תת"ע (עכו) 11560-04-21 – סמיר מוסא נ' מדינת ישראל
|
תת"ע (עכו) 11560-04-21 - סמיר מוסא נ' מדינת ישראלשלום עכו תת"ע (עכו) 11560-04-21 סמיר מוסא נ ג ד מדינת ישראל בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בעכו [14.12.2025] כבוד השופטת ג'נווה נחאס עראף החלטה
לפניי בקשה להורות על ביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר נאשם, וזאת מכח סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").
פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש ניתן ביום 24.5.2021 (להלן: "פסק הדין");
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 12.12.2025.
דיון ומסקנות
המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר נאשם קבועה בסעיף 130(ח) לחסד"פ. סעיף 130(ח) קובע שני תנאים חלופיים לביטול פסק דין שניתן בהעדר:
(1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון; (2) אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.
ראה לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003) (להלן: "עניין איטליא"); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (31.12.2007) וכן ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (6.1.2009).
את הבקשה לביטול פסק הדין יש להגיש תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.
1. האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון? |
|
|
המבקש טען כי שכר את שירותיו של עו"ד חאתם דוחא (להלן: "עו"ד דוחא") אשר לא התייצב לדיון ומשכך נשפט המבקש בהעדר. טענה זו של המבקש אין בה כדי להועיל לו שכן טענת העברת הייצוג נטענה בעלמא וללא שנתמכה באסמכתאות; בהקשר זה אציין כי בנקל ניתן היה לצרף הסכם שכר טרחה, העתק יפוי כח או חשבוניות תשלום שכ"ט, אולם המבקש לא עשה דבר מאלה.
זאת ועוד, לא נהיר לי מדוע המבקש לא טרח במשך כל כך הרבה מאד שנים לפנות לעו"ד דוחא כדי לברר מה עלה בגורל התיק או לכל הפחות לברר במזכירות בית המשפט. ראוי גם לציין כי התנהלות המבקש גובלת בעבירה אתית שכן מצופה היה מהמבקש להעביר את בקשתו לעו"ד דוחא על מנת שזה יגיש את עמדתו בפני בית המשפט ויפים בהקשר זה הדברים בנאמרו ברע"פ 8013/13 מסעוד נגד מדינת ישראל (18.12.2013) שם נקבע כי "אין זה מן המידה להטיל רפש בעורך דין הקודם מבלי לאפשר לו לדעת על כך ולהגיב".
סיכומה של נקודה זו, המבקש קפא על שמריו, התעלם מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו וטענותיו נטענו באופן סתמי.
2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו? המבקש הכחיש את המיוחס לו וטען כי מעולם לא עקף או ניסה לעקוף רכב תוך חציית קו הפרדה רציף, עוד נטען כי העונש אשר הוטל על המבקש היה מחמיר מדי; ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. המבקש לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.
בטרם אחתום את החלטתי אדגיש כי גזר הדין היה ראוי ומאוזן; אמנם הוטלה על המבקש פסילה בת חודש בצד רכיבי ענישה נלווים, יחד עם זאת עסקינן במבקש אשר הורשע בעבירה חמורה הטומנת בחובה סכנה יתירה למשתמשי הדרך, ואשר מלמדת על בריונות בכביש, עוד אציין כי לחובת המבקש 50 הרשעות קודמות ומשכך היה מקום להורות על פסילת רישיונו.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא); בשים לב לנימוקים בעטיים נדחתה הבקשה, אני מורה על חיוב המבקש בהוצאות משפט בסך 500 ₪, את הסכום האמור יש לשלם תוך 30 יום מהיום לטובת אוצר המדינה.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
|
|
|
זכות ערר כחוק.
ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ו, 14 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.
|




