5. לטענת המבקש, אי התייצבותו לדיון נובעת מאי קבלת ההזמנה לדין. לטענתו, במועד עצירתו הודע לו על דו"ח פלאפון בלבד. כן הוא מכחיש את חתימתו על גבי אישור המסירה. טענה זו, כאמור, לא נתמכה בתצהיר. לתגובת המשיבה צורף דו"ח הזמנה לדין בצירוף אישור קבלת הדו"ח. מאלו עולה, כי למבקש נרשם דו"ח הזמנה לדין בגין נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה, בניגוד לתנאים שפורטו בהודעת אי השימוש. השוטר האוכף ציין בסעיף ד' לדו"ח, תיאור נסיבות המקרה, כי "מדובר באותו נהג בעת הורדה מהכביש". המבקש עצמו מודה בבקשתו כי הוא הנהג שלידיו גם נמסרה הודעת אי השימוש. בדברי מקבל הדו"ח, סעיף ה' לדו"ח, נרשם "זה מחלה של רנו יש לי חשבונית מהמוסך". באותו מעמד הוחתם הנהג על אישור קבלת הדו"ח. לא מצאתי כל אחיזה לטענת המבקש כי קיבל במועד זה דו"ח פלאפון בלבד או כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. שוכנעתי כי למבקש בוצעה הזמנה כדין. בהתאם, לא מצאתי הצדקה לאי התייצבותו לדיון.

6. כמו כן, לא שוכנעתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא הניח תשתית ראייתית שיש בה כדי להצביע על פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

7. למעשה, המבקש מודה כי קיבל לידיו הודעת אי שימוש. כמו כן הוא מודה כי החברה, הבעלים של הרכב, לא חזרה לביקורת במשטרת ישראל או במכון הרישוי לצורך אישור תיקון הליקויים. יצוין גם כי טענתו לתיקון הליקויים לא נתמכה בכל אסמכתא.

8. על המשיב הוטלה פסילה בתחתית מתחם הענישה, של קנס מידתי, פסילת המינימום ופסילה מותנית של חודש לשנה. במצב דברים זה, גם אין במצבו הכלכלי הנטען של המבקש כדי להצדיק את ביטול פסק-הדין.

9. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשפ"ד, 28 יולי 2024, בהעדר הצדדים.