1.  לפני בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו ביום 30.4.25.

2.  נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 24.6.21 של נהיגה ברכב והסעת ילד שטרם מלאו לו שלוש שנים, כשהילד אינו רתום במושב בטיחות המתאים לגובהו ומשקלו, בניגוד לתקנה 38 א(ב)(1) לתקנות התעבורה.

3.  ביום 5.2.24 התקיימה ישיבת הקראה, אליה המבקש לא התייצב על אף שזומן כדין, כעולה מאישור המסירה שצורף ובהתאם, הורשע ונגזר דינו ע"י כבוד השופט הבכיר, יעקב בכר. המבקש הגיש בקשה לביטול גזר הדין באמצעות סנגורו הראשון, עוה"ד יאסין סרחאן וביום 11.2.25, בוטל גזר הדין, לבקשתו.

4.  בהתאם, ביום 12.2.25, נקבע התיק לישיבת הקראה נוספת, שהתקיימה ביום 30.4.25, אשר גם אליה המבקש לא התייצב על אף שזומן כדין ובהתאם, הורשע ונגזר דינו.

5.  ביום 5.10.25 הוגשה הבקשה דנן, בה טען המבקש כי נדהם לגלות שנשפט פעם נוספת בהיעדרו, לאחר שגילה כי רישיונו נפסל על ידי רשות הרישוי. המבקש טען כי לא ידע על מועד הדיון וכך גם עורך דינו הקודם, עוה"ד סרחאן, אשר לא התייצב לדיון. לטענתו, בתצהירו המצורף לבקשה, הצהיר עו"ד סרחאן כי לא קיבל זימון למשפט ולא הודיע למבקש על הדיון, כיוון שאין לו מערכת נט משפט במשרד ומבקש מבתי המשפט לקבל את הזימונים באמצעות הפקס כפי שמציין. המבקש טען כי אכן כלל ידוע הוא, שטעות של עו"ד אינה מהווה עילה לביטול פסק דין, אולם במקרה שלו, מדובר בחריג לכלל. המבקש סבור כי ככל וההרשעה תיוותר על כנה, יגרם לו עיוות דין חמור שאין הדעת יכולה לסבול.

6.  ביום 21.10.25 הגיש המבקש את טענות הגנתו כנגד ביצוע העבירה, בהתאם להחלטתי. המבקש כופר בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. לטענתו, השוטר לא ציין ומתאר בדו"ח את מצב התנועה בכביש ובנתיבים, צבע החגורה והיכן ישבה הילדה בעת המפגש שלו עם המבקש. השוטר לא רשם את המרחק בינו לבין רכב המבקש ולא ברור מאיזה שלב נשמר קשר העין הרצוף. לטענת המבקש, הילדה הייתה רתומה לחגורת הבטיחות ויש מושב בטיחות שמתאים לה ולצרכיה. המבקש טען כי, הוא עצמו יזם את ההליך והגיש את הבקשה להישפט, על כן במצב דברים זה, ראוי להעניק לו את יומו בבית המשפט, תוך שקילת השתת הרצאות עליו.

7.  חרף החלטותיי מיום 9.10.25 ומיום 21.10.25, המשיבה לא פעלה להגשת תגובתה.

8.  לאחר שבחנתי טענות המבקש מצאתי כי דין הבקשה, להדחות גם ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

9.  בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני התנאים החלופיים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, ניתן ביום 28.11.2013). בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, הבקשה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

10.  לעניין זה ראו גם רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

11.  "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

12.  בע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל (נבו 4.9.2007) שניתן ע"י בית המשפט העליון, נקבע כי "המונח "עיוות דין" פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך (ראו ע"פ 1057/96 אמסלו נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(5), 160) או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה (ראו מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (1), 529)."

13.  לפי סעיף 237(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מסירת מסמך לידי סנגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסנגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, נחשבת כהמצאה לנאשם. אף שהחוק אינו מזכיר במפורש המצאה אלקטרונית לסנגור בהליך פלילי, הפרקטיקה המודרנית והתקנות החדשות בסדר הדין האזרחי תשע"ט-2018, מאפשרות המצאה אלקטרונית לסנגור בהליך פלילי של מסמכי בית משפט, לרבות החלטות ופרוטוקולים, כל עוד אין הוראה ספציפית המונעת זאת בהליך הפלילי. כמו כן, לפי סעיף 161(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי "המצאה אלקטרונית של מסמך אלקטרוני מבית המשפט לנמען תהיה באמצעות משלוח הודעה אלקטרונית לכתובת הדואר האלקטרוני שהוא ציין בכותרת כתב טענותיו...; ואולם, אם הנמען מיוצג על ידי משרד עורכי דין שכתובת דואר אלקטרוני שלו שמורה במערכת נט המשפט, משלוח הודעה אלקטרונית או המסמך האלקטרוני כאמור, המצאה תיעשה לכתובת זו;".

14.  המבקש טען כי סנגורו, עוה"ד לא קיבל זימון לדיון ולכן גם הוא לא ידע על הדיון. עיון במערכת נט המשפט מעלה, כי החלטתי מיום 12.2.25, בנוגע לקביעת מועד דיון ההקראה הנוסף לאחר ביטול גזר הדין הראשון, נשלחה באופן אוטומטי לסנגורו הקודם של המבקש, עוה"ד סרחאן, באמצעות הדואר האלקטרוני שלו, השמורה במערכת נט המשפט, אשר עוה"ד סרחאן עדכן בעצמו. כאמור, לאור העובדה כי המבקש עדכן ייצוג בהליך, לא נשלח זימון לדיון אל המבקש עצמו.

15.  ברע"פ 6365/23 משה קיסרי נ' מדינת ישראל (נבו 14.11.2023) נקבע בעניין זה כי: "יסודותיה של טענת כשל בייצוג נטועים בזכות להליך הוגן, ממנה נגזרת גם זכותו של נאשם לייצוג ראוי במסגרת הליך פלילי המתנהל נגדו (....). הלכה היא עמנו כי יש להידרש לטענה זו במשורה ולקבלה רק במקרים חריגים בהם נגרם לנאשם עיוות דין (שם, בפסקה 11). אם כן, הנטל על הטוען טענה זו - הוא כבד מאוד (...). עוד עולה מהפסיקה בכגון דא כי לא די לו לנאשם אם יצביע על ייצוג כושל, אלא עליו להראות כי מתקיים קשר-סיבתי בין הייצוג הכושל לבין תוצאות ההליך. דהיינו, עליו להוכיח כי "אלמלא הייצוג הכושל אפשר שתוצאת ההליך היתה משתנה" (...)."

16.  במקרה שלפנינו, לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג של כשל בייצוג, בגינו המבקש לא התייצב לדיון. את טענת המבקש כי סנגורו לא קיבל את ההחלטה על מועד הדיון, מצאתי לדחות. סנגורים מעדכנים את כתובתם ופרטיהם בנט המשפט, כפי שעשה עוה"ד סרחאן ומערכת הנט שולחת באופן אוטומטי את מסמכי בית המשפט באימייל. על מנת שניתן יהיה ללמוד כי הסנגור באמת לא ביקש לעדכן את הכתובת הדואר האלקטרוני שלו לקבלת מסמכים, אלא ביקש לעדכן את מספר הפקס, על המבקש היה להוכיח זאת, דבר שהיה ניתן לעשות בנקל. הבקשה לא מספקת כל הסבר או התייחסות לכתובת הדואר האלקטרוני המעודכן, האם היא אכן של עוה"ד סרחאן ומכך יש להסיק שאכן זו כתובתו. יתרה מכך, עוה"ד סרחאן טען שאין במשרדו גישה למערכת נט המשפט, ומכאן שחזקה עליו לברר ולבדוק את ההחלטות בבקשות שהוא מגיש ובתיקים שמנהל. דבר אשר בענייננו כלל לא נעשה.

17.  זאת ועוד, גם למבקש יש אחריות לבדוק מה עלה בגורל ההליך המתנהל כנגדו. אכן, כפי שטען המבקש, כלל ידוע הוא כי אין במינוי סנגור על מנת להסיר מהנאשם כל חובה בנוגע להליך המתנהל נגדו. כך מצופה מנאשם כי יעקוב אחרי הדיונים בעניינו ולו במידה מינימאלית (ראו למשל, עפ"ת (מחוזי חיפה) 64563-09-25 נהאד זעיר נ' מדינת ישראל (נבו 28.10.2025), עפ"ת (ירושלים) 73089-07-23 אבו דהוק נ' מדינת ישראל (נבו, 22.01.2024) ועפ"ת (חיפה) 74929-05-25 בן שלוש נ' מדינת ישראל (נבו, 12.06.2025)). בענייננו, מדובר בשני פסקי דין שניתנו בהעדר המבקש. פעם ראשונה שנקבע למבקש דיון, הוא לא התייצב, אך בית המשפט התחשב בו, מעניק לו הזדמנות וביטל את גזר הדין. פעם שנייה נקבע דיון בעניינו, כאשר המינימום שמצופה מהמבקש, כי יברר מה קורה עם ההליך אותו מעוניין לנהל ומה המועד שנקבע. אך המבקש כשל מלוודא שבא כוחו יתייצב לדיון בעניינו. (ראו לעניין זה עפ"ת (מחוזי חיפה) 74929-05-25 גולן בן שלוש נ' מדינת ישראל (נבו 12.6.2025)).

18.  בנסיבות אלה, גם בהיעדר תגובת המשיבה, הנני מוצאת את המבקש כמי שידע על הדיון מבלי שהציג כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

19.  אם לא די בכך, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 9.10.25, המבקש פונה לבית המשפט, בבקשה לבטל את פסק הדין בחלוף הזמן הקבוע בחוק של ה-30 ימים ולאחר כחמישה חודשים ממועד המצאת פסק הדין לידי הסנגור הקודם, עוה"ד סרחאן, זאת מבלי להגיש בקשה להארכת מועד, שעה שעל פי נתוני מערכת נט המשפט, פרוטוקול הדיון נמסר ביום 4.5.25 לעוה"ד סרחאן, באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני שלו. זאת, מבלי שהוצגה כל סיבה לשיהוי הניכר בו לוקה הבקשה לביטול גזר הדין. על כן, המסקנה המתבקשת הינה, כי פסק הדין הומצא למבקש וזה לא פעל במסגרת שלושים הימים שבסעיף 130(ח) לחסד"פ, ובשים לב לכך שחלפו מאז שמונה חודשים, די באמור כדי להשמיט את הקרקע מתחת לבקשה ולדחותה. "בפסיקתנו נקבע כבר כי המועד שנקבע בחוק להגשת הבקשה לביטול פסק דין - מלמד על החשיבות שמייחס המחוקק לאינטרס הציבורי בעקרון סופיות הדיון (ראו: רע"פ 4401/09 הרבסט נ' מדינת ישראל (07.07.2009) [פורסם בנבו] ; רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.03.2014)[פורסם בנבו] ), וכאמור המבקש לא סיפק בבקשתו סיבה טובה לסטות מעקרון חשוב זה." (רע"פ 1044/17 תום הרון נ' מדינת ישראל (נבו 26.3.2017); וגם ראו בעניין זה רע"פ 4028/21 יוסף כהן נ' מדינת ישראל (נבו 9.6.2021)).

20.  כמו כן, ניתן לבטל פסק דין, גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.4.2018)). ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [נבו] (6.9.2017); רע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015); רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל [נבו] מיום 27.5.2018).

21.  המבקש העלה בבקשתו טענות הגנה עובדתיות שונות, כנגד תיאור נסיבות המקרה ואכיפת העבירה במסגרת הדו"ח, זאת מבלי שצירף כל העתק לדו"ח לבחינת טענותיו השונות ומבלי שצירף תצהיר התומך בטענותיו. המבקש צירף תצהיר התומך בטענותיו לעניין אי התייצבותו לדיון בלבד. מכאן שכל טענותיו של המבקש נטענו בעלמא; "אכן, לא די בטענה בעלמא לפיה המבקש סבור כי הוא לא ביצע כל עבירה, כדי לעמוד בנטל לסתור את העובדות המפורטות בכתב האישום" (רע"פ 4624/13 רוסלן קוזניצוב נ' מדינת ישראל (נבו 27.8.2013)). "טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו". ..."על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה." (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (נבו 25.3.2018)).

22.  לאור האמור לעיל, לאחר שהמבקש לא הוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון ולא עלה בידו להוכיח גרימת עיוות דין בעניינו כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"ו, 03 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.