7. על פי עובדות כתב האישום בתיק השני המצורף, ביום 26.5.2023 בשעה 12:04 נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג "קיה" מ.ר. 3652633 ונסע בצומת כביש 90 וכביש 99. באותה העת נהג הנאשם ברכב כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 13.10.2008.

8. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק השלישי המצורף, ביום 24.8.2024 בשעה 03:22 נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג "קיה" מ.ר. 3652633 ונסע ברחוב חלוצי התעשייה 47 חיפה. באותה העת נהג הנאשם ברכב כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 13.10.2008.

תסקיר התאמה לבית משפט קהילתי

9. ביום 2.4.2024 הופנה עניינו של הנאשם לשירות המבחן לבקשת בא כוחו, וזאת לצורך בחינת התאמתו להליך בבית משפט קהילתי. תסקיר ההתאמה הוגש ביום 25.4.2024. מהתסקיר עלה כי הנאשם לא מתאים לשילוב בבית משפט קהילתי, וניתן יהא להפנותו לאבחון במסגרת ההליך הרגיל כדי לבחון דרכים לסייע לו.

תצמית טיעוני הצדדים לעונש

10. ב"כ המאשימה הפנתה, בין היתר, לעובדה שעסקינן בנאשם אשר הודה והורשע בארבעה כתבי אישום אשר ייחסו לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 13.10.2008. עוד טענה ב"כ המאשימה כי העבירות אשר יוחסו לנאשם הן מהעבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה, וזאת נוכח הפוטנציאל הגלום בהן לפגיעה בנאשם ובאחרים, תוך סיכון משתמשי הדרך. זאת ועוד, לטענת ב"כ המאשימה, עסקינן בנאשם אשר נטל לידו את החירות לנהוג ברכב ללא מורא מהחוק, בעזות מצח ותוך התעלמות גסה מהחלטות שיפוטיות, ועל כן יש להחמיר בעונשו ולהשית עליו עונש הרתעתי בדמות מאסר בפועל ולהימנע מהסתפקות בענישה צופה פני עתיד.

11. ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים הנוגעים, בין היתר, לשלום הציבור וביטחונו, שלטון החוק, וביקשה להדגיש כי בענייננו מידת הפגיעה בערכים אלה הינה גבוהה מאחר והנאשם נטל את ההגה לידיו שעה שרישיון הנהיגה שלו פקע לפני שנים רבות, ובעת שלא היה כשיר ומיומן לעשות כן. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה כי בעבירות בהן הורשע הנאשם קיים לא רק דופי פלילי, אלא גם דופי מוסרי וכלכלי, כיוון שנהיגת הנאשם נעדרת כל כיסוי ביטוחי, ובמקרה של תאונה, העדר הכיסוי הביטוחי יביא להפלת הנטל הכלכלי על קופת הציבור.

12. ב"כ המאשימה הדגישה כי מדובר בפקיעה ארוכת שנים - בת למעלה מ-16 שנים ומשכך יש לראות את הנאשם כמי שלא מורשה כלל לנהוג ברכב.

13. ב"כ המאשימה הפנתה לעברו התעברותי של הנאשם, והדגישה כי הנאשם צבר לחובתו 41 הרשעות קודמות, מתוכן 10 הרשעות זהות לאלה בהן הורשע בתיק זה.

14. לאור האמור, ביקשה ב"כ המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 9 חודשי מאסר ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל לתקופה של 5 עד 8 שנים, בצד רכיבי ענישה נלווים בדמות מאסר מותנה, פסילה על תנאי, התחייבות וקנס כספי משמעותי;ב"כ המאשימה ביקשה למקם את הנאשם ברף הבינוני של המתחם, בטענה כי הנאשם הינו עבריין סדרתי, "פצצה מתקתקת", אשר שב ומבצע את אותה עבירה ואינו מפיק לקחים מהענישה אשר הושתה עליו; כן ביקשה לתת עדיפות לאינטרס הציבורי ולהשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומרתיע שלא יפחת מ-12 חודשים, פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת מ-5 שנים, לצד פסילה על תנאי מרתיעה, קנס משמעותי והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.

15. לעניין קביעת מתחם הענישה ההולם, הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה התומכת בטיעוניה. אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בפסיקה האמורה, אינני סבורה כי ניתן להקיש ממנה למקרה בו עסקינן; ובמה דברים אמורים, חלק מפסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, מתייחסים מקרים של נהיגה בזמן פסילה ופקיעה ארוכת שנים (ראה עפ"ת (ב"ש) 21538-08-19 מדינת ישראל נגד ג'ניים (20.1.2020)), בעוד בעניינו מדובר בתיקי פקיעה ארוכי שנים בלבד, בחלק אחר של התיקים ישנה התייחסות לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, קלות ראש ונהיגה בשכרות (ראה עפ"ת (ב"ש) 1647-08-20 מדינת ישראל נ' אבו בנייה (23.9.2020)).

16. ב"כ הנאשם במסגרת טיעוניו לעונש, הדגיש בין היתר, כי כל התיקים שצירף הנאשם קשורים לעבירת "מקור" אחת - רישיון נהיגה שפקע זה מכבר. ב"כ הנאשם ביקש לציין כי אילו הכנסת הייתה מאשרת את הצעת חוק ההוצאה לפועל אשר ביטל את ההגבלות שהוטלו על חייבים לעניין רישיון נהיגה לפני שנת 2016 הרי שהנאשם כלל לא היה נקלע למצב בו רישיונו פוקע שכן מקור הפקיעה היה טמון בחובות אשר צבר.

17. עוד טען ב"כ הנאשם כי קבלת עמדת המאשימה תכניס את הנאשם ל"מעגל שוטה", שכן פסילת רישיונו לתקופה ארוכה תמנע ממנו את חידושו, כאשר המאשימה מתנה את ההקלה בענישה בחידוש הרישיון.

18. ב"כ הנאשם טען כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה תואמת את המקרה בו עסקינן, וכי קשה להלום את עמדת המאשימה לפיה אדם שרישיונו פקע ל-16 שנים רואים בו כמי שאינו מורשה לנהיגה, כאשר בהתאם למצב הקיים כיום כל אזרח מחדש את רישיונו לתקופה של עשרות שנים. לדידו, אין שוני בין ההכשרה של מי שחידש את רישיונו לעשרות שנים, לבין מי שלא חודש רישיונו עקב המצב המשפטי ששרר קודם לתיקון החוק.

19. ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט יתחשב בנסיבות אשר הביאו את הנאשם לבצע את העבירה כחלק מנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהתאם להוראת סעיף 40ט.(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977;וליתר דיוק טען כי המקור לביצוע העבירה טמון היה ברצון הנאשם לפרנס את בני משפחתו על רקע חובות להוצאה לפועל.

20. לטענת ב"כ הנאשם, חרטת הנאשם שהושמעה באולם בית המשפט הייתה כנה - הנאשם הביע רצון לשקם את חייו, וכיום הוא נשוי ואב לתינוק.

21. סיכומו של דבר ביקש ב"כ הנאשם להשית על הנאשם ענישה צופה פני עתיד לצד פסילה שאורכה לא יעלה על 3 חודשים.

22. לאחר שבית המשפט העמיד את הנאשם על זכותו לומר את המילה האחרונה, ביקש הנאשם לומר כיהוא הסתבך בחובות בהוצאה לפועל, הוא טכנאי ונאלץ במסגרת עבודתו לנהוג כדי לפרנס את משפחתו.

23. לשאלת ביהמ"ש מדוע הנאשם לא מחדש את רישיונו, השיב בא כוחו כי הדבר נבע מההליך המשפטי הפתוח והחובה המוטלת על הנאשם לעבור הליך מול המכון הרפואי.

דיון והכרעה

24. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

25. בהתאם לתיקון זה, על בית המשפט לקיים בחינה תלת-שלבית לצורך גזירת העונש:

בשלב הראשון, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. עסקינן במתחם נורמטיבי-אובייקטיבי. לשם כך על בית המשפט להתחשב בארבעה שיקולים:

(1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה;

(2) מידת הפגיעה בערך זה;

(3) מדיניות הענישה הנהוגה;

(4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין.

בשלב השני על בית המשפט לבחון קיומם של שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע בשלב הראשון; כאשר לקולא ניתן יהא לסטות לאור קיומו של פוטנציאל שיקום מיוחד, ולחומרא ניתן יהא לסטות מתוך רצון להגן על הציבור. ככל שלא מצא בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור, יעבור בית המשפט לבחינת השלב השלישי.

בשלב השלישי, יהא על בית המשפט לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שנקבע. במסגרת שלב זה נדרש בית המשפט לשקול נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, כמו גם נסיבות אחרות ככל שמצא שהן רלוונטיות (סעיפים 40ג(ב) ו- 40יב לחוק העונשין.

(לעניין הבחינה התלת שלבית ראה ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (18.7.2013)).

א. קביעת מתחם העונש ההולם

הערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהן

26. נקבע לא אחת כי העבירה של נהיגה לאחר שרישיון הנהיגה פקע הינה עבירה חמורה כאשר חומרת העבירה נגזרת מאורך תקופת הפקיעה - ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, כך ייטה בית המשפט לראות בנאשם כמי שלא מורשה כלל לנהוג.

בענייננו, הפגיעה הינה לא רק בשלטון החוק, אלא התקיימה סכנה ממשית למשתמשי הדרך וזאת לאור העדר כיסוי ביטוחי וגלגול הנטל לפיצוי הנפגעים לכלל הציבור; בשים לב לאורך תקופת הפקיעה, הרי שהפגיעה בערך המוגן הנוגע לשלטון החוק הינה גבוהה.

27. לעניין חומרת העבירה של נהיגה בזמן פקיעת רישיון נהיגה, נקבע ברע"פ 2423/12 כהן נ' מדינת ישראל (7.5.2012)כי "המבקש עשה דין לעצמו, תוך זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש, כאשר בחר לנהוג ברכבו, במשך תקופה ארוכה, ללא רשיון נהיגה בתוקף."

28. בשים לב לאורך תקופת הפקיעה וריבוי המקרים, הנני קובעת כי רמת הפגיעה בערכים המוגנים הינה משמעותית מאד.

מדיניות הענישה הנוהגת

29. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי מנעד הענישה הוא רחב ובמקרים דומים כאשר מדובר בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נקבע כי העונש הראוי הינו מאסר על תנאי עד מאסר בפועל, כן פסילה בפועל, כאשר משך תקופת הפסילה ייקבע על פי עבר תעבורתי, ותק הנהיגה ומשך התקופה בה לא החזיק הנאשם רישיון נהיגה תקף. עוד נקבע כי ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר כך גם הפסילה בפועל תהא ארוכה יותר. ראו למשל:

· רע"פ 325/22 סוליקו נ' מדינת ישראל (18.1.2022) נדונה בקשת רשות ערעור לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור של המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בחידוש רישיון נהיגה כדי למחוק את "חטאי העבר", וכי העונש שהוטל על המערער - 3 חודשי פסילה תוך הפעלה בחופף של 3 חודשי פסילה מותנית, 3 חודשי פסילה על תנאי וקנס 1,500 ₪ - אינו חמור כלל, וכי בית משפט השלום נהג במערער ב"קולה יתרה". באותו עניין רישיון הנהיגה של המערער פקע תקופה של 12 שנה כאשר למערער היו הרשעות בגין עבירות דומות, המחדל הוסר. כב' השופט אלרון קבע כי בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבה של "הסרת הפגם" ככל נסיבה אחרת, וכי אין היא בבחינת "אחת ויחידה". בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור תוך שציין כי ספק אם היה מקום לחפוף את עונשי הפסילה ולהקל על ידי כך הקלה נוספת בעונשו של המערער. בית המשפט העליון קבע כי גזר הדין היה מקל למדי.

· עפ"ת (מחוזי ירושלים) 51874-07-24 חביב נ' מדינת ישראל (19.9.2024) נדון עניינו של מערער אשר הורשע בשני כתבי אישום המייחסים לו עבירה של נהיגה לאחר שרישיון הנהיגה פקע. על המערער הוטל מאסר מותנה, פסילה בת 9 חודשים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה וזאת בהתאם להסדר טיעון אשר גובש בין הצדדים. בקשת המערער לביטול פסק הדין בטענה לעיוות דין על רקע טעות משפטית נדחתה, תוך שנקבע כי לא נגרם כל עיוות דין למערער. בית המשפט קבע כי נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף אינה מהווה עבירה טכנית, אם כי ההפך הוא נכון, שכן ככל שהפקיעה הינה ארוכה יותר, הולך מעשה העבירה ודומה יותר לעבירה של נהיגה ללא רישיון (לא מורשה).

· עפ"ת (מחוזי חיפה) 12215-04-24 שרר נ' מדינת ישראל (9.7.2024) נדון עניינו של מערער אשר נהג כאשר רישיונו פקע 24 שנים; בית המשפט העמיד את הפסילה על 3 חודשים בלבד חלף 10 חודשים אשר הוטלו עליו על ידי בית משפט קמא תוך שהדגיש כי עסקינן במערער אשר התגורר בחו"ל מרבית חייו.

· עפ"ת (חיפה) 15343-04-23 אגבאריה נ' מדינת ישראל (9.6.2023)אישר בית המשפט המחוזי עונש של 11.5 חודשי פסילה בפועל (הופעלו 3 חודשי פסילה מותנית), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס על סך 2,000 ₪, אשר הושתו על מערער אשר הורשע בעבירה של נהיגה לאחר שרישיונו פקע לפני 21 שנה (הנאשם צירף שני תיקים). יצוין כבר עתה כי המאשימה לא עתרה למאסר בפועל. לחובת המערער היה עבר תעבורתי אשר כלל 16 הרשעות קודמות לרבות בגין עבירות דומות וזאת מאז מועד פקיעת רישיונו. בית המשפט המחוזי אישר את קביעת בית המשפט השלום לפיה הוכח יסוד נפשי של מחשבה פלילית ועל כן ניתן להטיל עונש מאסר מותנה, ואימץ את הקביעה לפיה "ריפוי הפגם" אינה חזות הכל. עוד הוסיף בית המשפט כי עברו התעבורתי הכבד של המערער יכל להצדיק ענישה מחמירה בהרבה.

נסיבות הקשורות לביצוע העבירה

30. בהתאם להוראת סעיף 40ט לחוק העונשין, בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה, יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה אשר נמנו באותו סעיף. במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה והנזק שנגרם, הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה בצד מידת השליטה של הנאשם על מעשיו.

31. הנזק שהיה צפוי להיגרם מהעבירה בה הורשע הנאשם הינו משמעותי שכן במידה והנאשם היה חלילה מעורב בתאונת דרכים, אזי תאונה זו הייתה נעדרת כל כיסוי ביטוחי דבר אשר היה מביא לגלגול הנזקים הכספיים לקופה הציבורית.

32. הנזק שנגרם מביצוע העבירה נוגע לפגיעה בשלטון החוק, יחד עם זאת לא נגרמו פגיעות בנפש או ברכוש.

33. בכל הנוגע לסיבות אשר הביאו את הנאשם לביצוע העבירה, הרי שנטען על ידי ב"כ הנאשם כי רישיונו של הנאשם הוגבללאחר שצבר חובות כאשר מנגד הנאשם ביקש לפרנס את בני משפחתו.

34. לנאשם הייתה שליטה מלאה על מעשיו, הנאשם בחר לנהוג ברכב פעם אחר פעם חרף ידיעתו כי רישיונו פקע לפני 16 שנים - הנאשם יכל בנקל להימנע מביצוע העבירה. אין המדובר באירוע מקרי אליו נקלע הנאשם, אם כי בהתנהגות מתוכננת מראש כאשר הנאשם ציין במסגרת זכותו לומר את המילה האחרונה, כאמור לעיל, כי העבירות בוצעו כיוון שביקש לנסוע לעבודה לצורך פרנסה.

מתחם העונש ההולם

35. סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, קובע כי מקום שהורשע נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, אולם לבית המשפט נתונה הסמכות להשית עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים. לדידי, לא ניתן לראות בארבעת כתבי האישום בהם הורשע הנאשם כאירוע אחד וזאת בשים לב למבחני העזר אשר נקבעו בהלכת ג'אבר לרבות מבחן ה"קשר ההדוק" בין האירועים ובשים לב לפער הזמנים הניכר בין מועד ביצוע העבירות; כך אירוע אחד התרחש בחודש אפריל 2022, אירוע שני בחודש מאי 2023, אירוע שלישי בחודש אוקטובר 2023, אירוע רביעי התרחש בחודש אוגוסט 2024. העובדה כי הנאשם ביצע את אותה עבירה אינה מלמדת בהכרח על כך כי עסקינן באירוע אחד וכאמור מבחני העזר אף הם אינם מלמדים כי מדובר על "אירוע אחד"; על כן, אני קובעת כי עסקינן באירועים נפרדים המחייבים קביעת מתחמים נפרדים בגין כל אירוע (להרחבה ראה לענין זה ע"פ 1261-15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל (3.9.2015) וכן ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)).

אדגיש בהקשר הזה כי הן המאשימה והן ההגנה לא התייחסו לנקודה זו.

36. בשים לב לעיקרון ההלימה, לחומרת העבירות, נסיבות ביצוע העבירות ולאחר שלקחתי בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו, בחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת ונתתי את דעתי לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין כל אירוע ואירוע הינו כדלקמן: פסילה בפועל הנעה בין 3 חודשים ועד ל -24 חודשים, מאסר על תנאי עד מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

37. יודגש כי הגם שקבעתי מתחם נפרד לכל אירוע, אני רואה לנכון להשית על הנאשם עונש כולל לכל האירועים, שכן לדידי יש בגזירת עונש נפרד לכל אירוע וסכימת העונשים יחדיו, מעשה מלאכותי אשר אין בכוחו לשקף את סיפור המעשה כהוויתו.

ב. האם יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם

38. לא מצאתי מקום לסטות ממתחם העונש לקולא בשל שיקולי שיקום או לחומרא בשל שיקולי הגנה על האינטרס הציבורי.

בעניין זה אדגיש כי שני הצדדים לא הצביעו על נסיבות המצדיקות סטייה לקולא או לחומרא ומשכך אינני רואה מקום להרחיב את הדיון בעניין.

ג. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

39. בהתאם להוראת סעיף 40ג לחוק העונשין, בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לפגיעה של העונש בנאשם לרבות בשל גילו וכן בבני משפחתו; נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו ומאמציו לחזור למוטב; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; עברו הפלילי של הנאשם או העדרו.

40. כיום הנאשם בן 43, נשוי ואב לתינוק. לא יכול להיות ספק כי שלילת רישיון הנהיגה של הנאשם כעת והשתת עונש של מאסר בפועל אף בדמות של עבודות שירות תהא בה כדי לפגוע בצורה משמועתית בנאשם אשר מתמודד עם נסיבות חיים מורכבות. זאת ועוד, הנאשם הוא אב לתינוק אשר מפרנס את משפחתו, וברי כי השתת ענישה בדמות מאסר תגדע את פרנסת המשפחה ותפגע בה אנושות.

41. הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו, חסך זמן שיפוטי יקר ואף צירף 3 תיקים נוספים. כחלק ממאמציו לחזור למוטב הוא מצוי כיום בתהליך של חידוש רישיונו, אולם לטענתו אין באפשרותו לחדש את רישיונו מאחר וההליך הנוכחי עדיין פתוח והוא אמור לעבור בדיקות במכון רפואי.

42. מאז ביצוע העבירה האחרונה (העבירה מהתיק המצורף השלישי), חלף פרק זמן מעל לשנה. דומה כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו, ולראיה לא נפתחו נגדו תיקים נוספים.

43. אין לחובת הנאשם הרשעות פליליות, אם כי יש לחובתו הרשעות רבות מתחום התעבורה. הנאשם נוהג משנת 2001, צבר לחובתו 41 הרשעות קודמות, ביניהן 10 הרשעות דומות בגין פקיעת רישיון נהיגה. לחובת הנאשם גם עבירות חמורות מסוג נהיגה בזמן פסילה אם כי ראוי לציין כי ההרשעה האחרונה בגין עבירה דומה של נהיגה בזמן שרישיון הנהיגה פקע למעלה מ-12 חודשים לצד עבירת נהיגה בזמן פסילה, הינה משנת 2017. בגין הרשעה זו הושתו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה בן 7 חודשים למשך 3 שנים, לצד פסילת רישיון ל-72 חודשים, הטלת פסילה על תנאי בת 10 חודשים למשך 3 שנים, והפעלת התחייבות על סך 4,000 ₪.

מהו היחס ההולם בין חומרת מעשי העבירה ונסיבותיה ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש אותו יש להטיל על הנאשם?

44. נאמר כי מלאכת גזירת הדין היא בין הקשות ליושב בדין, ואכן כך הם הדברים. בפני השופט היושב בדין ניצבת הדילמה הקשה: שיקום או ענישה? שני השיקולים נאבקים על הבכורה ועל בית המשפט לאזן נכונה בין שיקולים אלה, בל יקל מדי וישדר מסר שגוי לציבור, בל יחמיר מדי ויפגע בסיכויי שיקומו של הנאשם.

זאת ועוד,בבוא בית המשפט לגזור דינו של נאשם ולשקלל את השיקולים לחומרה בצד השיקולים לקולא, יש ליתן את הדעת לכך, ששיטת המשפט במדינתנו דוגלת בתורת הענישה האינדיווידואלית לפיה נבחן כל מקרה על פי נסיבותיו ועל פי נסיבותיו האישיות של הנאשם; יפים בעניין זה דבריו של בית המשפט העליון ע"פ 433/89 אטיאס ג'ורג נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4), 170 ,עמ' 174-175 לפיהם:

"זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנמוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים".

45. בעוד ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם, בין היתר, ענישה בדמות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח שלא יפחת מ-12 חודשים, בצד פסילה שלא תפחת מחמש שנים, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בהטלת פסילה שאורכה לא יעלה על 3 חודשים, לצד ענישה צופה פני עתיד.

46. לנאשם וותק נהיגה משמעותי, אולם לצד וותק זה, צבר הנאשם מספר די גדול של הרשעות קודמות - 41 במספר; עיון בגיליון ההרשעות הקודמות מלמד כי הנאשם לא נרתע מאימת הדין, ונהג פעם אחר פעם לאחר שרישיונו פקע ואף לאחר שרישיונו נפסל ולא היה בעונשים אשר הוטלו עליו כדי להניא אותו מלשוב ולבצע אותן עבירות ולראייה ביצע 4 עבירות של נהיגה לאחר שרישיונו פקע בין השנים 2022 ועד 2024.

47. זאת ועוד, נהיגה לאחר שרישיון הנהיגה פוקע הינה עבירה חמורה ואין היא כלל וכלל עבירה טכנית; עבירה לאחר שרישיון הנהיגה פקע מעל ל- 14 שנה (נכון למועד ביצוע העבירה הראשונה בשנת 2022) הינה עבירה בעלת דרגת חומרה גבוהה יותר שכן על פי ההלכה, ודומה עניינו של הנאשם לנהג אשר אינו מורשה כלל לנהוג. חומרה יתירה יש גם לעובדה כי עד לכתיבת שורות אלה, לא עלה בידי הנאשם לחדש את רישיונו כך שהסיכון להישנות מעשי העבירה שריר וקיים.

48. בצד האמור לעיל, יש גם לתת את הדעת לעובדה כי הרקע לביצוע העבירות היה כלכלי גרידא, שכן הנאשם ביקש לפרנס את עצמו ובני משפחתו ולפרוע את חובותיו, ולא בוצעו על ידו עבירות נלוות כלשהן.

49. בהקשר זה ראוי לציין כי בסופו של יום ראה המחוקק לנכון לבטל את המגבלה על חידוש רישיון הנהיגה לאנשים הנמצאים בהליכי חדלות פירעון, ובכך נסללה דרכם של נהגים כדוגמת הנאשם, לקבל רישיון נהיגה תקף; סבורני, כי מקום שהמחוקק עצמו סבר כי מדובר בהסדר חוקי אשר ראוי שיחלוף מהעולם, הדבר אמור בהכרח להשליך על רמת הענישה. לא יכול להיות ספק כי אילו חידושי החקיקה האמורים היו בתוקף במועד ביצוע העבירה, העבירה כלל לא הייתה באה לעולם.

50. אני רואה לנכון להרחיב את הדיון בנקודה זו ולציין כי ביום 07.02.2022 אישרה מליאת הכנסת את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 59) (ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"ב- 2021 (להלן: "הצעת החוק"). מטרת הצעת החוק הייתה ביטול הסמכות להגביל ולשלול את רישיון הנהיגה של חייבים בהליכי הוצאה לפועל; מאחר וטרם התיקון, נוצר מצב אבסורדי שבו נשלל מהחייבים רישיון הנהיגה עד להסדרת חובותיהם, כאשר באותה נשימה לא עלה בידי החייבים לפרוע את חובותיהם כיוון שהיו זקוקים לרישיון הנהיגה שלהם לשם כך.

51. בנוסף, בהתאם לדברי ההסבר בהצעת החוק, הגבלת רישיון נהיגה היוותה הגבלה משמעותית על חופש התנועה של החייב וזאת כאשר ממילא קיים חוסר וודאות בנוגע ליעילות ההגבלה; וכך כך נכתב בהצעת החוק:

"ביטול הסמכות להטיל הגבלת רישיון נהיגה לפי החוקים האמורים מוצע בשל כך שמדובר בהגבלה משמעותית על חופש התנועה של החייב ועל ההתנהלות היום-יומית שלו, ומשום שיש ספק בדבר תרומתה של ההגבלה לגביית החוב. לעניין זה יצוין כי כלי גבייה מסוג זה אינו קיים במרבית מדינות המערב".

52. עינינו רואות כי המחוקק ביקש, כאמור לעיל, לתקן את העוול שנגרם לציבור הנהגים החייבים באמצעות ביטולה של הסמכות להגביל או לשלול את רישיונות החייבים, והכל מתוך הבנה כי המדובר בהגבלה משמעותית על חופש התנועה מקום שהדבר אינו משרת את תכלית החוק בדבר פירעון חובות החייבים.

53. בשקלול כל האמור לעיל, ותוך שנתתי את דעתי לאיזון הראוי בין שיקולי הענישה לבין שיקולי שיקום; סבורני כי הענישה הראויה במקרה דנן הינה הסתפקות במאסר בפועל לתקופה מתונה אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, כאשר זהו לידידי האיזון הראוי בין השיקולים הנאבקים על הבכורה, שכן השתת ענישה בדמות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח תחמיר החמרה לא מידתית ולא ראויה עם הנאשם ותסיט אותו מהמשעול השיקומי, מאידך הסתפקות במאסר מותנה בצד רכיבי ענישה צופי פני עתיד תעביר מסר שגוי הן לנאשם והן לכלל הציבור ותביא ללא ספק להחטאת מטרות הענישה; בצד האמור, ונוכח השתת מאסר בדרך של עבודות שירות, השתת פסילה לתקופה מתונה תהווה נקודת איזון ראויה שכן היא תותיר לנאשם אור בקצה המנהרה ותאפשר לו לחזור לקבל לידיו בבוא היום רישיון נהיגה על מנת שיוכל להשתלב בחברה בצורה מיטבית ולנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי; בהקשר זה ראה עפ"ת 14575-03-25 (מחוזי ירושלים) דגני נ' מדינת ישראל (11.5.2025) שם נקבע כי ראוי למקד את הענישה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון ברכיב המאסר בפועל, שכן מקום שנאשם לא נרתע מעונשים קודמים, ראוי להשית עליו עונש מאסר משמעותי בפועל, אולם בנסיבות בהם נאשם פועל לחדש את רישיונו, הרי שעונש פסילה ארוך יפעל בניגוד למטרות הענישה, וימנע מהנאשם את חידוש רישיונו והשיקום המצופה ממנו כדי לנהוג כאחד האדם, דבר שאין לו הצדקה.

54. טרם אחתום את החלטתי אני רואה לנכון להתייחס לעתירת המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

הנאשם הורשע בעבירה הדורשת יסוד נפשי של אחריות קפידה. על מנת שניתן יהא להשית עליו מאסר בפועל או מאסר על תנאי, ישנו צורך להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית. הן התביעה והן ההגנה לא התייחסו לנקודה זו.

סעיף 22(ג) לחוק העונשין קובע כי "לעניין אחריות לפי סעיף זה, לא ידון אדם למאסר, אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות". לצורך הטלת מאסר בגין עבירה לפי הוראת סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, אין צורך להוכיח קיומו של יסוד נפשי של כוונה ו/או מודעות, ודי להוכיח רשלנות ו/או אדישות ו/או מחשבה פלילית אף אם היא ממוקמת ברף הנמוך ביותר.

לגבי רמת ההוכחה הדרושה, נפסק על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 4504/16 שריף אבו ראס נ' מדינת ישראל כי:

"אין לפרש את סעיף 22(ג) לחוק העונשין, ,ככזה המחייב, הבאת ראיות לעניין היסוד הנפשי,בכל מצב, על מנת להטיל עונש של מאסר. בנסיבות מסוימות ניתן להספק בהודאות הנאשם כדי לבסס יסוד נפשי"

בהמשך נקבע כי:

"בענייננו, ניתן ללמוד על היסוד הנפשי של המבקש הן מהודאתו בכתב האישום בו מצוין כי הוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף מזה כ-14 שנים, הן מהעובדה שהמבקש הורשע פעמים רבות בנהיגה ללא רישיון, והן מדבריו במסגרת הטיעונים לעונש, במסגרתם ציין כי: "הפסילה שיש לי היא בגלל קנסות שהיו לי".

בענייננו, ניתן ללמוד על היסוד הנפשי של הנאשם מהודאתו בכתבי האישום בהם צוין מפורשות כי הוא נהג ללא רישיון נהיגה תקף משנת 2008.

סוף דבר

55. לאור על האמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

· אני דנה את הנאשם ל - 8 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודת שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 9.9.2025 וזאת במועצה מקומית ביר אלמכסור. על הנאשם להתייצב ביום 4.12.2025 בשעה 08:00 ביחידת ברקאי.

מובהר לנאשם כי ימי עבודות השירות הינן חמישה ימים בשבוע, 8.5 שעות יומיות.

מובהר לנאשם המדובר בתנאי עבודה קפדניים וכל הפרה בעבודות השירות עלולה להביא להפסקה מנהלית של עבודות השירות ולריצוי יתרת תקופת המאסר מאחורי סורג ובריח.

· אני דנה את הנאשם ל - 8 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל על עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ו/או עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

· הנני פוסלת את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים.

הפסילה הינה במצטבר לכל פסילה אחרת.

לאור הצהרת הנאשם, לפיה אינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף, המזכירות תוציא לנאשם אישור הפקדה בהתאם ללא צורך בהפקדת תצהיר ו/או רישיון נהיגה.

56. הנני פוסלת את הנאשם מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על אחת או יותר מן העבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

57. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

ככל ובתיק קיים פיקדון, הפיקדון יושב לידי הנאשם, בכפוף לכל דין. מובהר לנאשם כי עליו לגשת למזכירות בית המשפט לצורך עדכון פרטי חשבון לשם ביצוע ההחזר.

יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מיום מתן גזר הדין וזאת באחת מהדרכים הבאות:

- בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il(ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות".

- מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) - בטלפון 35592* או בטלפון ***-******* (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

- במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

· אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 6,000 ₪ להימנע מלבצע אחת העבירות בה הורשע בתיק זה תוך שלוש שנים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ו, 01 דצמבר 2025, במעמד הנוכחים.