החלטה

1. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

2. מעיון בתיק עולה כי התקיים דיון בהתייצבות ב"כ הנאשם ביום 24.11.2024, אשר לבקשתו נדחה הדיון ליום 09.06.25. המבקש טוען כי אי התייצבותו לדיון שנקבע בעניינו נעוצה באי ידיעה אודות קיומו ואף טוען כי ביום זה חל חג הקורבן, ולכן גם אם היה יודע על קיומו, הוא ובא-כוחו לא היו יכולים להתייצב לדיון שכן הם נמנים עם העדה המוסלמית אשר חוגגת את החג.

3. בפתח הדברים יובהר כי אין בידי לקבל את הטענה בדבר אי ידיעה אודות מועד הדיון, שעה שזה נדחה כאמור לבקשת ב"כ הנאשם בדיון בו נכח עוה"ד.

4. לו נבצר מהמבקש וגם או בא כוחו להתייצב לדיון, מפאת החג, כי אז היה עליהם להגיש מבעוד מועד בקשה לשינוי מועד הדיון ולפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. אלא, שהנאשם או מי מטעמו לא הגישו בקשה כאמור טרם מועד הדיון ואף לא בסמוך לאחר לו. משלא נעשה כן, אין לנאשם להלין אלא על עצמו.

5. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18, פורסם נבו) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט טענות הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.