החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 22/12/24.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירת מהירות מיום 22/6/24, לאחר שהנאשם לא התייצב לדיון בעניינו נגזר דינו בהעדר והוטל עליו פסילה מותנת וקנס.

המבקש טוען כי העביר את הטיפול לעו"ד אחר (ללא פרטים וללא תצהיר) אשר אמר לו כי הוא יטפל בתיק ואין צורך בהגעתו לדיון.

בתיק בית המשפט לא הוגשה עובר לגזר הדין כל בקשה או ייפוי כוח מטעם כל עורך דין ולא ברור "מי הוא זה ואיה זה הוא" (אסתר ז' פסוק ה').

כיום שנה לאחר גזר הדין פנה המבקש באמצעות עורך דין אחר בבקשה לביטול פסק הדין.

המאשימה מתנגדת לבקשה מן הטעם שהמבקש ידע על הדיון ועדיין לא התייצב לא מציין בפרטיו של אותו עורך דין ולאור חלוף הזמן.

אין מחלוקת כי המבקש ידע על קיומו של הדו"ח וגם על מועד הדיון אך לטענתו מסר אותו לטיפולו של אחר, עו"ד , טענה שלא נתמכה בכל תצהיר. האחריות להתייצב לדיון היא על המבקש , ומשמסר המבקש את הדו"ח לידי אחר לטיפול, היה עליו לבדוק שאכן הדבר מתבצע, ומשלא עשה כך, אין לו להלין אלא על עצמו ובמיוחד נוכח משך הזמן הארוך שחלף (שנה). עוד יצוין כי כפי שנקבע ביחס לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, טעות אנוש או שכחה אינו מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

לאור האמור הבקשה נדחת.