1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 21.2.23 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגת רכב עליו נמסרה הודעת אי שימוש ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה לתקופה של שלושה חודשים בפועל ופסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים, החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         למבקש נמסרה הזמנה לדין "בשטח" ואין מחלוקת כי זומן כדין. אשר לטענת המבקש כי התייצב לדיון בטעות בתאריך 23.2.23, יומיים לאחר מועד הדיון, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         המבקש לא העלה טענות הגנה ולא צירף תצהיר ערוך כדין לתמיכה בבקשתו. עם זאת, נתתי דעתי לעיתוי הגשת הבקשה ולמהות התיק והחלטתי, לפנים משורת הדין, ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

7.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין, אך זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 500 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 3.4.23.

8.         ככל שסכום ההוצאות ישולם בהתאם למועד האמור בהחלטה כאן, יועבר התיק לעיוני ע"י המזכירות ויקבע מועד חדש להקראה.

9.         ככל שההוצאות לא ישולמו כאמור לעיל, ההחלטה על עיכוב ביצוע גזר הדין תבוטל ופסק הדין יוותר על כנו.

            המזכירות תודיע לצדדים ותפעל בהתאם.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ג, 09 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.