1.  בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. למעלה מן הצורך אדרש אליה גם לגופה.

2.  בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...".

3.  במקרה דנן, התייצב הנאשם לדיון אליו זומן, ביום 19.06.2024. באותו מועד ביקש לדחות את הדיון על מנת להתייעץ עם עורך דין. בית המשפט נעתר לבקשתו ודחה, בנוכחותו, את הדיון ליום 08.01.2025, תוך שהזהירו כי "נוכחות הנאשם חובה. ככל שלא יתייצב יישפט בהעדרו או יוצא לו צו הבאה." (ר' פרוטוקול הדיו מיום 19.06.2024).

4.  טענת המבקש, כי נבצר ממנו להתייצב לדיון הנדחה מפאת מחלתו, לא הוכחה. כאמור, המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר. כמו כן, "אישור המחלה" שצורף לבקשה אף הוא אינה מהווה ראיה לדבר. עיון במסמך זה מלמד כי הופק ביום 04.02.2025, כחודש לאחר מועד הדיון, וכל שנאמר בו הוא כי "החולה מציין שב- 8.1.2025 הוא היה חולה והתקשר למרפאה לקבלת טיפול כי לא יכל להגיע למרפאה...". אין במסמך זה כל קביעה כי אמנם המבקש היה חולה במועד זה באופן בו נבצר ממנו להגיע לדיון. המבקש אף לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שלא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בסמוך לו ולכך שפנה לקבלת "אישור רפואי" והגיש בקשתו רק בחלוף כחודש ימים מהמועד בו היה עליו להתייצב לדיון.

5.  בנסיבות אלו, לא מצאתי הצדקה לאי התייצבות המבקש לדיון.

6.  כמו כן, המבקש לא פרט את הגנתו ולא הצביע על סיכוי כלשהו לשינוי התוצאה. מכאן, שאף לא הוכח כי ייגרם לו עיוות דין אם לא תתקבל הבקשה.

7.  נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

ניתנה היום, י"ג שבט תשפ"ה, 11 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.