1. האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון?

המבקש טען לא ידע אודות מועד הדיון וכי אישור המסירה הקיים בתיק בית המשפט לקוי והחתימה המתנוססת על גביו אינה שלו. אין ביכולתי לקבל את טענות המבקש כמצדיקות את אי התייצבותו לדיון שכן ביום 10.3.2025 כפר המבקש במיוחס לו ונקבע מועד לשמיעת ראיות הצדדים ליום 2.12.2025, ביום 27.11.2025 ניתנה החלטה הדוחה את מועד הדיון ליום 22.12.2025 בשל אילוצי בית משפט. מקום שהמבקש ידע אודות מועד הדיון ביום 2.12.2025, ומקום שדיון זה כלל לא התקיים, מצופה היה ממנו לברר למתי נדחה הדיון ולא לשבת בחיבוק ידיים. הייתי נכונה לקבל את טענות המבקש בדבר אי ידיעתו אודות מועד הדיון אילו מועד הדיון הוקדם, אולם מקום שנדחה, והדיון לא התקיים כלל במועדו, האם אין זה מתבקש לברר למתי נדחה הדיון?!

בנסיבות, ומקום שקיים אישור מסירה, והמבקש לא ערך כל מאמץ לברר מהו מועד הדיון העתידי, ומקום שבנקל ניתן היה לברר זאת, טענת המבקש בדבר אי זימונו נדחית. אציין כי בשים לב לאור האמור, אינני רואה לנכון כלל לדון בטענות המבקש לגבי הליקויים באישור המסירה.

אוסיף ואומר כי הטענה בדבר אי קבלת זימון לדיון הינה טענה שזורה, ואף שזורה מדי, בפי נאשמים אשר לא טרחו להתייצב לדיונים בעניינם ונשפטו בהעדרם. טענה זו נשמעת חדשות לבקרים באולמות בתי המשפט ועל מנת לקבלה יש לבסס אותה כדבעי; טענת אי קבלת זימון אשר נטענת כלאחר יד, אין בה כדי להועיל לאומרה; בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בעפ"ת 25991-10-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל (15.12.2022) שם נקבע לפיהם:

"אם נקבל באופן אוטומטי כל טענה בעלמא כי "לא קיבלתי את הזימון" או כי "אם הייתי מקבל את הזימון הייתי מתייצב לדיון", מבלי לתמוך טענה מעין זו בראיות או בהסברים מניחים את הדעת, נימצא חוטאים לרציונל שמאחורי הסעיף האמור, על כל המשתמע מכך."

2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו?

המבקש טען כי לא העלה טענות בדבר עיוות הדין אשר נגרם לו ומיקד את טענותיו בסיבות בטעיין לא התייצב לדיון, ומשכך אין ביכולתי לדון בעילה זו.

בתצמית אומר כי גזר הדין היה ראוי ומאוזן.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"א טבת תשפ"ו, 31 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.