החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 21.12.25.

2. במסגרת הבקשה טוען המבקש, כי דין הבקשה להתקבל בשל התיישנות העבירה.

3. המבקש נשפט בהעדרו לאחר שלא התייצב לדיון ואף סנגורו לא התייצב וזאת חרף החלטתי הדוחה את בקשתו לדחיית מועד הדיון ומבהירה כי בהעדר התייצבות הסנגור והנאשם, יישפט הנאשם בהעדרו בהתאם להוראות החוק.

4. המבקש עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון ואין לו להלין אלא על עצמו.

5. בהתאם לסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב- 1982, משלא התייצב המבקש להמשך המשפט לאחר שהוזהר כי בהעדר התייצבות יישפט בהעדר, ניתן היה לשפוט אותו בהעדרו, כפי שאירע במקרה זה.

6. יצוין כי, כתב האישום בעניינו של המבקש הוגש ביום 27.9.2023 ומאז נדחה מספר פעמים לבקשת הסנגור.

7. המבקש חוזר וטוען, כי יש לבטל את פסק הדין לאור טענת התיישנות והוא מפנה להחלטה המאריכה את המועד להישפט בדו"ח נשוא בקשה זו אשר ניתנה בבית המשפט בירושלים ע"י כב' השופטת מיכל שביט ביום 3.1.2023.

8. החלטת כב' השופטת אשר ניתנה לגבי הדו"ח נשוא תיק זה, ניתנה ככל הנראה בטעות מבלי שבית המשפט שם, הבחין שמדובר בדו"ח בו נתונה הסמכות המקומית לבית המשפט בצפת.

9. על-פי סעיף 230 לחסד"פ, רשאי בית המשפט שבאזור שיפוטו נעברה העבירה, לקיים את המשפט בפניו אף אם חלף המועד להגשת הבקשה להישפט.

10. בית המשפט איננו מוסמך להורות על הארכת מועד ובוודאי שלא כזו הנתונה לסמכותו של בית משפט אחר.

11. יצוין כי, על-פי הוראות סעיף 230 לחסד"פ, משהודיע אדם על בקשתו להישפט, נתונה למאשימה תקופה בת שנה לזמנו למשפט.

12. אף אם אניח לטובת המבקש, כי החלטת בית המשפט בירושלים מאריכה את המועד להגשת בקשה להישפט, הרי שמכיוון שזו ניתנה ביום 3.1.23, הייתה בידי המאשימה האפשרות להגיש כתב אישום עד ליום 3.1.24. מכיוון שכתב האישום הוגש ביום 27.9.23, הרי שהמאשימה עמדה בסד הזמנים האמור בחוק.

13. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.