסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין. עולה אם כן, כי החלטה בבקשה לסיווג פסילה צריכה לבוא בפסק הדין (ר' עפ"ת (מחוזי ת"א) 47819-06-11 ליאור נמדר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(14.07.2011)).

2

על כן, מאחר ונגזר דינו של המבקש ובית המשפט סיים את מלאכתו, ומאחר ועסקינן בפסק דין אשר הפך לחלוט עוד לפני מועד הגשת הבקשה, אין מקום לשינוי רכיב מרכיבי הענישה בשלב זה.

לא מיותר לציין כי מטיעוני המבקש אף לא עולה כי חל שינוי במצבו של המבקש ואין הצדקה לאי העלאת הטיעונים כבר במסגרת הטיעונים לעונש בפני המותב שגזר את דינו של המבקש.

אף לגופו של עניין, ולאחר שבחנתי את בקשתו על רקע הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה (ר' עפ"א (חיפה) 124-08 פדידה מרדכי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו)(08.09.08)), לרבות משך תקופת הפסילה, לא מדובר בנזק מוכח כאשר כל פסילה עלולה להביא לנזק כלכלי, ואף אם בעניינו של המבקש הנזק מתעצם בהיותו נהג מלגזה, לא מצאתי כי המקרה על נסיבותיו כפי שהובא בפניי מצדיק סיוג.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א אדר תשפ"ג, 14 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.