החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקשת לא צרפה לבקשתה תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או כל אסמכתא. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

2. כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. מעיון באישור המסירה הסרוק בתיק עולה כי פסק-הדין, שניתן נגד הנאשמת בהעדרה ביום 10.09.2025, נמסר לידיה ביום 12.10.2025. את הבקשה לביטול פסק-הדין הגישה המבקשת ביום 17.11.2025, בחלוף המועד הקצוב להגשתה. גם מטעם זה דינה של הבקשה לדחייה על הסף.

3. למעלה מן הצורך, אדרש לבקשה גם לגופה.

4. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...".

5. במקרה דנן, טוענת המבקשת כי לא קיבלה את הזימון לדיון, ככל הנראה משום שהייתה במעבר דירות. ראשית, יובהר כי באחריותו של אדם לעדכן את כתובתו ברשויות ואם אינו עושה כן הרי שהאחריות לאי ביצוע מסירה רובצת לפתחו. במקרה זה, ממילא עולה מאישור המסירה הסרוק בתיק כי בוצעה מסירה כדין של ההזמנה לדין עוד ביום 29.04.2025. לפיכך, לא שוכנעתי בקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקשת לדיון.