1.  לפני בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו ביום 8.7.25.

2.  נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 18.12.23 של נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה, בניגוד לתנאים שפורטו בהודעת האי שימוש, בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

3.  ביום 5.2.25 התקיימה ישיבת הקראה, אליה המבקש לא התייצב ולא התייצב סנגור מטעמו, זאת על אף שזומן כדין, כעולה מאישור המסירה שצורף. בהתאם, המבקש הורשע ונגזר עונשו לפי סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב - 1982.

4.  המבקש מיאן להשלים עם פסק הדין וביום 24.2.25, בוטל פסק הדין לבקשתו. בהתאם, ביום 6.5.25 התקיימה ישיבת הקראה, אשר לבסוף נדחתה לבקשת המבקש, לצורך התייעצות עם עורך דין ומתן תשובה לכתב האישום. באותו דיון אישר ב"כ המאשימה כי המחדל הוסר.

5.  לאחר שהדיון נדחה עקב מצב החירום, התקיימה ישיבת ההקראה נוספת, ביום 8.7.25, אליה לא התייצב המבקש ולא התייצב סנגור מטעמו. באותו יום, הגיש המבקש בקשה לדחות את מועד הדיון לצורך קבלת ייצוג, אולם בקשה זו נדחתה מהנימוקים שפורטו בהחלטה שניתנה בדיון עצמו.

6.  בהעדר התייצבות מטעם הנאשם, הורשע בעובדות כתב האישום ודינו נגזר.

7.  ביום 28.8.25 הוגשה הבקשה דנן, בה טען המבקש כי אי התייצבותו למשפט לא נבעה מרשלנותו או זלזולו, אלא בשל רשלנות עורך דינו הקודם שהטעה אותו כי הדיון נדחה. המבקש טען כי שכר את שירותיו של עו"ד ח'ואלד מונעם, אשר עובר למועד הדיון מיום 8.7.25, מסר לו כי הגיש בקשה לדחיית הדיון ואין צורך שיגיע לבית המשפט. לטענתו, היה סבור כי משפטו עדיין מתנהל ורק כשנעצר באופן אקראי על ידי שוטר תנועה, התברר לו כי בית המשפט דחה את הבקשה לדחייה וגזר דינו בהיעדרו וכי הינו פסול. המבקש טען כי נערך למשפטו והצטייד במסמכים המעידים על מצבו הכלכלי והמשפחתי כדי שבית המשפט יקל בעונשו וימנע מפסילתו, אך נפל קורבן להתנהלות עוה"ד ח'ואלד מונעם אשר לא מילא חובת הנאמנות כלפיו ולא טרח להודיע לו על דחיית הבקשה וגזר הדין שניתן בהיעדרו ובכך, גרם לו לנהוג ברכב בזמן פסילה ולסיכונים הכרוכים בכך. עוד טען המבקש, כי פסילת רישיונו גרמה לו לנזק כלכלי ונפשי בלתי הפיך, שעה שעובד כנהג הסעות ורישיונו משמש אותו כמקור פרנסתו היחידי לו ולבני משפחתו ברוכת הילדים. בנוסף פסילת רישיונו גרמה לסיכון חיי אמו, אשר מצבה הרפואי רעוע והוא מלווה אותה לבדיקות הרפואיות ולבתי חולים כמעט על בסיס יום יומי. המבקש סבור כי בית המשפט שגה בכך שגזר את דינו בהיעדרו, מבלי לוודא כי המבקש מודע לדיון, במיוחד כאשר גם בא כוחו לא התייצב לדיון והוגשה בקשת דחייה מטעמו. לאור האמור, מבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ולקבוע מועד נוסף לדיון הקראה ולאפשר למבקש לפרוס את טענותיו באמצעות בא כוחו הנוכחי.

8.  תגובת המשיבה הוגשה ביום 1.9.25, אך היא לא התייחסה לבקשה דנן, בהתאם להחלטתי מאותו היום.

9.  לאחר שעיינתי בהתנהלות המבקש עד כה וטענותיו, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

10.  בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני התנאים החלופיים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, ניתן ביום 28.11.2013). בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, הבקשה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

11.  לעניין זה ראו גם רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

12.  המבקש היה מודע להליכים המתנהלים כנגדו. לאחר שבוטל פסק הדין כנגדו, התייצב לדיון ובנוכחותו נקבע דיון נוסף. דיון זה נדחה למועד אחר, עקב מצב החירום, אולם חזקה כי המבקש ידע על מועד זה, כאשר הוא מאשר כי מינה עו"ד מטעמו, שהגיש בקשה לדחות את מועד הדיון. הלכה ידועה היא כי רשלנותו של עו"ד אינה מהווה עילה לביטול פסק דין. למבקש אחריות לוודא האם ניתנה החלטה בנוגע לדחיית מועד הדיון והוא לא עמד באחריות זו.

13.  ניתן לבטל פסק דין הניתן בהיעדרו של נאשם גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.4.2018)). ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [נבו] (6.9.2017); רע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015); רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל [נבו] מיום 27.5.2018). "טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו". ..."על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה." (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (נבו 25.3.2018)).

14.  במקרה לפניי, יש מקום להדגיש כי המבקש אינו כופר בביצוע העבירה , אלא למעשה לעניין עונש הפסילה. גם בדיון בו הופיע בפני ביום 6.5.25, אישר למעשה את עובדות כתב האישום וטען כי ניתנה ארכה בחוק, מבלי שהדבר נתמך בהפניה לדבר חוק כלשהו. בנסיבות אלו, ומשלא ייגרם למבקש עיוות דין, גם מסיבה זו אין מקום לביטול פסק הדין.

15.  העונש שנגזר על הנאשם הינו העונש הקבוע בחוק, במסגרת פסילת המינימום החלה לגבי סעיף החוק נשוא כתב האישום. אין בנסיבות שצוינו על ידי המבקש כדי להוות חשש לעיוות דין. על המבקש היה לשקול את נסיבותיו האישיות הוא, קודם לנהיגתו בניגוד לחוק. בטיחות משתמשי הדרך קודמת למצבו האישי של המבקש וכן לפרנסתו והרי שאין בנסיבותיו האישיות כדי לגבור את האינטרס הציבורי והתכלית שבפסילה וכפי שנקבע בעניין זה "יובהר כי הנסיבות האישיות והכלכליות אינן מהווה טענות הגנה ולכל בקשה חוזרת שתוגש, יש לפרט את טענות הגנתו של המבקש מפני כתב האישום כולל צירוף הדו"ח המקורי, שנמסר למבקש ביד." וראו לעניין זה רע"פ 5755/13 עולה עודה נ' מדינת ישראל (נבו 13.11.2013) "ככלל, אין די בהכבדה הכלכלית הנלווית לעונש הפסילה, בכדי להקים עילה למתן רשות ערעור, משיקולי צדק. זאת בעיקר, כאשר הטענה בדבר קיומם של קשיים כלכליים הועלתה על-ידי המבקש, כלאחר יד, ומבלי שהוצגו נתונים אשר יאפשרו לבחון אותה לעומקה."

16.  אין בבקשה כל נימוק לחרוג מעונש המינימום הקבוע בחוק, כך שגם העונש שנגזר על המבקש הינו סביר.

17.  הבקשה כאמור, נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשפ"ה, 16 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.